רשימת ציונים על ההגדה

שרשם לעצמו, כ"ק אדמו"ר זי"ע, ממה שנמצא באיזה ספרים על ההגדה, כדי לברר במקורו אם יש בו חידוש, ולהעתיק משם לחיבורו "לקוטי טעמים ומנהגים". ורשם עליו: "כ"ז לברר במקומו"

וחמיעא מגיד דבריו1 מציין לארחות חיים, כל בו, ברכ"י ס' תלד.

סדור הקערה אחר תפלת ערבית ולא קודם2 ומנהג אבותינו בידנו (מגיד דבריו3. ומצטט לס' חיים לראש כט:4).

ד' כוסות ד' גאולות. קדוש כנגד דוד, הגדה – יעקב, ברכת המזון – יצחק, הלל הגדול – אברהם (זהר חדש פ' כי תשא5).

שהחינו דקדוש פוטר גם יום טוב מצה מרור וכוסות (אבודרהם6).

מי שהוא יר"ש ורוצה לעשות הסדר כהלכתו כאשר כתבנו יכתוב בס' ההגדה שלו בכל מקום ומקום הגהה כיצד לעשות ובזה לא יבוא לידי שכחה (קיצור של"ה מס' פסח? להעתיק על דבר זה מרשימות דברים חג הפסח ש"ה7.

אין אומרים שהחינו בבדיקת חמץ (להעתיק הטעמים8 משיירי כנסת הגדולה9, מטה יהודה10, בני חיי11, אברהם יגל12).

כרפס א"צ הסיבה (ברכי יוסף תעג13. שמחת הרגל?14).

סדור הקערה אחר ערבית וקודם קידוש15 (עבודה ומורה דרך16. באר מים17. חיד"א בס' מורה באצבע סר"ו18 כתב דהיא אחר ערבית).

י' מכות כנגד י' ספירות וי"ב שבטים יסוד – יוסף גד. מל' – יודא אשר (ילקוט ראובני שמות19 וארא20. וטעם ההתאמה דם כתר בנימין וכו' פירש בחפזון פסח21).

אסור לאכול פרות שהם בחרוסת לא בליל א' ולא בליל ב' (הפר"מ?22).

לאכול ממצה בפסח שני23 ובחג השבועות24 (שלה?25).

יהללוך ד"א כל מעשיך (מחזור וויטרי הל' פסח26).

אפיקומן זית א' או ב (בחפזון א:27 ).

קודם חצות חומרא בעלמא (שם28).

לשייר מהמוציא בסוף הסעודה29 (מדרש תלפיות30, עולת תמיד31 ועבודה ומורה דרך32, הכף החיים הנדפס מחדש?33)

מצת מצוה גם קודם חצות34 (ליל שמורים אות ס"ג עקרי הדט סי' יז35. פר"ח36).

לא יאכל אחר המרור אפילו תבשיל של מרור כדי שיאכל לתיאבון בליל ב'37 (הרב בית דוד?38)


1) סי' ז (בנוסח הכל חמירא, צריך לומר וחמיע, כמ"ש מהר"ם והארחות חיים והכלבו וה"ה חיד"א ז"ל בברכי יוסף בסי' תלד, וכן היא סברת הרב ב"ח ז"ל. והוא קצת תימא על הרב ברכי יוסף שלא זכר שר לדברי הרב ב"ח ז"ל הללו).

והוא במהר"ם שהובא בתרומת הדשן סי' קלד (דנמצא כתוב בשם מהר"ם, שצריך לומר בנוסח הביטול, כל חמירא וחמיעא משום דחמירא תרגום דשאור, וחמיעא תרגום דחמץ).

ובארחות חיים סי"ז (ואומר כל חמיר וכל חמיע דאית ברשותי ... פירוש שצריך לומר כל חמיר וכל חמיע, לפי שחמץ ושאור ב' דברים).

ובכל בו סי' מח (ואומר כל חמירא וכל חמיע ... פירוש שצריך לומר כל חמירא וכל חמיע, לפי שחמץ ושאור שני דברים).

ובב"ח סי' תלד (נוסח הביטול לפי הנראה לעניות דעתי הוא זה, כל חמירא וכל חמיעא דאיכא ברשותי).

ובברכי יוסף סי' תלד ס"ק ד (מהר"ם (מובא בתה"ד סי' קלד) אמר כל חמיר וכל חמיע ... דכיון דכל חמירא תקון קדמאי, לא רצה לשנות, אלא שהוסיף חמיע).

