ברך

מים אחרונים. נשאל אדמו"ר הזקן מבנו (אדמו"ר האמצעי): מה יהי' ענין מים אחרונים לעתיד לבוא כשיקוים מה שנאמר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ויענהו: ענינם אז יהי' בנוגע לאלה שעסקו בעניני עולם בטהרה (שיחות חה"פ תש"ב1).

ברך2. כל מעיני – בברכת המזון כל בחול"ם3. אוחזין הכוס בידו4, מוגבה, עד סוף בונה ברחמיו ירושלים אמן5. מעמידו אחר כך, וחוזר ונוטלו לברכת בפה"ג. ביעלה ויבוא: המברך מגבי' מעט קולו באמירת זכרנו כו' בו (בי"ת דגושה) לטובה כו' בו (בי"ת רפוי') לברכה כו' לחיים טובים6 – וכל המסובין עונין אמן אחרי: לטובה, לברכה, טובים7. הנוסח: מלך חנון ורחום אתה8. אין עונין אמן אחר יחסרנו9. כל אחד ואחד אומר אבי מורי בעל הבית הזה ואת אמי מורתי בעלת הבית הזה, אף אורח או מי שאין לו אב ואם – כל זה נוהגין כך גם בכל השנה10.

כוסו של אלי' (חק יעקב11. שו"ע רבינו סוס"י תפ12). מזיגת כוס זה אחר ברכת המזון (חוץ מזמנים ידועים – שיחת חג הפסח תש"ג13). כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' מדקדק למזוג בעצמו כוס זה, ומדור לדור דקדקו האדמורי"ם בזה.

טעם כוס זה – כי אלי' הוא המעיד שישראל מקיימים מצות מילה (על פי מש"כ בפדר"א פכ"ט14) המעכבת בפסח כמה שנאמר15 וכל ערל לא יאכל בו (הר"מ חאגיז בס' ברכת אליהו16). ויש להמתיק זה על פי מש"כ (שמו"ר פי"ט, ה17) שבלילה זה מלו ישראל עצמם [ואף שאין מלין אלא ביום – וכמו שהקשו על זה בכמה ספרים – יש לומר בפשיטות, דהדין דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום – נתחדש לאחר מתן תורה (תוד"ה מר, יבמות עב, ב18)].

אבל קשה דלטעם זה19 הי' צריך למזוג כוס זה בתחלת הסדר, ועכ"פ לפני אכילת האפיקומן שהוא זכר לפסח.

מוזגין כוס כו' שפוך גו'. צע"ק שחלק הגדה זה אינו נכלל בסימן קדש כו', כי פיסקא ברך כבר נגמרה, והלל נכתבה אחר זה. ובסידור קול יעקב נכתב הסימן הלל קודם שפוך.

מוזגין כוס ד'. קודם אמירת שפוך חמתך (סידור ר' עמרם גאון20. ר"ן ר"פ ערבי פסחים21. בחיי פ' וארא22. אבודרהם23). כי ד' כוסות הם כנגד ד' כוסות של פורעניות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם – ירושלמי פסחים רפ"י24 – ואנו אומרים: בזה הכוס הננו משלימין המצוה לכן עשה מה שהבטחתנו ושפוך חמתך גו' (שם).

וצ"ע מפני מה לא ביארו, שהוא ע"פ דברי ר' לוי בירושלמי שם25, שד' כוסות הם כנגד ד' מלכיות. ואם כן כוס ד' הוא רמז לגלות וגאולה האחרונה26, ולכן אז דוקא אומרים שפוך (וסרה קושית הרשב"ץ27 על טעם הא' מפני מה אומרים דוקא בכוס ד' ולא באחרים).

ופותחין הדלת. מנהג בית הרב: (כשחל בחול לוקחים מנורת נרות דולקים ו)הולכים לפתוח כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים הסדר ורשות הרבים (או החצר), ואומרים שפוך – השלוחים אומרים אותו אצל הדלת. קרה ואדמו"ר בעצמו, בלוית אחד מבני ביתו, הלך לפתוח הדלת ואז גם הוא אמר שפוך חמתך גו' אצל הדלת28 – בחזירת השלוחים מתחילין לא לנו29.

אמירת שפוך חמתך בישיבה, ואין צריך לעמוד30.

ופותחין הדלת. כדי לזכור שהוא ליל שמורים ואין מתיראין משום דבר ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך הקב"ה את חמתו על הגוים (שו"ע רבינו שם31).

