יב

יב ואחד הנמצא במחתרת ואחד הנמצא בגגוקי או חורבתוקיא וכל מקום שרגל הבעלים מצויים שםקיב ואחד הנמצא בלילה ואחד הנמצא ביוםקיג מותר להרגו אבל הבא במחתרת לתוך דיר וסהר וכיוצא בו ממקומות שאין רגל הבעלים מצויים שם אסור להרגו כי חזקתו שבא על עסקי ממון לבדקיד שלא עלה על דעתו כלל שימצאנו בעל הבית.

ויש אומריםקטו שלא התירה התורה להרוג בלא התראה אלא בבא במחתרת שכיון שטרח ומסר נפשו לחתור על דעת כן בא שאם יעמוד בעל הבית כנגדו יהרגהו אבל הנכנס בגגו וחצירו דרך פתח צריך להתרות בו תחלהקטז ולומר לו ראה שאעמוד כנגדך ואהרגך וזה יקבל עליו התראה (וכן יש אומריםקיז שאינו נהרג אלא כשבא בלילה ולא ביום אפילו במחתרת) (ויש לחוש לדבריהם):


קי) רמב"ם שם פ"ט ה"ח (מברייתא סנהדרין עב, ב). מ"מ שם (שהרמב"ם פוסק כברייתא הא' או שמפרש כן גם הברייתא הב'). טור סי' תכה (בדפוסים ישנים).

קיא) טור שם בהעתקת לשון הרמב"ם. וראה לעיל או"ח סי' שעו ס"ג (כשהיא סמוכה לביתו ומשתמש בה).

קיב) ראה מ"מ שם הי"ב.

קיג) מכילתא דר"י משפטים מס' דנזיקין פרשה יג. רמב"ם שם ה"ח. טור שם.

קיד) רמב"ם שם הי"ב. טור שם.

קטו) רש"י שם ד"ה זו היא התראתו (בפי' תניא אידך שם).

קטז) רש"י שם (בעדים). וראה אמרי יעקב ביאורים ד"ה צריך.

קיז) ראב"ד שם ה"ח. וראה ב"י שם ד"ה כתב הרמב"ם שכן גם דעת ר"ח בפירושו על התורה.