ד

ד אסור להכות את חבירו אפילו הוא נותן לו רשות להכותוכב כי אין לאדם רשות על גופו כלל להכותוכג ולא לביישוכד ולא לצערו בשום צער (ב) אפילו במניעת איזה מאכל או משתהכה אלא אם כן עושה בדרך תשובהכו שצער זה טובה היא לו להציל נפשו משחת ולכן מותר להתענות לתשובה אפילו מי שאינו יכול להתענותכז ומי שיכול להתענות מותרכח אפילו שלא בדרך תשובה אלא כדי למרק נפשו לה'כט שאין טוב למעלה מטובה זו.

(וכן מותר להכות בניו הקטניםל אפילו שלא בשביל חינוך תורה ומצות אלא כדי להדריכם בדרך ארץלא הואיל ומתכוין לטובתם וטובתם מוטלת עליו שהם ברשותו. והוא הדין ליתום שברשותולב.

ואם אין בניו שומעים בקולו מותר להכותם אפילו לטובת עצמו ולא לטובתם כי יכול הוא לכופם שישמעו בקולולג כמצווה עליהםלד אבל אם שומעים בקולו אסור להכותם שלא לטובתם כמו שאסור להכות את אחריםלה.

ומשרתו אפילו אינו שומע בקולו אסור להכותולו אלא אם כן הוא עבד כנענילז. ואם התנה עמו מתחלה כששכרו שיהיה רשאי להכותו כשלא ישמע בקולו מועלת נתינת רשותו הואיל והיא לטובתו כדי שישכרהו. ומכל מקום אם חזר בו המשרת מתנאו אסור להכותו שהרי יכול לחזור בו אפילו באמצע הזמן כמ"ש בהלכות שכירותלח ועוד שבצער הגוף אין תנאו מועיל לשלא יוכל לחזור בו כמ"ש באה"ע סי' ע"ולט לענין מחילת העונה שהיא יכולה לחזור בה משום שהוא צער הגוף ואינו ניתן למחילה עולמית אלא כל זמן שמוחלו ברצונו לבד):


כב) שו"ת הריב"ש סי' תפד. וראה גם תוס' ב"ק צא, ב ד"ה החובל.

כג) משנה ב"ק צ, ב (החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי). רמב"ם הל' חובל פ"ה ה"א (לחבול). שו"ע סי' תכ סל"א (החובל). רמ"א יו"ד סי' רלו ס"ב (להכות עצמו). ש"ך שם ס"ק ג (שהוא מן התורה). וראה גם רמב"ם הל' רוצח פ"א ה"ד. רדב"ז הל' סנהדרין סוף פי"ח (אין נפשו של אדם קנינו אלא קנין של הקב"ה). לקמן הל' שמירת גו"נ סי"ג (שצריך להזהר בגופו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו). לקו"ש חל"ד ע' 106 והערה 12. לאור ההלכה ע' שיח ואילך. פתחי חושן הל' נזיקין פ"ב ס"ק ז וס"ק ח.

כד) יש"ש ב"ק פ"ח סי' נט (שכ"ה מסקנת הגמרא שם צא, ב לדעת התוס' שם ד"ה אלא תנאי). וראה קו"א ס"ק ב. חקרי הלכות ד כו, ב.

כה) רבי אלעזר הקפר בברייתא שם צא, ב (המצער עצמו מכל דבר). רמב"ם הל' דעות פ"ג ה"א (המונע עצמו מכל דבר). שו"ת הריב"ש סי' קפו. וראה גם לעיל או"ח סי' קנה ס"א (אינו רשאי לסגף עצמו).

כו) ראשית חכמה שער האהבה פי"א (אות עז). הובא במ"א או"ח סי' תקע[א] ס"ק א. ט"ז שם. וראה גם לעיל סי' קנה שם לענין סיגוף (אם יש בזה צורך לעבודת ה').

כז) מ"א שם. ט"ז שם.

כח) תענית יא, רע"ב. טור ושו"ע שם ס"א. מ"א שם. תניא אגה"ת פ"ג (צב, ב). וראה לקו"ש חכ"א ע' 130 וע' 132 והערה 42. לקו"ש ח"ב ע' 531.  העו"ב קעב ע' ה.

כט) רש"י שם ע"א ד"ה קדוש (מתמרקין עוונותיו). שם ע"ב ד"ה נקרא חסיד (משלים נפשו לקונו). וראה גם תניא שם רפ"ב.

ל) ולענין בניו הגדולים, ראה שו"ע יו"ד סי' רמ ס"ג, וברמ"א שם (אחרי כ"ב שנה). לעיל הל' ת"ת פ"א סוף ה"ו.

לא) מכות דף ח, ע"ב (עיין שם דאפילו גמיר אומנות אחרת (שאינה לימוד התורה) שרי (ורק כשלמד כבר אומנות אחרת ואינו צריך לאומנות זו, אז אסור). רמב"ם הל' רוצח פ"ה ה"ה (אומנות אחרת שאינו צריך לה).

לב) עיין רמב"ם סוף פרק ו מהל' דעות. וכ"ה לעיל או"ח סי' קנו ס"ט (ואעפ"כ כו' ינהלם בנחת וברחמים גדולים).

לג) ראה ט"ז יו"ד סי' רמ ס"ק א (גבי בית דין).

לד) שמות יט, יב (כבד את אביך ואת אמך). ונתבארו דיניו בטור ושו"ע יו"ד סי' רמ.

לה) ברייתא בבא קמא דף פז, ע"ב. וראה גם לעיל הל' ת"ת פ"א הי"ג.

לו) ראה לעיל או"ח מהדו"ב לסי' רנב-דש ד"ה והנה, ואילך (מתי מותר לכופו לעבוד ע"י הכאה).

לז) רמב"ם פ"ב מהל' רוצח הלכה י"ב, דלא כב"י סי' תכ ס"ה, ובשו"ע שם ס"ב, ובנו"כ שם (שאוסרים להכות עבד כנעני אפילו שלו. וראה לעיל מהדו"ב שם בסופו: דאשתמיט לכולהו מ"ש הרמב"ם). ומשם נלמד לעבד עברי דלא (גם לדעת הרמב"ם), שהרי אינו בדין יום או יומיים, שנאמר בעבד כנעני (שמות כא, כא) שאם מת אח"כ אינו נהרג עליו, ומזה למד הרמב"ם שם להתיר הכאת עבד כנעני שלו.

לח) לקמן הל' שאלה ושכירות סעיף כא, וש"נ. וראה גם מ"א או"ח סי' קסט ס"ק א.

לט) ראה שו"ע ורמ"א שם ס"ה וב"ש וחלקת מחוקק שם ס"ק ז, ובמ"א או"ח שם. וראה גם לעיל או"ח סי' רפ ס"ב.