ד

ד וכשמפרש כן מותר אף אם האונאה היא שתות או יותרכד.

ואם האונאה שמתאנה המוכר היא גדולה כל כך בכדי שאין הדעת טועה כלל אין צריך לפרש לו כי ניכר הדבר שמזלזל בממכרו מפני דוחקו למעותכה.

וכן בעל הבית המוכרכו כלי תשמישו ביוקר אין צריך לפרש שהדבר ידוע ללוקח שאילו לא הרבה לו בדמים לא היה מוכר כלי תשמישוכז. והוא שהלוקח יודע שזה המוכר הוא בעל הבית ולא תגר אבל אם אינו יודע צריך לפרש לוכח. ויש אומריםכט שאפילו ביודע שהוא בעל הבית אם האונאה יתירה על שתות צריך לפרש לו כי אין דרך בעל הבית למכור כליו ביותר משתות על שווין ויש לחוש לדבריהם:


כד) ברייתא שם ב"מ נא, ב. טור ושו"ע סי' רכז סכ"א. וראה לקמן הל' מדות ומשקלות סי"ז.

כה) רא"ש בתשובה כלל קב סי' ד (שאינו יכול לחזור). טור ושו"ע שם ס"ט.

כו) גמרא שם נא, א (אין לו עליו אונאה). טור ושו"ע שם סכ"ג.

כז) רש"י שם ד"ה מבעל הבית, בשם השאילתות פר' בהר שאילתא קיג (דהוי כמפרש).

כח) רא"ש שם פ"ד סי' טז. טור ושו"ע שם.

כט) תוס' הובא ברא"ש שם, ובשו"ת שם סי' ג ד"ה ומה שכתבת שאין.