ט

ט כשם שיש איסור אונאה במקח וממכר כך יש איסור אונאה בשכירותס ובקבלנותסא ובחילוף מטבעסב.

וכן אם הסלע חסרה שתות ממשקלהסג יש בה איסור אונאה להוציאה בסלע יפה אם מוציאים הסלעים במנין ולא במשקלסד. שאם מוציאים במשקל אפילו חסרה כל שהואסה עובר בלא תעשה אם מוציאה ביפהסו שנאמרסז לא תעשו עול במשפט במדה במשקל. ויש אומריםסח שלא אמרו שיעור שתות אלא בסחורה אבל מעות שלהוצאה ניתנו והחסרים אינם יוצאים כל כך אין דרך העולם למחול על חסרונם אלא עד חצי שתות אבל מחצי שתות ואילך וחצי שתות בכללסט דרך העולם להקפיד עליו ויש בו איסור אונאה ויש להחמיר כדבריהם.

אבל בפחות מחצי שתות מותר להוציאה לכתחלה ביפהע הואיל ואין בה הפסד כלל למקבלה שגם הוא יוציאנה ביפהעא מה שאין כן בפחות משתות בסחורהעב. וכל מי שאינו רוצה לקבל מטבע שנחסר פחות מחצי שתות אינו אלא נפש הרעהעג. והוא שיוצא בהוצאה על ידי הדחקעד אבל אם אינו יוצא אפילו על ידי הדחק אסור להוציאה ביפה אפילו חסר מעט. ואם הוציאה והחזירוהו לו אפילו אחר י"ב חדשעה יש אומריםעו שחייב לקבלו אם מכירו:


ס) בעיא ואיפשטא ב"מ נו, ב. רמב"ם הל' מכירה פי"ג הי"ז. טור ושו"ע סי' רכז סל"ה.

סא) רמב"ם שם הי"ח. טור ושו"ע שם סל"ו.

סב) רמב"ם שם פי"ב ה"ח-ט. טור ושו"ע שם סט"ז.

סג) משנה שם נא, ב כרבי שמעון. רי"ף שם (לא ,ב). רמב"ם שם ה"י. דעה הא' בטור שם סט"ז. שו"ע שם סט"ז.

סד) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

סה) מ"מ שם (בכל שהוא חוזר). שו"ע שם. וכדלעיל ס"ה.

סו) רמב"ם הל' גנבה פ"ז ה"א (שעובר) וה"ט (אפילו מדה קטנה). טור ושו"ע רס"י רלא (שעובר). וכדלקמן הל' מדות ומשקלות סוף ס"א (בכל שהוא).

סז) ויקרא יט, לה.

סח) רא"ש פ"ד דב"מ סי' יט, כ[אביי] שם נב, א. מ"מ שם בשם הרמב"ן נב, א ד"ה הא דאמרן, כרבי יהודה במשנה שם נא, ב. רמ"א סי' רכז סט"ז (ההלכה). סמ"ע שם ס"ק כח (הטעם).

סט) רב פפא שם נב, א.

ע) גמרא שם נב, רע"ב לפירוש רש"י שם ד"ה מוכרה בשויה (ביפה). תוס' שם ד"ה נותנה בשם הריב"ם. רא"ש שם סי' כ ד"ה גופא. טור ושו"ע שם ס"ו. רמ"א שם סט"ז.

עא) רא"ש שם. טור וסמ"ע שם ס"ק טו.

עב) כדלעיל ס"ג.

עג) משנה שם ע"א, לפירוש הרא"ש שם, בשם הראב"ד (דסיפא מיירי בפחות משיעור אונאה), ונמוקי יוסף (לא, ב) ד"ה גמ' דקא (דלא כט"ז סי"ז (שרישא וסיפא בחד מטבע איירי, ומקשה מאביי (נב, א) דרישא מיירי בלא סגי לה לרב פפא (נב, ב) דסיפא מיירי בדסגי לה), שלא עיין שם ודו"ק היטב).

עד) גמרא שם ע"ב (דסגי להו). רמב"ם הל' מכירה פי"ב הי"ב, והל' מעשר שני פ"ד הי"ט (ע"י הדחק).

עה) כשאינו יוצא אפילו ע"י הדחק (עיין הטעם בט"ז סי"ז, דהוא הדין הכא (שלדעת הרמב"ם בהל' מכירה שם בעינן יוצא ע"י הדחק לענין לאחר י"ב חדש, כמו לענין פחות משתות דלעיל), דאי משום אונאה (שמבאר אביי שם דמיירי דלא סגי ליה, ומ"מ מבואר במשנה ובגמרא שם, שאינו מחזיר אחר י"ב חודש, כי) עד ערב שבת סגי, אלא ודאי (מ"ש הרמב"ם שצריך להחזיר אפילו אחר י"ב חודש) משום דלא סגי כלל (אפילו ע"י הדחק), עיין שם, ובמשנה למלך פט"ו מהל' מכירה מה שכתב שם לדעת הרמב"ם) שם ה"ג (כשנמצא מום במקח מחזירו אפילו אחר כמה שנים שזה מקח טעות הוא, ועד"ז כאן במטבע, כשאינו יוצא אפילו ע"י הדחק).

עו) רמב"ם שם. וכ"ה דעת הטור ושו"ע שם סי"ז, לפירוש הט"ז שם.