פותחין הדלת שיכנס אליהו כו' כי אכל את יעקב גו' ויעקב נטל מאליהו משכון אות הוא"ו32 שיבוא ויבשר גאולת בניו (סידור מהרי"ד33).

שפוך גו' כי אכל גו' (תהלים עט, ו-ז). – שפך גו' (שם סט, כה) – תרדוף גו' (איכה ג', סו) – כן הוא בסידור האריז"ל, של"ה, יעבץ (בסידור ר' עמרם גאון וזבח פסח אין כי אם שני הפסוקים שפוך גו' כי אכל גו'. במחזור ויטרי34 מוסיף כמה פסוקים על נוסחא שלנו).

שפוך גו' – ואע"פ שאין אנחנו ראויים – לא לנו ד' לא לנו כי אם לשמך גו' (זבח פסח35).


1) ס' השיחות תש"ב ע' 92.

וראה לעיל פיסקה שלחן עורך, ד"ה נזהרין (למים אמצעים ואחרונים אין להעביר ידיו על שפתיו).

2) בהגדה שבסדור רבינו הזקן נדפס "ברך. ואח"כ מוזגין כוס שלישי ואומר עליו ברכת המזון, ואחר ברכת המזון קודם שתיית כוס שלישי יברך: ברוך כו' בורא פרי הגפן: ושותה בהסיבה". והיינו כיון שברכת המזון לא נדפסה בהגדה. אבל בהגדות שלנו נדפסה ברכת המזון, ואחרי': "ומברך על הכוס ושותה בהסיבה".

3) בהיום יום לי"ז אדר שני (באמירת תהלים (פז, ז) אומרים כל מעיני בך הכ"ף בקמץ, בסדר ברכת המזון – הכ"ף בחולם).

ונתבאר בסדור רבינו הזקן עם ציונים והערות (רסקין) ע' שסו.

4) לעיל פיסקה קדש ד"ה מנהג (מנהג בית הרב: מוזגין הכוס, ואין מדקדקין שימזוג אחר. לוקחו בימינו, מוסרו לשמאלו, מעמידו, דרך הורדה מלמעלה למטה, על כף ידו הימנית, כשהיא כפופה קצת כעין בית קבול, ד' אצבעותיו מוגבהות והגודל מושכב מן הצד).

והיינו בכוס קידוש. וכאן כתב באופן סתמי (אוחזין הכוס בידו, מוגבה). ולמעשה נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע גם בכוס ברכת המזון, כמו בכוס של קידוש.

ואף שנתבאר בהיום יום לי"ד כסלו (מברכין ברכת המזון בכוס של ברכה ... הכוס על כף היד והאצבעות זקופות). אפשר שאחר שנתבאר המנהג לענין קידוש, ש"הגודל מושכב מן הצד"; כן נוהגים גם בכוס של ברכה.

ובאוצר מנהגי חב"ד ע' קפט (כל המסובים אוחזים כך את הכוס במשך ברכת-המזון, ולא רק המברך).

5) ראה שוע"ר סי' קפח ס"א (אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו, מפני שהוא סיום הברכות של תורה).

6) היינו כי האותיות בג"ד כפ"ת, הבאות אחרי אותיות אהו"י, הן רפויות; אלא שכאן "זכרנו ה' אלקינו" הוא בניגון מפסיק, המבטל את הסמיכות לאהו"י, לכן תיבת "בו" הבאה אחריהן, הבי"ת שבה דגושה. משא"כ תיבת "ופקדינו", וכן תיבת "והושיענו", אינן בניגון מפסיק, שהן הברה פתוחה, בלא מבטל, לכן תיבת "בו" הבאה אחריהן, הבי"ת שבהן רפויות.

וראה סידור רבינו הזקן עם ציונים והערות (רסקין) ע' קמד.

7) ועל השאלה אימתי עונים אמן, ראה שערי הלכה ומנהג ח"א ע' ריא (בין הפרקים ובסוף ברכה זו (השלישית)).

והיינו שנתבאר בשוע"ר סי' קפג סי"א (יש מי שאומר שלענין לשאול בברכת המזון מפני היראה או מפני הכבוד דינה כתפלה, שאין מפסיקין בה אלא מפני חשש סכנה, ולא כקריאת שמע וברכותיה שהקלו בהן מפני היראה והכבוד ... שכן הוא משמעות הפסוק וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, לברך על הארץ והמזון וירושלים בברכה אחת בלא הפסק בינתיים. אלא שאין זה מעכב בדיעבד).

