מב

מב במה דברים אמורים בדבר הידוע שאסמכתא היא זו ולא גמר והקנה אבל אם השליש מסופק אם יש בזה דין אסמכתא או שיש ספק אם יטעון הלה טענת אסמכתאשכה כי שמא גמר והקנה בלב שלם מפני שהוא חייב כן באמת ואפילו אם ידוע שיש לו איזו טענה אלא שאינו ידוע לשליש אם יזכה בה הלה בדין יעשה השליש כפי מה שהושלש בידו כי הוא אינו דיין בדבר רק שליש וכשיבא הלה ויטעון יטעון לפני בית דין רק שהשליש יתן לזה את השלישות בפני עדים וטרם שיוציאנה מתחת ידושכו יאמר בפניהם היאך באה השלישות לידו ועל איזה תנאי והעדים יכתבו ויחתמו הענין ויתנוהו ליד השליש והשליש ימסרנו להלה כשיבא לטעון כדי שיהיה בידו לראיה היאך ומה היתה השלישות ויוכל לטעון עליה טענתושכז.

אבל אין לשליש להביא השלישות לבית דין ליתנה לזה בפניהם כי הם לא יניחו לו ליתנה לזה שלא מדעת הלה הואיל והלה יכול לטעון איזו טענה ובית דין טוענים לאדם שלא בפניושכח כל מה שיכול לטעון בעצמו והשלישות לא נמסרה לו על דעת כך אלא על דעת שיתננה למי שיזכה על פי התנאי שהתנו עמו כשמסרוה לו:


שכה) ש"ך סי' נו ס"ק לא.

שכו) מטעם שיתבאר לקמן סמ"ג (בנותן בפני ב"ד).

שכז) רא"ש בתשובה כלל קה סי' ו. טור סי' נה ס"ז, (ושו"ע) [ורמ"א] סי' נו ס"ו.

שכח) ב"ב כג, א (ליורש וללוקח). ש"ך שם (שלא בפניו). דיני שלישות שבש"ך סוס"י נו סי"ד. וראה טור ושו"ע סי' מב ס"ג. ש"ך שם ס"ק ד.