ז

ז המוסר מותר להרגומז בכל מקום אפילו בזמן הזהמח קודם שימסור אלא שאומר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו אפילו ממון קל התיר עצמו למיתה ומתרין בו ואומרים לו אל תמסור אם העיז פניו ואמר לא כי אמסרנו מצוה להרגו וכל הקודם זכהמט לפי שההולך למסור ממון ישראל ביד נכרים הוא כרודף אחר נפשו למסרה להםנ והרודף אחר חבירו להרגו ניתן להצילו בנפשו של ההורגנא.

ואם אין פנאי להתרות בו אין צריך התראהנב. ואם אפשר להצילו באחד מאיבריו כגון לחתוך לשונו או לסמות עינו אסור להרגונג:


מז) ע"ז כ[ו], רע"ב (מורידין ולא מעלין). ב"ק קיט, א ורש"י שם ד"ה חמיר. רמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ח ה"י. טור ושו"ע סי' שפח ס"י.

מח) ראה אמרי יעקב אות לז.

מט) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה גם ב"ק קיז, א.

נ) תשובת מהר"ם מרוטנבורג, שבמרדכי ב"ק רמז קצה, ובתשובות מיימוניות שם (ע"פ ב"ק שם: כיון שנפל ביד עובד כוכבים כו'). רמב"ן ב"מ עא, ב ד"ה ועוד בענין ריבית (הובא לעיל הל' נזקי ממון קו"א ס"ק ב). שו"ת הרא"ש כלל יז סי' א. נמוקי יוסף ב"מ פ"ה (סב, רע"ב). סמ"ע שם ס"ק כט. וראה גם קו"א ס"ק ב (ד"ה עיין שם). לקמן הל' נזקי גו"נ סי"ח.

נא) סנהדרין עג, א. רמב"ם הל' רוצח פ"א ה"י. טור ושו"ע סי' תכה ס"א.

נב) מ"מ הל' חובל ומזיק פ"ח ה"י. רמ"א סי' שפח ס"י.

נג) תשובת מהר"ם מרוטנבורג, שבמרדכי ובתשובות מיימוניות שם. רמ"א שם.