וכן הוא נוסח רבינו הזקן "כל חמירא וחמיעא". והטעם שאין אומרים "כל חמירא וכל חמיעא" נתבאר בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה כל חמירא.

הלכה זו נתבארה בשוע"ר סי' תלד ס"ט (והערה סג).

2) נתבאר בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה יסדר על שלחנו. וכאן מובאים עוד ציונים למנהג זה (שרק אחד מהם הובא שם).

3) סל"ג (אחר תפלת ערבית נהגנו לסדר הקערה, ולא קודם ערבית, כי כך היה נוהג הרב א"א הראש ז"ל, ומנהג אבותינו בידינו. עיין למוה"ר הגדול חיים לראש ז"ל דכ"ט ע"ב אות ח', שזכר עשה למנהגינו).

4) "לפי מ"ש ... נראה דסדור הקערה הוא אחר הקידוש ... וסברה שניה מצאתי בס' עבודה ומורה דרך ובס' באר מים דנראה מדבריהם דהוא קודם קידוש אחר ערבית, וכ"כ בס' משבצות זהב כיעו"ש. והבאתי את הג' מ"ש בס' מורה באצבע אות ר"ו).

המקורות הנ"ל יצויינו לקמן (הערות 16-18). ומשבצות זהב צויין בלקוטי טעמים ומנהגים (הערה 116).

5) "וכדין ארבעה כוסות ארבעה גאולות. קידוש על היין לקבליה דדוד, הגדה לקבליה דיעקב, ברכת המזון לקבליה דיצחק, הלל הגדול לקבליה דאברהם".

בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה ד' כוסות (והערות 219-225), הובאו כמה מארז"ל, כנגד מה הם ד' כוסות, וגם מהזהר. אבל ציון זה לזהר חדש לא הובא.

6) "והגיענו הלילה הזה, זהו כמו שאומרים והגיענו לזמן הזה. ואם תאמר כיון שבירך שהחיינו למה מברך כאן והגיענו הלילה הזה. ויש לומר מפני שהוא רוצה לומר כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו [י]גיענו למועדים, שהוא לשון בקשה על העתיד, אמר והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור".

דבריו הובאו ונתבארו בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה מוציא מצה (והערות 769-771).

7) תיבה זו אינה ברורה בכתי"ק. ואולי הכוונה להנדפס בס' השיחות תש"ד ע' 92 (הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק האט געזאגט אז די נעכט, – הכוונה על ב' לילות הסדרים דחג הפסח – איידער מען טוט עפעס מעניני הסדר דארף מען א קוק טאן אין סידור).

ובאוצר מנהגי חב"ד ע' קכה (בשעת סידור הקערה היה אומר בפיו קודם עשיית כל דבר והנחתו בקערה את הכתוב בסידור (כגון: "לימין - הזרוע", וכד'). אחר סידור הקערה אמר בפיו את כל סימני הסדר "קדש ורחץ" כו' (כפי שהם כתובים בסידור כולם יחד, קודם שנחלקים למקומותם). ואחר-כך היה אומר בפיו כל סימן כשמגיע זמנו. וכל האמירות הללו היו בלחש. וכן נראה שהיה שונה בדיבור את כל ההלכות שבהגדה של פסח, בהגיע עת עשייתן. וקודם "רחצה" היה אומר את כל הדינים מ"רחצה" ועד "כורך").

8) בטור סי' תלב (בעל העיטור כתב איכא מאן דמברך שהחיינו דהא מזמן לזמן קאתי, ואיכא מאן דאמר דלא בריך דהא לא קבע ליה זימנא דהא מפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפילו מראש השנה צריך לבדוק. ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך. וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין מברך שהבדיקה היא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל).

ובשוע"ר סי' תלב ס"ג (ולמה אין מברכין שהחיינו קודם הבדיקה, והרי היא מצוה הבאה מזמן לזמן. לפי שמצוה זו היא לצורך הרגל לתקן הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד, לפיכך היא נפטרת בברכת שהחיינו שמברכין ברגל בקידוש לילה). וראה שם (הערה יז).

על כך כותב כאן לבדוק בספרים אלו אם יש בהם טעמים נוספים, ולהעתיקם. למעשה לא הביא טעמים נוספים בלקוטי טעמים ומנהגים. וראה לעיל פיסקה שהחינו (והערה 6).

9) סי' תלב בהגהות הטור ס"ק א, שמביא טעם הרא"ש ודן בו, ומסיק (וצריך לעיין לפי דעת הרא"ש ז"ל, אם יכול לברך שהחיינו בשעת בדיקה, ולא לברך על הכוס).

