יד

יד לא יפציר בחבירו שיסעוד עמו והוא יודע שאינו סועדקטז (ואילו היה סועד לא היה מפציר בוקיז). אבל בלא הפצר מותר לומר לו פעם ושתים בוא ואכול עמי אף על פי שאין דעתו שיאכל עמו כי זהו כבודו שמכבדו לאכול עמוקיח. ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבלקיט (ואילו היה מקבל לא היה מרבה לוקכ. אבל אם הוא חביב עליוקכא בענין שהיה מרבה לו אם היה מקבל וכן אם היה מפציר בו לסעוד אם היה סועד אף על פי שיודע שעכשיו לא יסעוד ולא יקבל מותר להפציר בו לסעוד ולהרבות לו בתקרובת שאין זו גניבת דעת כיון שהוא חביב עליו באמת והוא מבקש באמת להנהותו ואין מונע מצדו אלא מצד חבירו שאינו רוצה נמצא שאם יחזיק לו טובה אינה בחנם).

אבל לא יאמר לו סוך שמן מפך זה והוא ריקןקכב לפי שיודע בו שאינו רוצה לסוךקכג (אף שאם היה רוצה (ב) לסוך היה נותן לו שמן מכל מקום עכשיו אינו מבקש באמת להנהותו כי יש מונע מצדוקכד שהפך ריקן ואין בו שמן ויחזיק לו טובה בחנם וכן כל כיוצא בזה).

וכן לא ילך לבית האבל ובידו כלי ריקןקכה לפי שיודע בו שאינו צריך לו (כי הרבה הביאו לו כבר להברותוקכו בסעודה ראשונה שהאבל אסור לאכול משלו וכל העם מברין אותוקכז וסבור האבל שגם זה הביא לו ויחזיק לו טובה בחנם כיון שעכשיו לא הביא כלום אף שהיה מביא לו אם היה צריך לו). ואם הוא עושה כן כדי לכבדו בעיני הבריות מותרקכח. וכן בכל דבר שעושה כדי לכבדו בעיני הבריות אין בו משום גניבת דעת:


קטז) ברייתא שם צד, א. טור ושו"ע סי' רכח ס"ו.

קיז) כן היא כוונת רש"י שם ד"ה לא יסרהב (הואיל ויודע שלא יעשה), דאם לא כן (שנפרש כפשוטו, שכל שיודע שלא יסעוד אסור, א"כ) משום (שכתב רש"י: משום דגונב דעתו להחזיק לו טובה בחנם כסבור שמן הלב מסרהב לו כן) מיותר, עיין שם ודו"ק. וכ"ה לעיל סי"ג (במוסגר). וראה דרכי החיים, אמת ואמונה, חלקי בחיים ס"ק ב.

קיח) סמ"ע שם ס"ק ח.

קיט) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קכ) כדלעיל (במוסגר) (לענין לא יפציר), וש"נ.

קכא) גמרא שם (לענין חבית יין, וכדלעיל סי"ג (במוסגר)).

קכב) ברייתא שם. טור ושו"ע שם ס"ז.

קכג) רש"י שם ד"ה לא יביא. סמ"ע שם ס"ק י.

קכד) משמעות התוס' שם סוף ע"ב. וראה קו"א.

קכה) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קכו) לבוש שם ס"ז. הובא בסמ"ע שם ס"ק יא.

קכז) יו"ד סי' שעח ס"א.

קכח) ברייתא שם. רש"י שם ד"ה ואם יש. טור ושו"ע שם.