יח

יח וכן לא יעשה בחצרו מלאכה שיש בה אבק ועפרקמא בענין שרוח מצויה מוליך האבקקמב לשכינו או לבני רשות הרביםקמג ויזיק להם.

וכן בכל כיוצא בזה צריך ליזהר שלא לגרום נזק ממעשיו לשכנו או לבני רשות הרבים אלא אם כן מוחל לו שכנוקמד ושתיקה היא כמחילהקמה מן הסתם אלא אם כן ידוע שאינו מוחל בלב שלםקמו ומחילה ומתנה שאינה בלב שלם אינה כלוםקמז.

ונזק של בני רשות הרבים אין יכולת למחולקמח אלא ביד ז' טובי העיר במעמד אנשי העירקמט אם מוחלים בפירוש ואין עוברי דרכים יוצאי ובאי דרך עירם יכולים לעכב עליהם או שפשט המנהג לעשות כן כל מי שרוצה שהרי זה כאילו מוחלים כל אנשי העיר כולם בפירושקנ כדי שיוכל כל אחד לעשות כן כשיצטרך לזה הוא או בנו אחריוקנא:


קמא) גמרא ב"ב כד, סוע"ב. רמב"ם שם. שו"ע שם.

קמב) גמרא שם כו, א (היינו זורה ורוח מסייעתו). רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה תוס' שם ד"ה זיקא.

קמג) ראה גמרא שם (ומזקא אינשי).

קמד) ראה גמרא שם כג, סוע"א (אחוליה אחיל גביה). שם ס, א (בני מבואה מחלין גבאי).

קמה) רמב"ם שם ה"ד. שו"ע ורמ"א שם סל"ה.

קמו) ראה רמב"ם שם ושו"ע שם סל"ו שגבי אבק עשן וריח אין לו חזקה, ואפילו שתק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק.

קמז) סמ"ע סי' רמב ס"ק א (לענין מתנה).

קמח) גמרא שם כג, סוע"א. שם ס, א.

קמט) תוס' שם ד"ה אחוליה.

קנ) שו"ת הרשב"א ח"ב סי' רצב, הובא בב"י סי' תיז ס"ב. וראה גם לעיל סי"ז (במוסגר).

קנא) סמ"ע סי' תיז ס"ק ג.