נב

נב וכל שובר בין בעדים בין בחתימת ידו צריך לכתוב בו שהפירעון הוא על שטר חוב שסכומו כך וכךשפט (כדי שלא יוכל לטעון שהשוברשצ הוא על חוב אחר ותועיל לו תפיסה שיתפוס משל הלוהשצא). אם זוכרים זמן כתיבת השטר יכתבו גם כן על שטר חוב שזמנו כך וכך. ואם אין זוכרים זמן כתיבת השטר יזהרו שלא לכתוב זמן כתיבת השובר בשובר כי שמא איחרו זמן כתיבת השטר בשטר ששטרי חוב המאוחרים כשריםשצב ונמצא שלפעמים יהיה זמן השובר קודם לזמן כתיבת השטר ואינו מועיל כלום לשטר זה לפיכך אין לכתוב זמן בשובר אלא אם כן זוכרים זמן כתיבת השטר הכתוב בשטרשצג:


שפט) רשב"ם ב"ב קעא, סע"ב. טור ושו"ע סי' נד ס"ג (בשובר בעדים). סמ"ע סי' עא ס"ק יא (בשובר בחתימת ידו).

שצ) הטעם שפירשו כן מ"ש בגמרא שם: כתבו סתמא (ולא פירשו שיכתבו סתמא: שט"ח של מלוה זה), כי אם יכתוב סתם יוכל המלוה לטעון שהשובר כו'.

שצא) עיין סי' נח ס"[ב] בהג"ה (שנראה עיקר כדעת הפוסקים, בעדים שהעידו שפרע סתם, אין השטר בטל לגמרי, רק דלא מגבינן ביה, ומיהו אם תפס לא מפקינן מיניה), ובסמ"ע סי' עא ס"ק כא (שבשטר שיש בו נאמנות למלוה כשני עדים, אם כתב שובר סתם בכתיבת ידו, יכול המלוה לטעון שהשובר הוא על חוב אחר. וכ"ה בסמ"ע סי' נח סוף ס"ק י). ומ"ש הטור ושו"ע כאן סי' נד ס"ג: שובר שנכתב סתם פלוני פרע לפלוני מבטל כל שטר שיש לו עליו כו' (וראה ש"ך ס"ק יג, שציין לשם ושם, שחולק שם על הסמ"ע. ולדעת הסמ"ע צ"ל שהטור ושו"ע כאן) רצונם לומר דלא מגבינן ביה לכולא עלמא, ולקרוע איכא פלוגתא בסי' נח), שדעה הב' בטור שם, והרמ"א שם ס"ב, פוסקים דלא מגבינן ולא מקרעינן (כדאמרינן ב"ב ז, ב), ואי תפס לא מפקינן.

שצב) סי' מג סי"ב. וראה לעיל סוף סי"ד.

שצג) ב"ב קעא, ב. טור ושו"ע סי' נד ס"ג.