הלל נרצה

הלל נרצה. פירוש נרצה – אם עשה כסדר הזה הוא מרוצה לשמים (של"ה1). וצ"ע דסימן נרצה מקומו צריך להיות בסוף הסדר, ולא כאן. ה"ר שבתי רשקובר2 ושל"ה3 כתבוהו לבסוף.

הלל. פירש רבנו הזקן: הלל – הוא לשון שבח וגם לשון בהילו נרו4 (תו"א ל, א). ובכל זמן שתקנו לומר הלל, הוא זמן התגלות אמת ה' שמלמעלה למטה, שהוא – להיות מה שלמטה נקרא אין, ושלמעלה – נקרא בחי' יש (לקו"ת רד"ה ביום השמע"צ – השלישי5).

לא לנו גו' אהבתי גו' הללו גו' הודו גו' (תהלים קטו-קיח) – משנה פסחים (קיז, ב): רביעי גומר עליו את ההלל6.

הודו לה' גו'. הגדול7 (או הש"ץ בשאר ימות השנה8) מקריא הודו גו' וכל המסובין עונין אחריו הודו גו' יאמר גו'. וחוזר הגדול ומקריא: יאמר גו' ועונין אחריו: הודו גו' יאמרו גו'. וכן ביאמרו9.

אנא ה' (ד' פעמים)10.

– אחרי הפסוקים יאמרו גו'11 – אומרים: הודו גו' כי לעולם חסדו12.

יהללוך כו' הודו לד' גו' נשמת כו' ובכן ישתבח כו' יחיד חי העולמים. משנה וגמרא שם. הדעות בפירוש הגמרא ובנוסח ההגדה נקבצו בפרי מגדים אשל אברהם רס"י ת"פ13. ונוסחת רבינו היא כמ"ש הרא"ש והטור (על פי פירוש הט"ז סוס"י תפ"ו14), וכ"כ הלבוש בסי' תפ"ו15, חק יעקב16 ובאר היטב סי' ת"פ17, סידור יעבץ18, חיי אדם19.

יהללוך. נזכר בגמרא שם20.

ה' אלקינו כל מעשיך. ולא: על כל מעשיך (וכהגהת אדמו"ר הצ"צ על הסידור שלו21) – וכן הוא בסידור ר' עמרם גאון22, ר' סעדי' גאון23, רמב"ם הל' מגילה וחנוכה פ"ג ה"י, אבודרהם24, סידור יעבץ25 ועוד. והוא על פי הכתוב (תהלים קמה, י) יודוך ד' כל מעשיך (אבודרהם).

כי לעולם חסדו. צריך להתיז כי לעולם חסדו (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד) דלא לישתמע כלעולם, וגם ס' של חסדו (רש"י ברי"ף שם26).

הודו לד' גו' (תהלים קלו) – נקרא הלל הגדול.

– (הלל סתם נקרא הלל המצרי – ברכות נו, א27) –

– ולמה, מפני דכתיב בי' נותן לחם לכל בשר והיינו דבר גדול (פסחים קיח, א28. וראה ברכות ד, ב29), יש בו כ"ו פסוקים של הודאה לשם יתברך כנגד מנין שם המיוחד כו' ואפשר כי מזה הטעם נקרא בדברי רז"ל הלל הגדול, על שם כי גדול ד' ומהולל מאד, ורז"ל נתנו בו טעם אחר דגרסינן בפרק ערבי פסחים כו' (אבודרהם30) – וראה בזה בסידור של"ה (שחרית לשבת). ומסיים שם אשר מ"כ בדברי המקובלים31 שזהו הלל הגדול של מלאכי השרת.

מהודו ועד ויוצא ישראל יכוון ביו"ד של שם הוי' ומפסוק ויוצא ישראל עד למוליך בה"א כו' (פרי עץ חיים ש' השבת פי"ט). וכנראה כוונה זו שייכת לרבים, מדהכניס רבינו בסידורו האותיות יו"ד, ה"א כו' מול פסוקים הנ"ל (בתפלת שבת), אף שבכלל לא כתב הכוונות בסידורו, כיוון שהוא שוה לכל נפש32.

נשמת כל חי (נזכר בפסחים שם33) יש אומרים ששמעון בן שטח יסד אותו ורמז שמו למפרע: שוכן עד, מי ידמה, עד הנה, ואלו פינו נשמת (פי' סדור כלבו34) – וראה זהר ח"ב (קלח, א35) ואבודרהם36.

הנוהגים לומר פזמונים. בבית הרב אין נוהגין לאמרם.

