יב

יב וכל שטר שיש בו קנין בין שטר חובפו בין שטר מכירה או מתנהפז ויש בו תנאי ואסמכתא שסומכת דעתו שלא יתקיים התנאיפח ולא היה הקנין כלוםפט ונמצא שלא גמר והקנהצ ולכן אף אם יתקיים התנאי אין הקנין מועיל. אלא אם כן קנו ממנו בפני בית דין חשוב שאז גמר והקנהצא. או אפילו לא קנו ממנו בפני בית דין אלא שצוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בבית דין חשובצב ואף על פי שהוא שקרצג הודאת בעל דין כמאה עדיםצד שגמר והקנהצה. או שצוה לכתוב שקיבל עליו בחרם או בשבועה שהן מועילות אפילו באסמכתאצו כשמצוה לכתוב כן גמר והקנהצז אף על פי שלא קיבל עליו. צריכים העדים ליזהר בכל זה שלא לכתוב כן בשטר עד שיצוה להם המתחייב אבל לא בסתם קנין ואפילו אם המנהג הוא במדינה לכתוב כן בכל שטרי קניןצח.

אבל כשאומר להם כתבוצט ותנוק לו שטר אף על פי שלא אמר להם בפירוש לכתוב כל לשונות המועילים באסמכתא הרי אלו יכתבו כל הלשונות שנהגו לכותבן בשאר כל השטרות כזה באותו העירקא. ביןקב שהן לשונות המועילים באסמכתאקג בין המועילים (א) לנאמנותקד שיהא המלוה נאמן בלא שבועהקה וקבלה בחרםקו שלא נפרע מחובו בין ביטול מודעאקז בשטר מכירהקח בין כתבוה בשוקאקט בשטר מתנה שלא תהא מתנה מסותרת שאינה כלוםקי וכן שאר כל יפויי כח שנהגו לכתובקיא בין בשטר חוב בין בשאר שטרות. והוא שהמנהג פשוט בכל שטרות שבאותה העיר לכתוב כןקיב וזה שמצוה לעדים סתם לכתוב שטר יודע שנהגו כןקיג ואם לא היה בדעתו שיכתבו כן היה לו לפרש להם שלא יכתבו כמנהג העיר ואם לא פירש להם הוא הפסיד לעצמוקיד.

וכן אפילו בסתם קנין (ב) העומד לכתיבהקטו כותבין כל יפויי כח שנהגו בהם בשטר כזהקטז אם המתחייב יודע שנהגו בהם שכיון שסתם קנין לכתיבה עומד היה לו לפרש להם ואם לא פירש להם הוא הפסיד לעצמו. כי אין ביפויי כח אלו דבר שקר שתצטרך להם הודאת בעל דין לקיימם עליו כמו שצריך לכתיבת קנין בבית דין חשוב או שבועה או חרםקיז:


פו) ראה סי' רז ס"ט. ובהלוה על המשכון, ראה לעיל הל' הלואה סכ"ד שיש בזה חלוקי דעות, וש"נ.

פז) ראה רמב"ם הל' מכירה פי"א ה"ג.

פח) רש"י סנהדרין כד, ב ד"ה אסמכתא. וכ"ה לקמן סמ"א. וראה גם לעיל שם או"ח סי' תמא ס"ד בהגהה, וש"נ.

פט) עיין סי' רז ס"ב (מחלוקת הפוסקים כשעשה קנין וקנה מיד אי הוי אסמכתא), וברמ"א שם סי"ד (שאף באמר מעכשיו יש מחלוקת הפוסקים). וראה גם לעיל יו"ד הל' רבית סמ"ו.

צ) ראה רמב"ם שם ה"ב וה"ו.

צא) נדרים כז, ב. טור ושו"ע סי' רז סט"ו. וראה גם לקמן סמ"ה.

צב) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תתקעו, ובתשובות השייכות לספר קנין סי' ד. הגהות מיימוניות הל' מכירה פי"א אות ז. רמ"א סי' רז סט"ו. ואם כתבו כן ולא עשה קנין כלל, ראה לעיל יו"ד הל' רבית סמ"ו (במוסגר), ואמרי יעקב כאן, ביאורים ד"ה אפילו.

צג) סמ"ע שם ס"ק מב.

צד) גיטין מ, ב. תשובות מיימוניות שם. רמ"א שם. וראה גם לקמן ס"נ.

צה) סמ"ע שם. וראה לעיל יו"ד הל' רבית סמ"ו (ד"ה ומה שנוהגין).

צו) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תצד. הגהות מיימוניות שם אות ט (שמועיל נדר ושבועה ותקיעת כף). שו"ע שם סי"ט. עיין סמ"ע שם ס"ק נד (דמהני אם צוה לכתוב כן). שו"ת מהר"ם פאדוואה סי' נ (שכ"ה בקיבל עליו בחרם, ומסתפק אי מהני מה שנכתב כן בשטר). דרכי משה שם ס"ק טז. רמ"א שם סי"ט (שנראה דמהני).

צז) סמ"ע שם ס"ק מב.

צח) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תתקעו, ובתשובות השייכות לספר קנין סי' ד. הגהות מיימוניות שם אות ז. סמ"ע שם ס"ק מג (לענין ב"ד חשוב), וס"ק נד (לענין קיבל עליו בשבועה). מה שאין כן בשאר יפוי כח, כדלקמן בסוף הסעיף. וראה קו"א ס"ק ב, שמפרש כן גם בדברי הרא"ש.

צט) מהר"ם והגהות מיימוניות וסמ"ע שם.

ק) ראה סי' לט ס"ב.

קא) רא"ש (דלקמן): מדינה. אורים סי' עא ס"ק לה (עיר). וראה מ"מ וציונים.

קב) שלענין אמר להם כתבו ותנו דינם שוה (מה שאין כן לענין סתם קנין העומד לכתיבה, כדלקמן בסוף הסעיף).

קג) הגהות מיימוניות ובתשובות סוף ספר קנין שם.

קד) רא"ש בתשובה כלל סח סי' יב. טור ושו"ע סי' [ס]א ס"ה.

קה) ראה טור ושו"ע סי' עא ס"א.

קו) ראה טור ושו"ע שם ס"ו. סמ"ע שם ס"ק יד. ש"ך שם ס"ק יז.

קז) רבנו ירוחם מישרים נתיב ד ח"א, בשם תשובת רבנו האי. רמ"א סי' סא ס"ה (שדינו כמו נאמנות דלעיל).

קח) שם ושם: במתנה. וראה רמ"א סי' רה סי"א.

קט) תוס' ב"ב מ, ב ד"ה איכא. תשובת מהר"ם שם. שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע סי' סא ס"ה, וסי' רמב ס"ה.

קי) גמרא ב"ב שם. טור ושו"ע סי' רמב ס"ג.

קיא) שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע סי' סא ס"ה.

קיב) ב"י סי' עא סכ"ה.

קיג) רשב"א כתובות עט, א. מ"מ פ"ו מהל' זכיה הי"ב. ש"ך סי' עא ס"ק לג, וסי' סא ס"ק ט.

קיד) ראה ב"י סוס"י קא בשם תשובת הרשב"א.

קטו) כדלעיל ס"י, וש"נ.

קטז) שו"ת הרא"ש שם. ונתבאר בקו"א ס"ק ב.

קיז) שנתבאר לעיל בתחלת הסעיף, שלא לכתוב כן בשטר עד שיצוה להם המתחייב, אבל לא בסתם קנין העומד לכתיבה.