ג

ג אבל לכתחלה חייב להודיעו טעותוטו אפילו על פרוטה אחתטז ולא יונה אותו. ואף שיש להסתפקיז ולומר שכל פחות משתות אין שם אונאה עליו כלל אלא דרך מקח וממכר הוא כי לפעמים הלוקח חפץ במקח ומוסיף עליו דמים יותר משיוויו ופעמים שהמוכר מזלזל בממכרו מפני שאין חפץ זה ערב עליו או מפני שדחוק למעות ולכן עד שתות הוא בכלל דמי המקח ואין עליו שם אונאה כלל מכל מקום ירא שמים יחמיר לעצמויח שלא יכנס לספק לא תעשה של תורהיט.

ואפילו אם המתאנה הוא תגר ובקי ביותר ואין דרכו לטעות אין תולין האונאה אלא בטעותוכ.

וצריך להודיעו טעותו ולפרש לוכא שאף ששוה כך וכךכב איני חפץ למכור או לקנות אלא בכך וכך ואין לך עלי כלוםכג:


טו) רא"ש ב"מ פ"ד סי' כ ד"ה גופא. טור ושו"ע סי' רכז ס"ו.

טז) כדלעיל ס"א.

יז) ראה לקמן סכ"ב בציונים (הטעם שלא פשט הרא"ש ספיקו מתגרי לוד שבמשנה מט, ב).

יח) רא"ש שם.

יט) ב"ח שם ס"ה (בספק איסור). וראה חקרי הלכות ד ח, ב.

כ) משנה וגמרא נא, א כחכמים. טור ושו"ע שם סי"ד.

כא) רא"ש שם (אם לא שיפרש). פרישה שם ס"ק ה. וכדלקמן ריש ס"ד (אף בשיעור אונאה ויותר), וש"נ.

כב) סמ"ע שם ס"ק לט.

כג) ראה פתחי חושן גנבה והונאה פ"י ס"ק לד.