10) למוהר"י עייאש, סי' תלב (עיין בפר"ח שהביא דברי הטור ז"ל שכתב מחלוקת הפוסקים אם מברכין שהחיינו במצות בדיקת חמץ ... ואיך שיהי' אע"פ שהעלה הפר"ח לברך שהחיינו ולנהוג ולהנהיג כן, ודלא כהשו"ע, מכל מקום אנו אין לנו אלא דעת השו"ע, וכמו שנתפשט המנהג שלא לברך, ואין לשנות ממנהג של ראשונים ז"ל, והוא העיקר).

11) סי' תלב ס"ק ב, שמביא טעם בעל העיטור שהובא בטור (דהכי תקינו מעיקרא לברך זמן אקרא חדתא אם ירצה), ומסיק (ונראה דלא אמרו ספק ברכות להקל אלא בספק אם בירך או לא, וכן אם פליגי בה הפוסקים. אבל היכא דמעיקרא לא הוי אלא רשות, מאי דבעי מברך).

12) סי' תלב (והנה מלשון השו"ע שאין לברך שהחיינו, והיינו משום דכיון דרשות הוא כמ"ש ב"י ז"ל, אבל הרא"ש ז"ל כתב דסמכינן אזמן דרגל). ודן בדבריהם.

13) הובא בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה יכוין להוציא גם המרור (ושם הערה 295).

14) היינו שציין לעצמו לבדוק אם גם שם נתפרש הדבר. ושם (כרפס יברך בורא פרי האדמה ויאכל בלא הסבה, וכן מפורש בס' שבלי הלקט ובס' מטה משה, ודלא כהרב בית דוד).

15) מקורות אלו הובאו בספר חיים לראש (להגר"ח פאלאג'י), שהובא לעיל (הערה 4).

16) סלאוויטא תקפ"ה (בעותק שלפנינו חסרים דפי תחלת ההגדה).

17) מעזיבוז תקע"ז (וכשבא מבית הכנסת ... על שלחנו יסדר קערה).

18) "יסדר קערת הלילה בעצמו".

19) "ראובן בחסד ... שמעון בגבורה ... לוי בת"ת ... יהודה רמז למלכות ... יששכר רמז בבינ"ה ... זבולון בחכמה ... בנימין רמז בכתר ... דן רמז להוד וכו' נפתלי לנצח וכו' גד רמז ליסוד וכו' אשר רמז למלכות".

20) "ומצינו י' מכות נגד י' ספירות, דם נגד מלכות, וכן כולם מלמטה למעלה, עד מכות ברד נגד ספירות חסד).

21) "אלו יו"ד מכות כתוב בילקוט ראובני פ' וארא דיו"ד מכות הם נגד יו"ד ספירות ... ובספר שמות כתב כי יו"ד שבטים רמוזין ליו"ד ספירות).

22) היינו שציין לעצמו לבדוק אם יש משהו מזה בפרי מגדים.

ואולי צ"ל "פס"מ" ["פסח מעובין"] לבעל הכנסת הגדולה, דהיינו שצויין אליו באיזה ספר, וציין לעצמו לבדוק שם. ושם (כתב רבינו ירוחם ז"ל יש שנהגו שלא לאכול חזרת קודם הפסח וכן היה נוהג הרשב"א ז"ל).

ציטוט זה הביא רבינו בלקוטי טעמים ומנהגים, בהקדמת אומרו "לאחר זמן מצאתי" (וראה בנסמן שם הערות 881-882).

23) כמה מקורות למנהגנו זה הובאו באגרות קודש ח"ב אגרת שעא.

24) מנהג זה הובא בס' לב דוד להחיד"א פל"א (ויתכן שזה טעם מנהג קדמון, לפנים בישראל, שהיו אוכלין מצה וחמץ היום הזה).

25) ציין לעצמו לבדוק בשל"ה, אם נמצא שם בענין זה.

26) סי' צז (ה' אלהינו כל מעשיך).

כמה מקורות למנהגינו זה הובאו בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה ה' אלקינו כל מעשיך (והערות 977-981).

27) "ודע שהד"מ והב"ח והמ"א והט"ז והחמ"י [אוצ"ל: והמ"י], כתבו דיש ליקח ב' זיתים".

הובא ונתבאר בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה צפון (והערות 890-891).

*

גם ארבעת הקטעים הבאים הועתקו מספר בחפזון פסח.

28) "אפילו מאן דנזהר לאכלו קודם חצות, היא חומרה בעלמא".

וראה לקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה קודם חצות. ובשוע"ר סי' תעז ס"ו. ונתבאר שם (הערה 28).