ועכ"פ יש לו דין הפסק בברכות קריאת שמע, שנתבאר דינו בפסקי הסדור הלכות קריאת שמע (ואסור להפסיק באמצע הברכות של קריאת שמע, אפילו בעניית אמן שאחר ברכה זו עצמה).

ואפילו בברוך שאמר נתבאר בשוע"ר סי' נא ס"ג (אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים הש"ץ עונה אחריו אמן ... אבל אם עדיין לא סיים הברכה לא יענה, שאין מפסיקין באמצע שום ברכה אפילו בעניית אמן).

ולכן הי' מקום לומר שגם כאן לא יפסיקו באמצע הברכה, עד אחר סיום ברכת בונה ברחמיו ירושלים אמן (ראה בדי השלחן סי' מד ס"ק יב).

ומכל מקום נוהגים לענות אמן זה אף כשהשומע אוחז במקומו, באמצע יעלה ויבוא, כי שם הוא מקום עניית אמן זו.

8) כמבואר בשוע"ר סי' קפח ס"ג (בבונה ירושלים, כיון שנזכר בה מלכות דוד אין להזכיר בה מלכות שמים, שאינו דרך כבוד להשוותן יחד ... ויש אומרים שאין לומר גם כן מלך חנון ורחום בסיום יעלה ויבא. ולא נהגו כן, כי לא חששו מלהזכיר מלכות שמים אצל מלכות דוד אלא בסמוך לה, דהיינו באותו ענין שמבקש על מלכות בית דוד אין להזכיר מלכות שמים סמוך לו קצת (כל אותו ענין), על כן אין לומר אבינו מלכנו שהוא גם כן סמוך לו, כי ועל הבית כו' הוא ענין אחד עם מלכות בית דוד, שזה תלוי בזה. אבל יעלה ויבא הוא ענין בפני עצמו, ואינו מענין זה).

ואף שבסידור תורה אור השמיט תיבת "מלך". השיב עליו בהגהות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בשו"ת תורת שלום סי' ד (כי אל מלך חנון כו'. הגהתי כן על פי מה שהעיד ל' ר' שמואל הורוויץ שי', שעמד אצל כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה [=בעל הצמח צדק] בעת הסדר בליל פסח, ואמר בברכת המזון כי אל מלך כו'. וכן הוא בשו"ע אדמו"ר זצוקללה"ה סי' קפ"ח ס"ג דצ"ל מלך חנון ... ונאמן עלי עדותו של ר"ש הנ"ל, ומעשה רב).

9) היינו אף שנתבאר בפרי מגדים סי' קפט מש"ז ס"ק א (ודע דברכת הטוב מסיימת מיד שיאמר ומכל טוב אל יחסרנו, והרחמן הוא כו' הוספה, ואין מברכה רביעית).

מכל מקום אין עונים שם אמן, כמבואר ברשימת היומן ע' שפו (ר' חיים זאלמאנסאן הי' אומר "אל יחסרנו" בקול, אבל אדמו"ר נ"ע לא הי' עונה אמן, כי אם אחר "ונאמר אמן". פלעגט א שמייכעל טאן צו "אל יחסרנו").

ובאגרות קודש ח"ז אגרת ב'פט (במ"ש אם יש לענות אמן בברכת המזון, אחר אל יחסרנו, הנה שאלתי פעם את כ"ק מו"ח אדמו"ר, וענה שהוא אינו עונה, ולא עוד אלא שאחד ממקורבי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) הי' עונה בפניו – אמן, אחר אל יחסרנו – בקול רם, ואדמו"ר חייך ולא אמר מאומה. ואולי שסומכים על סוף הברכה, ונאמר אמן. אף שגם בזה לא ראיתי שהשומעים ידייקו לענות אז אמן).

ובשוע"ר סי' קפט ס"ז (ויש מפקפקים במה שאומרים הרחמן בכמה גוונים, שהוא הפסק בין ברכת המזון לשתיית הכוס. ויש מיישבין שכיון שנהגו בהם נעשו כאלו הם מטופס הברכה, ואינם חשובים הפסק).

וראה סדור רבינו עם ציונים והערות (רסקין) ע' שעז.

10) באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"א אגרת ק (בדבר אמירת הרחמן בברכת המזון, הנוסח מדויק כאמור בסידור, ואין נפקא מינה בדבר כלל, ויבולע המות לנצח, כל אחד ואחד צריך לאמר כנדפס).

