יא

יא אסור לעמוד על שדה חבירו להסתכל בה בשעה שהיא עומדת בקמותיהעט שלא יזיקנה בעין רעהפ (ואין צריך לומר שאסור להסתכל בחבירו בענין שיש לחוש שיזיקנו בעין רעהפא).

ואפילו בעסקיו ומעשיו של חבירו שאין בהם חשש היזק עין אם עושה בביתו וברשותו אסור לראות שלא מדעתופב כי שמא אינו חפץ שידעו ממעשיו ומעסקיופג.

לפיכך שנים שדרים בחצר אחת והם עניים שאין ידם משגת לבנות כותל באמצע החצר לחלקה לשנים שלא יראה אחד במעשיו ועסקיו של חבירו שמשתמש בחצר אם יכולים לקבל מן הצדקה כדי לעשות מחיצה קלה ביניהם עושים ואם לאו צריכים ליזהר בכל מה שאפשר שלא להסתכל זה בתשמישיו של זה בחצרפד.

ואין צריך לומר שאסור לאחר להסתכל לחצר חבירו לראות בעסקיו ואין צריך לומר לביתופה שלא מדעתו ורצונו ואפילו רואהו ושותק לו שמא מתבייש לומר לופו ואפילו נתן לו חבירו רשות לפתוח חלון לחצרו לא נתנה לו אלא לאורה אבל אסור לו לעמוד בחלון לראות בחצר חבירופז:


עט) ב"מ קז, א. ב"ב ב, ב. טור ושו"ע סי' שעח ס"ה.

פ) רש"י ב"ב שם ד"ה אסור.

פא) טור ושו"ע שם, לפירוש סמ"ע שם ס"ק ד (דמיירו בעין רעה).

פב) גמרא ב"ב שם (ב' לשונות אם היזק ראיה שמיה היזק, במקום שאין בו משום עין רעה). רא"ש שם פ"א סי' א (דקיי"ל היזק ראיה שמיה היזק). טור רס"י קנז.

פג) רש"י שם ד"ה וטעמא דרצו.

פד) טור סי' קנז ס"ח, בשם הר"י ברצלוני. רמ"א שם ס"ג. סמ"ע שם ס"ק יא (אם יכולים ליקח מן הצדקה כו'). וש"ך שם ס"ק ו.

פה) נמוקי יוסף ב"ב (לב, א) דיבור הא'. רמ"א סי' ק[נ]ד ס"ג. וראה סמ"ע שם סוף ס"ק יד.

פו) סמ"ע סי' שעח ס"ק ד (שמא לא יעשה עסקיו בחצר מכח שבוש ממנו).

פז) רשב"א בתשובה ח"ב סוס"י א. רמ"א סי' קנד ס"ז.