ד

ד כל זמן שזוכר הדבר יכול להעיד לעולם ואינו חושש שמא מתוך שנתיישן הדבר הרבה אינו זוכרו על בוריוכז. ואפילו אם אינו נזכר לעדות אלא מתוך הכתבכח שכתב בפנקסוכט לזכרון דבריםל בשעה שאמרו לו העדות ועכשיו שכח הדבר ואינו נזכר אלא מתוך הכתבלא יכול להעיד. והוא שאחר שראה הכתב נזכר הדבר אבל אם אינו נזכר הדבר לא יעידלב אף על פי שאמת הוא הדבר שכתב בפנקסו שנאמרלג על פי שנים עדים ולא על פי כתבם. וכן אם נזכר הדבר על ידי אחרלד שהזכירו לו יכול להעיד ואפילו אם הבעל דין בעצמו מזכירו ונזכר יכול להעיד אם הוא תלמיד חכםלה שבודאי לא היה מעיד אם לא היה נזכר הדברלו:


כז) כתובות כ, ב. טור ושו"ע סי' כח סי"ג.

כח) ברייתא כתובות כ, א. טור ושו"ע שם.

כט) רמב"ם הל' עדות פ"ח ה"ה. טור ושו"ע שם.

ל) רי"ף שם (ז, ב). רא"ש שם פ"ב סי' טז. טור ושו"ע שם.

לא) רבי יוחנן שם. טור ושו"ע שם.

לב) רש"י שם ד"ה אע"פ. תוס' שם ד"ה ורבי יוחנן. טור ושו"ע שם, וסי' מו ס"י.

לג) דברים יט, טו. יבמות לא, ב. רש"י ותוס' כתובות שם.

לד) כתובות שם (שהזכירו העד השני). טור ושו"ע שם סי"ד (ע"י אחר). סמ"ע שם ס"ק מה (רבותא בשניהם).

לה) כתובות שם רע"ב. טור ושו"ע שם.

לו) רש"י שם ד"ה אפילו לעצמו. טור ושו"ע שם.