וכן הוא בספר השיחות תרח"ץ ע' 262 (גם מי שאין לו אב ואם, ר"ל, צריך לומר בברכת המזון: הרחמן הוא יברך את אבי מורי כו' אמי מורתי כו', מפני שיש הענין ברוחניות).

וכן הוא בהיום יום לט"ז בניסן (גם מי שאין לו אב ואם, ר"ל, צריך לומר בברכת המזון: הרחמן הוא יברך את אבי מורי כו' אמי מורתי כו').

והגרא"ח נאה כותב בתחלת ספרו "פסקי הסדור" (קצת הערות השייכות לסדור. בברכת המזון בסדר הרחמן, שמעתי מדודי הרב הגאון החסיד ר' שלמה יהודה ליב אליעזרוב שליט"א הרב דעה"ק חברון ת"ו, ששמע מפי הרב הגאון הצדיק ר' מרדכי בן הרה"ק ר' ברוך שלום זצ"ל (בנו של אדמו"ר הצמח צדק נ"ע), שהי' רב בוויטעבסק, שזקנו הצמח צדק נ"ע הי' אומר "הרחמן הוא יברך את אבי מורי" כו' גם אחרי הסתלקותם, לפי שפסוקי "הרחמן" מכוונים כנגד אשר ספירות).

וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות (רסקין) ע' שפ.

11) סי' תפ סוף סק"ו (ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין, וקורין אותו כוס של אליה הנביא).

12) "ונוהגין במדינות אלו למזוג כוס אחד יותר מהמסובין, וקורין אותו כוס של אליהו הנביא".

סיכום האמור לפנינו בענין כוסו של אלי', וכוס ד' לפני אמירת שפוך חמתך גו', ראה שוע"ר סי' תפ ס"ד-ה (ושם הערה 33).

13) ע' 58 (מזיגת כוסו של אליהו — אחר ברכת המזון. חוץ מזמנים ידועים שהיו מוזגים כוסו של אלי׳ הנביא קודם ברכת המזון).

וראה לקמן (סוף הערה 940).

14) "נגלה לו הקדוש ברוך הוא ... חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושים מושב כבוד למלאך הברית".

15) בא יב, מח.

16) בשו"ת שבסופו (ועל הכנת הכוס לאליהו זכרו לטוב, יש לו שורש למטה וענף עץ עבות למעלה, דהנה ודאי שמעת עד כה טעם הכנת הכסא לאליהו בשעת המילה, וכינוי השם שהוא אליהו מלאך הברית ... ובלילה הראשונה שנתקיימה מצוה זו מאכילת הפסח, הוצרכו לקיים מצות מילה תחלה, כמ״ש ואעבור עליך מתבוססת בדמיך, שדרשו רז"ל דם מילה ודם פסח ... אין כאן ספק כי בא יבא ברכה אליהו ז"ל בכל בתי ישראל לראות קיום המצוה אחת שהיא שתים, פסח ומילה שהם מקיימים, ויעלה לנו השמימה להליץ בעד כלל ופרט ישראל, למהר ולהחיש גאולתם ופדיון נפשם בגאולה אחרונה).

ונתבאר בלקוטי שיחות חכ"ז ע' 52 (ראה גם שלחן המלך ח"ב ע' קיב).

17) "כיון שיצאו ישראל ממצרים אמר הקדוש ברוך הוא למשה הזהר לישראל על מצות הפסח כל בן נכר לא יאכל בו וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו וגו'. כיון שראו ישראל שפסל לערלים לאכול בפסח, עמדו כל ישראל לשעה קלה ומלו כל עבדיהם ובניהם וכל מי שיצא עמהם, שנאמר וילכו ויעשו בני ישראל".

18) "דריש מוי"ו דוביום, לרבויי כל הני דאין נימולים אלא ביום". והוא מה שנאמר בפרשת תזריע יב, ג (וביום השמיני ימול בשר ערלתו). והא דאמרינן בגמרא שם (מר סבר דרשינן וביום).

