ח

ח וכן אם שמע נכרים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אזנו והודיעו או שידע בנכרי או באנס שהוא בא על חבירו ויכול לפייסוסב בממוןסג בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו וכיוצא בדברים אלו עובר על לא תעמוד על דם רעך.

ואפילו ישראל בעל עבירות כגון מומר לאכול נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמוסד.

ומכל מקום אין חיוב להוציא ממון על הצלתו שכיון שהוא מומר לדבר אחד מן התורה אינו בכלל דם רעך וכן אין חייבים להחיותו ולפרנסו שאינו בכלל וחי אחיך עמךסה אלא טורח לבדו בלא הוצאת ממון חייבים לטרוח בשביל הצלת גופו ואפילו בשביל הצלת ממונו משום שנאמרסו לכל אבדת אחיך ודרשו חכמיםסז לרבות אבדת המומר לתיאבון ושם נאמרסח והשבותו לו ולא נאמר והשבות לוסט ודרשו חכמיםע והשבותו אותו בעצמו שאם גופו אובד מצוה להשיבו ולהצילו וכמו שמצות אבדת ממון היא בטורח בלבד בלא הוצאת ממון אפילו לישראל כשר כמו שנתבאר בהלכות מציאהעא כך מצות השבת אבדת הגוף והצלתו אינה אלא בטורח בלבד למומר. אלא לישראל כשר חייבים להוציא ממון על הצלת גופו מלא תעמוד על דם רעךעב.

ויש אומריםעג (ג) שמומר לתיאבון הוא בכלל אחיךעד ורעךעה כמו שדרשו חכמים לכל אבדת אחיך לרבות המומר לתיאבון שהוא בכלל אחיך ולפיכך חייבים להוציא ממון על פרנסתו ועל הצלת גופו כישראל כשר. וירא שמים יחוש לדבריהם להחמיר על עצמו בשל תורה:


סב) רמב"ם הל' רוצח פ"א הי"ד. טור ושו"ע סי' תכו ס"א.

סג) כדלעיל ס"ז.

סד) רמב"ם שם פ"ד הי"ב. שו"ע סי' תכה ס"ה. יו"ד סי' קנח סוף ס"א.

סה) ויקרא כה, לו. סמ"ג עשין קסב (רז, ב) וסמ"ק סי' רמח בשם רא"ם (יראים סי' קנו). טור ושו"ע יו"ד סי' רנא ס"א (אינו חייב להחיותו). רמ"א שם ס"ב (אין מחוייבים לפדותו, אך אין איסור בדבר). עיין שם בש"ך ס"ק ג דאין חילוק בין פדיון לפרנסה. ש"ך סי' תכה (אין חיוב לפדותו). דעה זו נתבארה בקו"א ס"ק ג, והובאה גם לעיל הל' נזקי ממון קו"א סוף ס"ק ב.

סו) דברים כב, ג.

סז) ברייתא ע"ז כו, רע"ב. וכדלעיל הל' מציאה סל"ט.

סח) דברים כב, ב.

סט) רש"י ב"ק פא, ב ד"ה והשבותו.

ע) ב"ק שם. סנהדרין שם.

עא) סעיף לג.

עב) סנהדרין שם. וכדלעיל ס"ז.

עג) ראה קו"א ס"ק ג.

עד) בפסוק וחי אחיך עמך, שהובא לעיל.

עה) בפסוק לא תעמוד על דם רעך, שהובא לעיל.