דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם ובו י"ז סעיפים:

א

א אסור לאדם להכות את חבירוא ואם הכהו עובר בלא תעשה שנאמרב והיה אם בן הכות הרשע וגו' ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף וגו' אם הקפידה תורה בהכאת רשע שלא להכותו יותר על רשעו קל וחומר בהכאת צדיקג.

וכל המרים יד על חבירו להכותו אף על פי שלא הכהו נקרא רשעד שנאמרה ויאמר לרשע למה תכה רעך למה הכית לא נאמר אלא למה תכהו.

וכל מי שהכה חבירו הרי הוא מוחרם ועומד בחרם הקדמונים ואין לצרפו למנין עשרה לכל דבר שבקדושה עד שיתירו לו בית דין החרם כשמקבל עליו לשמוע לדינםז:


א) טור ושו"ע סי' תכ ס"א. וראה גם לקמן ריש ס"ד.

ב) דברים כה, ב-ג. כתובות ל[ג], רע"א ורש"י שם. רמב"ם הל' חובל פ"ה ה"א (לא יוסיף). טור ושו"ע שם (פן יוסיף). וראה פרישה וסמ"ע שם ס"ק א.

ג) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה גם סנהדרין פה, א.

ד) ריש לקיש סנהדרין דף נח, ע"ב. רמב"ם שם ה"ב. טור ושו"ע שם.

ה) שמות ב, יג.

ו) ריש לקיש שם. לבוש שם ס"א.

ז) מהר"ם מריזבורק בנימוקיו (שבסוף שו"ת מהר"י ווייל) ד"ה דין חרם. רמ"א שם. סמ"ע שם ס"ק ד. וראה לעיל או"ח סי' נה סי"ד. סי' קצט סי"א.