קטע זה נדפס לראשונה בהוספה ללקוטי טעמים ומנהגים הוצאת תשט"ו. ובאגרות קודש חי"א אגרת ג'תקסו (מה שהעיר אשר הכתוב בהוספה, דהלימוד ביום השמיני הוא לאחר מתן תורה, קשור זה בהסוגיא אם מצות מילה רק נשנית בסיני. – הנה לא כן הוא לדעתי, ולכן ציינתי דווקא לתוספות ולא להסוגיא דשבת, כי הענין דנשנה בסיני הוא במה שנאמר קודם מתן תורה, ובמצות מילה בהענינים הנלמדים מפ' לך לך, משא"כ וביום השמיני – שהוא בפרשה שנאמר לאחר מתן תורה. מה שהביא פירוש היפה תואר שנמולו ביום דערב פסח ולא בלילה, וגדולה מזה נמצא בריב"א (פ' בא), שנמולו מבעשור לחדש. – הנה אין לפרש כזה בשמו"ר שציינתי שם, כי שם כתוב בפירוש שרק לאחר שהריחו ריח צלי הפסח שצלה משה נמולו. ובהנ"ל י"ל שזהו מדרשות חלוקות, או שכתות כתות היו. וקשיתו איך נמנו על הפסח ואכלו אותו וכו', ורוצה לדמות זה לגר שנתגייר כו' – לא נראה לי הדמיון, כיון שבמצרים נצטוו בפסח כולם להקריב קרבן פסח. ומה שאכלו בפסחו של משה יש לומר שמנה את כלם מהאי טעמא על פסחו הוא, והרי זכין לאדם בכגון דא, ובפרט בפסח מצרים שכמה ענינים מחודשים בו, וקשור בהגאולה והצלה ממכת בכורות, וכהלשון ופסח ד', שבזה כולם שווים. במה שכתבתי בהוספה – ונזכר לעיל – שמלו בלילה מפני שלא נאמרה עדיין פרשת תזריע מצאתיו עתה בהרש"ש לשיר השירים רבה א, יב).

והוא מ"ש בשיר השירים רבה שם (מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומהל עצמו), וברש"ש שם (הא דקיי"ל כרבנן ביבמות ע"ב דמילה שלא בזמנה גם כן אינה אלא ביום, הא ילפינן לה מן וביום, הכתוב בפרשת תזריע, שעדיין לא נמצוו).

וראה שערי שלום סקנ"ג. הערות ובאורים א'נב ע' 50. א' פו ע' 16.

19) כי בשלמא לפי הטעם שהובא בשוע"ר סי' תפ ס"ה (כי הוא ליל שמורים לכל בני ישראל לדורותם להוציאם מגלות הזה. ואם יבא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו במהרה ... ונוהגין במדינות אלו למזוג כוס אחד יותר מהמסובין, וקורין אותו כוס של אליהו הנביא). הרי לפי זה מובן מה שמוזגין אותו לפני פתיחת הדלת לשפוך חמתך, שאז בא אליהו.

גם לפי מה שיובא בסמוך מסדור מהרי"ד (פותחין הדלת שיכנס אליהו כו' ... שיבוא ויבשר גאולת בניו). מובן לפי זה, מה שמוזגין את כוסו של אליהו לפני פתיחת הדלת לשפוך חמתך.

ומה שפתיחת הדלת לאליהו היא דוקא לפני סיום ההלל, מובן ממה שנתבאר לעיל פיסקה הללוי' (והפרקים שלאחריהם המדברים בלעתיד לבוא), ושם (הערות 740-742). וממה שיתבאר לקמן פיסקה מוזגין כוס ד, שכוס רביעי קאי על הגאולה העתידה.

אמנם לפי "טעם זה" שהובא כאן בפנים, שאליהו בא להעיד על קיום מצות מילה, שמעכבת קרבן פסח. אם כן קשה למה אין מוזגין כוס זה בתחלת הסדר.

*

ומה שלפעמים מוזגין את כוסו של אליהו לפני ברכת המזון, היינו בעת מזיגת כוס שלישי, מובן מהאמור בגמרא קח, א (יין, איתמר משמיה דרב נחמן צריך הסיבה, ואיתמר משמיה דרב נחמן אין צריך הסיבה. ולא פליגי, הא בתרתי כסי קמאי, הא בתרתי כסי בתראי. אמרי לה להאי גיסא, ואמרי לה להאי גיסא. אמרי לה להאי גיסא: תרי כסי קמאי בעו הסיבה, דהשתא הוא דקא מתחלא לה חירות. תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה מאי דהוה הוה).

יוצא אם כן ששתי הכוסות האחרונות שייכות לגאולה העתידה. ולכן מוזגים את כוסו של אליהו בעת מזיגת כוס שלישי.

וראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט ח"ג ע' 8 הערה 78 (כוסו של אליהו ... ששייכת לחלקו השני של הסדר, שקשור עם הגאולה העתידה).