הנוהגים לומר פזמונים אין להפסיק בהם בין כו' לפי שאינם אלא מנהג37 (רש"ל38, ב"ח וט"ז סי' ת"פ. סידור האריז"ל, יעבץ39) ותקנת חכמים היתה לגמור הלל וברכת השיר על כוס ד' (שו"ע רבינו סי' ת"פ ס"ג40).

אלא מיד אחר כך יברך. לכאורה אינו אלא כפל לשון. וי"ל שמדגיש הטעם: מפני מה אין להפסיק, כי צריך לברך מיד, שכך היתה תקנת חכמים לגמור כו', כנ"ל, והפזמונים אינם מהתקנה.

ואחר כך יאמר לשנה – רק פעם אחת (סידור האריז"ל, יעבץ. ולא כמ"ש בסידור של"ה41 – ג"פ).

מנהג בית הרב: אחר אמירת לשנה הבאה בירושלים, האדמו"ר מחזיר ושופך היין מכוסו של אליהו להבקבוק42, וכל המסובין מנגנים בשעה זו הנגון שעל הפסוק: א-לי אתה ואודך – מעשרת הנגונים של רבינו הזקן.

דער רבי – רבנו הזקן – האָט ניט אריינגעשטעלט אין סידור נאָך דער הגדה די ווערטער "חסל סידור פסח", ווייל באַ חב"ד ענדיגט זיך ניט דער פסח, נאָר ער ווערט נמשך שטענדיג.

באמת – הארת כל המועדים מאירה בכל יום, נאָר חג הפסח ווערט נמשך שטענדיג (שיחות חה"פ ה'תש"ג מכ"ק מו"ח אדמו"ר43).


1) בסדור שער השמים תרכ"ו ואילך.

ובהוצאת תק"ב, בסימני הסדר שבתחלתו (הלל נרצה, ויאמר הלל וירוצה לה' עבודתו). ראה לעיל (הערה 48).

2) "נרצה, ויהא רצוי מעשיו לפני הקב"ה".

3) כן הוא בסדור השמים תרכ"ו ואילך.

4) איוב כט, ג (בהלו נרו עלי ראשי). ופרש"י (לשון אור ושמחה). ומצו"ד (כשזרחה אור השפעתו על ראשי).

5) פג, א.

6) וכן הוא בשוע"ר סי' תפ ס"א (אחר ששתה כוס של ברכת המזון צריך למזוג כוס רביעי לגמור עליו ההלל וההגדה, ומתחיל מלא לנו, בלא ברכה, עד סוף ההלל).

7) כמבואר בשוע"ר סי' תעט ס"ו (והגדול שבהן הוא אומר הודו, והשנים הקטנים ממנו עונים אחריו. ויכול הגדול ליתן רשות לקטן), ושם נסמן.

8) כמבואר בשוע"ר סי' תפח ס"ג (לקרותו עם הצבור ... כדי שיענה עמהם הודו ואנא אחר הש"ץ), ושם נסמן.

9) סוכה לח, ב (הוא אומר הודו לה' והן אומרים הודו לה', מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים). תוס' שם סד"ה מכאן (נוהגין עכשיו ששליח צבור אומר שלשה יאמרו נא, והצבור עונין על כל אחד ואחד הודו). טור סי' תכב (וקורא ש"צ לבדו הודו, והקהל עונין אחריו הודו, וקורא פסוק יאמר נא ישראל, והקהל עונין אחריו הודו, וכן יאמרו נא בית אהרן, ועונין הקהל אחריו הודו, וכן יאמרו נא יראי ה', ועונין הקהל אחריו הודו). מ"א סי' תכב ס"ק ח (צריך לשמוע יאמר נא וגו' מפי הש"ץ דשומע כעונה. ואם לא שמע לא יצא. ומוטב שיאמר בעצמו בנחת). ולכן אנו נוהגים שהקהל עונה הודו, וגם את הפסוקים יאמר גו' יאמרו גו', יאמרו גו'.

אלא שלפי דברי המ"א הי' מקום לומר, שאחרי אמירת יאמר נא וכו' על ידי הש"ץ, יענה הקהל: "הודו גו' יאמר גו'". אמנם מנהגינו שאת הפסוק יאמר אומר הקהל לפני הש"ץ, ולכן אחרי שהגדול (או הש"ץ) מקריא הודו "כל המסובין עונין אחריו הודו גו' יאמר גו'".

10) והיינו שד' פעמים הקהל חוזר אחרי הש"ץ אנא ה' גו'.