29) בחפזון פסח ב, א (אפיקומן הנאכל על השובע, אין לאכול אחריו כלום, שיהי' טעם מצה בפיו. שו"ע סי' תע"ח. ודע שדין זה נאמר גם כן בהמוציא של שאר ימות השנה, דנכון לשייר מעט מהמוציא לאכלו אחר הסעודה, כדי שיהי' טעם המוציא בפיו, כי כתיב ברוך טנאך ומשארתך. עיין להרב מד"ת דרי"ב, ועיין בס' ע"ת ועבודה ומ"ד ... עיין להכף החיים הנדפס מחדש).

וכן הוא בשוע"ר סי' קסז סכ"ב (פרוסת הבציעה ... יש אומרים שטוב לאכלה בסוף הסעודה).

ומקורו בס' החסידים סי' תתפח (ומן המוציא היה משאיר מעט ואוכלו לאחר הסעודה ... שיהא טעם של המוציא בפיו, וכתיב (דברים כ"ח ה') ברוך טנאך ומשארתיך).

שהועתק בשל"ה שער האותיות אות ק (פא, ב).

30) ערך כתיבה (היה משייר מעט מהמוציא ואוכלו לאחר הסעודה כדי שיהיה טעם של המוציא בפיו וכתיב ברוך טנאך ומשארתך, שירי מאכל).

31) סי' קסז ס"ק כה (וכתב של"ה שגם ישייר מן פרוסת המוציא מעט שיאכל אחר אכילתו, כדי שישאר טעם המוציא בפיו).

32) קה, ד (שהעתיק מדברי ס' החסידים הנ"ל).

33) למוהר"ח פאלאג'י, סי' כג סי"ג (ישאר מעט מהמוציא כדי לאוכלו לאחר הסעודה בעבור שיהי' טעם המוציא בפיו, וכתיב ברוך טנעך ומשארתך. מורינו הרב החסיד שבכהונה במד"ת דרב"י ריש ע"ג, מרבינו יהודא החסיד, ובספר עול"ת ועבודה ומו"ד).

34) וכן הוא בשוע"ר סי' תנח ס"א-ב (נהגו כל ישראל שלא ללוש המצות של מצוה עד אחר חצות היום בערב פסח שהוא זמן הקרבת הפסח ... וכל זה אינו אלא מנהג לכתחלה, אבל מעיקר הדין אפילו מצות מצוה שנאפו כמה חדשים לפני הפסח יכול לצאת בהן ידי חובתו לכתחלה).

וכאן מועתקים הציונים מבחפזון פסח ט, ב (זמן של מצות שמורות לליל פסח יש לו ליזהר לעשותן בשעה ז' ומחצה ... ועיין בעקרי הד"ט חאו"ח סי' יז אות ל ... וכ"כ הרב פר"ח ע"ש). ושם יז, ב (מותר לעשותן קודם חצות בכל השנים, ליל שמורים אות ס"ג).

35) אות ל (ואף דמרן כתב בסי' תנ"ח דנוהגים שלא ללוש בערב פסח עד אחר שש שעות, ל[א] לעכובא הוא, והיכא דנהגו נהגו והיכא דלא נהגו לא נהגו. ועיין להרב פר"ח שם שכ"כ בפירוש).

36) סימן תנח ס"ק א (נכון הדבר מה שנוהגין ללוש אחר שש שעות. אבל פשיטא דלא הויא עיכובא).

37) בחפזון פסח כג, א (יכול לאכול תבשיל של מרור אפילו ליל א', אחרונים. ועיין עקרי הד"ט ס"ט אות ג"ל, ועיין להרב בית דוד, דכתב דנכון דלא יאכל אחר מרור אפילו תבשיל של מרור, כדי לאכול לתיאבון בליל ב).

וכן הוא בשוע"ר סי' תעא סי"א (יש נוהגין שלא לאכול מרור בערב פסח כדי שיאכלנו בלילה לתיאבון וכן שלא לאכול ביום ראשון של פסח כדי לאכלו בליל שני לתיאבון).

ובלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה שלחן עורך (לאחר זמן מצאתי: יש נוהגים שלא לאכול חזרת קודם הפסח, וכן הי' נוהג הרשב"א (ר' ירוחם נתיב ה' ח"ד)).

וכאן מוסיף שכן הוא גם בתבשיל של מרור.

38) או"ח סי' רמט (בענין אכילת חזרת מבושלת בליל פסח, כמדומה לי שהיה אומר אבא מארי ז"ל שמנהג שלא לאכול).