20) "ומוזגין כוס רביעי ואומרים (שפוך חמתך אל הגוים עד ואת נוהו השמו). לא לנו ה׳ לא לנו וגו׳ כל הפרשה".

21) יט, א ד"ה מארבעה (ארבעה כוסות ... כנגד ארבעה כוסות התרעלה שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את העובדי כוכבים. ונראה שלפיכך נהגו לומר בכוס רביעי קודם ההלל שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך).

22) ו, ח (ותקנו לנו רז"ל לגמור את ההלל בכוס רביעי ולהתחיל בו שפוך חמתך. והטעם בזה לפי שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות לרשעי העולם ארבע כוסות של פורענות).

23) "והטעם שנהגו לומר בתחלה פסוק שפוך חמתך אל הגוים אשר לא וגו', מפני שארבע כוסות אלו הם כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את העכו"ם כמו שאמרנו למעלה, ואנו אומרים על כוס רביעי לפני הקדוש ברוך הוא, בזה הכוס אנו משלימין המצוה, מעתה עשה מה שהבטחתנו לשפוך אותם ד' כוסות של פורענות על העכו"ם".

24) "ורבנן אמרי כנגד ד' כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם" (שהוא אחד מהטעמים שהובאו לעיל פיסקה ד' כוסות).

25) "לוי אמר כנגד ארבעה מלכיות" (גם טעם זה הובא לעיל שם, פיסקה ד' כוסות).

26) שהרי בכל אופן יודעים אנו שכוס ד' קאי על הגאולה האחרונה, כמבואר בשוע"ר סי' תפ ס"א (צריך למזוג כוס רביעי לגמור עליו ההלל), והרי סיום ההלל קאי על הגאולה העתידה, כדלעיל פיסקה הללוי' (והפרקים שלאחריהם המדברים בלעתיד לבוא), ושם (הערות 740-742).

אמנם על פי דברי ר' לוי בירושלמי שם מובן, שגם תקנת הכוס הרביעי מצד עצמה רומזת "לגלות וגאולה האחרונה".

27) מאמר חמץ ד"ה ואחר זה ימזגו כוס רביעי (ונהגו להתחיל שפוך חמתך על הגוים, ונתנו הטעם בזה לפי שאמרו בירושלמי שארבעה כוסות הם כנגד ... ואין זה הטעם מחייב להיותו בכוס רביעי יותר משאר הכוסות).

28) רשימת היומן ב' דחוה"מ פסח תרצ"א, ע' כא (הולך אל הדלת לאמירת "שפוך חמתך").

29) ס' השיחות תש"ג ע' 58 (ואחר מזיגת הכוס לוקחים נרות והולכים לפתוח כל הפתחים, עד הפתח הראשון היוצא לחוץ, ואומרים שפוך. מחכים לחזירתם של השלוחים שהלכו לפתוח הפתחים. כשחוזרים – אומרים את ההלל).

וראה לעיל פיסקה סדר ההגדה (בפרט בעת פתיחת הדלת, ניט בעט קיין גשמיות בעט רוחניות).

30) ס' השיחות תש"ג ע' 58 (מנהגי ליובאוויטש: לא היו עומדים באמידת שפוך וכו').

ס' השיחות תש"ד ע' 81 (איך האב ערשט ניט לאנג געהערט, אז עס איז דא א מנהג אויפצושטעלען זיך צו שפוך חמתך. אין ליובאוויטש איז דאס ניט געווען).

31) סי' תפ ס"ד.

32) רש"י בחקותי כו, מב (יעקוב, בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון, שיבא ויבשר גאולת בניו).

33) סדר ההגדה רד, א (ולכן פותחין את הדלת שיכנס אליהו, גימטרי' ב"ן, כי אכל את יעקב, ויעקב נטל מאליהו משכון הוא"ו שיבוא ויבשר בני), ושער הפורים קפה, ב (וזהו שאומרים בהסדר ... על כוס של אליהו ... כי אכל את יעקב, כי יעקב שייך לאליהו שנטל ממנו הוא"ו במשכון).

34) שם סי' צז, נוסף גם הפסוק "שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם", ועוד כמה פסוקים.

35) "שאע"פ שאין אנחנו ראויים שתעשה עמנו הגאולה והתשועה הזאת, עשה למען שמך הגדול המחולל בקרב הגוים, והוא אומרו לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד, רוצה לומר לא בעבורנו תעשה החסדר הזה כי אם למען שמך הגדול".