וכמבואר בסוכה לח, ב (הוא אומר אנא ה' הושיעה נא והן אומרים אנא ה' הושיעה נא ... הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והן אומרים אנא ה' הצליחה נא, מכאן שאם בא לכפול כופל). ופירש"י שם ד"ה הוא אומר אנא ה' הצליחה נא (והן שומעין, ואחר כך עונין, סימן זה החזיקו לדעת, שהרוצה לכפול את ההלל כופל, כמו שזה נכפל, שהרי שומע כעונה כדלקמן, ואלו שומעין ועונין הרי זו כפילה).

והיינו שאף שכופלין את כל הפסוקים מאודך עד סוף הפרק, כדאמרינן התם לט, א (אמר אביי מוסיף לכפול מאודך ולמטה). מכל מקום אין צורך לכפול את הפסוק אנא גו', כיון שהכפילה היא: (א) מה ששומע מהש"ץ. (ב) מה שעונה בעצמו.

ומכל מקום נוהגים שכופלים אותו בכל אופן, והיינו שהן הש"ץ והן הקהל אומרים ד' פעמים אנא ה'. והוא מטעם המובא לעיל (הערה הקודמת) מהמ"א (צריך לשמוע ... מפי הש"ץ, דשומע כעונה. ואם לא שמע לא יצא. ומוטב שיאמר בעצמו).

וכן הוא בפסקי הסדור דיני לולב (ובהלל יעשה ... ח"י נענועים ... ואחד באנא ה' הושיעה נא, ואחד בכופלו אנא ה' הושיעה נא), היינו שגם הקהל כופל את אנא ה' הושיעה נא (אלא ששם מיירי שגם הש"ץ מנענע, ואם כן אין הקהל שומע כעונה).

11) כולל שני הפסוקים יאמרו גו', ופסוק אחד יאמר נא. ומה שכוללם ביחד, הוא כלשון התוס' סוכה לח, ב ד"ה מכאן (נוהגין עכשיו ששליח צבור אומר שלשה יאמרו נא, והצבור עונין על כל אחד ואחד הודו).

12) כבר נתבאר לעיל שהקהל עונה הודו גו'. ומה שמוסיף כאן, אפשר לפרש בכמה אופנים:

א) שגם הש"ץ חוזר ועונה עם הקהל הודו גו'. והוא כמו באמירת ברכו, שנתבאר בשוע"ר סי' נז ס"ג (וצריך הש"ץ לחזור ולומר ברוך ה' וכו' כדי שלא יוציא את עצמו מן הכלל שאומר להם ברכו והוא אינו מברך).

ב) שגם האומר הלל ביחיד חוזר ואומר הודו גו' אחר הפסוקים יאמרו גו', וכמבואר בהיום יום לאדר"ח חשון (כופלין הודו לה', אחר כל אחד מהג' פסוקים יאמר נא, וגם כשמתפללים ביחיד).

והיינו אף שמעצם הדין היחיד צריך לחזר אחר שנים לאמירת הלל, כמבואר בשוע"ר סי' תעט ס"ו (מצוה לחזור אחר זימון לאמירת ההלל, כדי לומר הודו בשלשה, דהיינו שהאחד יאמר לשנים שעמו הודו לה' וגו', והם יענו אחריו הודו לה' וגו'. וכן באנא ה' וגו'. כמו שנתבאר בסי' תכ"ב).

והוא מה שנתבאר ברמ"א סי' תכב ס"ב (ויש אומרים דכשיחיד קורא, אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים, דאז הוי כרבים).

מכל מקום לא נהוג כן אצלינו, אלא שגם הקורא הלל ביחיד כופל הודו גו' אחרי אמירת הפסוקים יאמרו גו' (ראה שוע"ר שם הערה 31).

ג) שכאשר מוסיפים הפסוק הודו גו', אומרים גם את סיום הפסוק (כי לעולם חסדו).

13) "ראיתי לבאר קצת ... אמור מעתה ד' מחלוקת בדבר, יש אומרים אחר הלל יהללוך וחותמין מהולל בתשבחות, ואחר נשמת ישתבח וחותם שנית מהולל בתשבחות, וזה דעת הרשב"ם ז"ל, ברא"ש שם. ורבינו חיים כהן והרא"ש סוברים אחר הלל יהללוך עד אתה אל ואין מסיימין, ואח"כ נשמת וישתבח עד מעתה ועד עולם ויסיים ברוך אתה י' מלך מהולל בתשבחות, שהוא גם כן סיום ברכת הלל. וכן הוא דעת הטור והרא"ש, כמו שכתב הב"ח בסימן ת"פ וסימן תפ"א וסימן תפ"ו. אבל דעת הט"ז בסימן תפ"ו שדעת הרא"ש והטור שאומר יהללוך עד מעולם ועד עולם אתה אל, ואומר נשמת וישתבח ומסיים הבוחר בשירי זמרה כמו בישתבח, ומה שכתב הטור וחותם מלך מהולל בתשבחות, דנוסחת הטור לעיל בסימן נ"ד בישתבח ברוך אתה י' מלך מהולל בתשבחות אל ההודאות כו' הבוחר בשירי זמרה, וריש הברכה נקיט, יע"ש. ויש אומרים שיאמר אחר הלל נשמת וישתבח עד מעתה ועד עולם ויתחיל יהללוך ויסיים מהולל בתשבחות, זהו ברכת הלל, וכן כתב הב"י בסימן תפ"ו בשם ה"ר מאיר ן' ערמאה ז"ל, והוטבו דבריו בעיני הב"י ז"ל).

באור השיטות בשוע"ר סי' תפ ס"א (ושם הערות 10; 20; 24).

14) ברא"ש פ"י סל"ב (ואומר הלל הגדול ונשמת וחותמין שנית ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות). ובטור סי' תפ (ונשמת וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות), וכן כתב בסי' תפו (ונשמת וחותם מלך מהולל בתשבחות).

ופירש בט"ז סי' תפו (וזה כונתו גם כאן שאומר וחותם מלך מהולל בתשבחות, כלומר עד בשירי זמרה כו' חי העולמים, אלא דנקט רישא דחתימה ... וזה נראה לי פשוט בדעת הטור ... דחתימת נשמת היא עד חי העולמים).

וכן הוא בשוע"ר סי' תפ ס"א (דהיינו נשמת כל חי כו' ישתבח כו', וחותם ברוך אתה ה' כו' הבוחר כו'). ונתבאר שם (הערה 10).

15) "ואומר הלל הגדול ונשמת, וחותם אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות כולו, הבוחר בשירי זמרה וכו'".

16) סי' תפ ס"ק ד (ונשמת וחותם בישתבח עד חי העולמים, ועיין בט"ז סוף סי' תפ"ו).

17) ס"ק ג (ונשמת חותם בישתבח עד חי העולמים. ועיין ט"ז סוף סי' תפ"ו).

18) "וחותם חי העולמים".

19) כלל יב ד"ה הלל (ואחר כך אומר נשמת וישתבח עד מעתה וער עולם, וחותם עד חי העולמים).

20) קיח, רע"א (מאי ברכת השיר רב יהודה אמר יהללוך).

21) שנעתקו מכתי"ק אדמו"ר הזקן, ונדפסו בסדור תורה אור (יהללוך על כל מעשיך. נ"ב, תיבת על מוסגר בחצאי עיגול).

וכן הוא בהיום יום לר"ח טבת (הנוסח שאומרים הוא, יהללוך ה"א כל מעשיך, בהשמטת תיבת "על").

22) בהלל של כל השנה (יהללוך מעשיך).

23) בהלל שבנוסח ההגדה ע' קמח (יהללוך ה' אלהינו עמנו כל מעשיך).

24) בסדר ראש חודש (יהללוך ה' אלקינו כל מעשיך. ע"ש יודוך ה' כל מעשיך).

25) בהלל של כל השנה (כל מעשיך. כצ"ל).

וראה גם לקמן ב"רשימת ציונים על ההגדה" (והערה 26).

26) ברי"ף ברכות ח, ב. רש"י ד"ה צריך.

ובפני משה בירושלמי שם (דלא לישתמע חשדו).

27) "אקריון הללא מצראה בחלמא". וברש"י שם (הלל שאנו קורין בפסח. לפי שיש הלל אחר הקרוי הלל הגדול, קורין לזה הלל המצרי).

28) "ולמה נקרא שמו הלל הגדול, א"ר יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה". רש"י ורשב"ם שם (דכתיב הודו לאל השמים נותן לחם לכל בשר, והיינו דבר גדול).

29) "הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר".

30) שחרית של שבת (במזמור הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו יש ששה ועשרים פסוקים של הודאה לשם יתברך, כנגד מנין השם המיוחד יו"ד ה"א ו"ו ה"א שעולה לששה ועשרים. ואפשר כי מזה הטעם נקרא בדברי רז"ל הלל הגדול על שם כי גדול ה' ומהולל מאוד. ורז"ל נתנו בו טעם אחר, דגרסינן בפרק ערבי פסחים למה נקרא שמו הלל הגדול אמר ר' יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה).

31) והוא בסדור אור הישר להר"מ פאפירש (ז"ל הרוקח זו הלל הגדול של מלאכי השרת).

32) ובאגרות קודש ח"ב אגרת רכה (אחרי שנדפסה, נולד לי ספק במה שכתבתי שם, על דבר כונת אותיות השם באמירת הלל הגדול שהוא שייך לרבים (שמעטים כמותה בסידור אדמו"ר הזקן), שהרי בודאי לא העתיק אדמו"ר הזקן בכת"י הסידור את הקאפיטל, אלא הורה שכאן בתפלת שבת צריך להדפיסו. ואם כן הרי אפשר (אף שדחוק קצת) שאותיות השם העמיד המדפיס מדעת עצמו (בהעתיקו הקאפיטל עם האותיות מסידור האריז"ל). ועל דרך מה ששמעתי מספרים כגון דא בנוגע לנקוד השמות בשמונה עשרה).

33) קיח, רע"א (מאי ברכת השיר ... ורבי יוחנן אמר נשמת כל חי).

34) "מצאתי יש אומרים ששמעון בן שטח יסדו, ורמז בו שמעון, ש' שוכן עד, מ' מי ידמה לך, ע' עד הנה, ו' ואל פינו, נ' נשמת".

ולנוסח רבינו: "אילו פינו". ובזהר שמצויין כאן: "ואילו פינו מלא שירה". וראה "שערי שלום" סקנ"ז. הערות ובאורים תתנח ע' 46.

35) שם נתבארו חשבונות התיבות שבו. וראה פרדס חב"ד י ע' 143 ואילך.

36) בשחרית של שבת (תמצא בראשי תיבות יצחק רבקה. ישרים צדיקים חסידים קדושים, יצחק. תתרומם תתברך תתקדש תתהלל, רבקה. ויש אומרים כי החכם שחבר זה היה שמו יצחק ושם אשתו רבקה ועשהו לכבוד יצחק אבינו ורבקה אמנו כדי להזכיר לנו זכותם).

37) כמבואר בשוע"ר סי' קפט ס"ז (ויש מפקפקים במה שאומרים הרחמן בכמה גוונים, שהוא הפסק בין ברכת המזון לשתיית הכוס. ויש מיישבין, שכיון שנהגו בהם נעשו כאלו הם מטופס הברכה ואינם חשובים הפסק).

וטעם האוסרים כאן, כי אף "שנהגו בהם", מכל מקום "אינם אלא מנהג".

38) שו"ת סי' פח (ולא כטופסי המחזורים שכתוב בהן שיברך כוס רביעי אחר אז רוב ניסים ואומץ גבורתך, שזהו אינו מן הראוי, כי כל הד' כוסות נתקנו על שבח ברכה שלפניו ... רביעית אברכת הלל דהיינו בסוף החתימה). הובא בב"ח סוף סי' תפ, ובט"ז שם סק"א.

39) שהפיוטים באים אצלם אחר שתיית הכוס וברכת על הגפן.

40) "יש אומרים שצריך לשתות הכוס מיד לאחר חתימת ישתבח או יהללוך שלאחר ישתבח, קודם אמירת הפיוטים שנוהגין לומר. שהרי תקנת חכמים היתה לגמור ההלל וברכת השיר על כוס ד', ואם כן אין להפסיק ביניהם בפיוטים שאינן מתקנה כלל". וראה שם (הערה 32).

41) הוצאת תרכ"ו ואילך. אבל בהוצאות תע"ז; תק"ב – רק פעם אחת. ראה לעיל (הערה 48).

42) ראה אוצר מנהג חב"ד ע' רב, מרשימת הגר"י לנדא (אחר גמר הסדר, כשהיה [אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע] מרוקן את היין מכוסו של אליהו חזרה לבקבוק, היה מוסיף בו תחילה מעט יין, כדין "פגום", ואמר מפורש: עס איז זיכער "פגום").

והיינו על ידי שפיכת חצי מהכוס של אליהו לכוסו הריקן, והוספת יין מהבקבוק לכל אחד מהם, ואחר כך מרוקן מהם לבקבוק; אלא שהיו בזה עוד כמה שפיכות מכאן לכאן, ובשעת השפיכות ניגנו כל המסובין.

43) ס' השיחות תש"ג ע' 75. וראה הערות ובאורים תשצו ע' 18.