שבת הגדול

נקרא כך מפני שנעשה בו נס גדול (תוד"ה ואותו שבת פז, ב1. טושו"ע רס"י תל2). – במחזור ישן כת"י נמצא דגם שבת שלפני שבועות נקרא שבת הגדול, וכן שבת שלפני ראש השנה (כתר שם טוב ח"ג3). ויש לומר שקראו שם זה לשבתות אלו, (אף דלא שייך בהם הטעם הנ"ל), מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח, שגם הם באים לפני יום טוב.

שבת הגדול שחל להיות בערב פסח – ורק אז – מפטירין וערבה (באר היטב סת"ל סק"א), לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות (שו"ע אדה"ז סוס"י ת"ל, עיי"ש4).

בשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים (שו"ע סוס"י ת"ל5) וכן נוהגים (ודלא כמ"ש בשער הכולל6).


1) "ועל כן קורין אותו שבת הגדול, לפי שנעשה בו נס גדול".

2) בטור (קורין אותו שבת הגדול, והטעם לפי שנעשה בו נס גדול ... ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול), ובשו"ע (קורים אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו).

ונתבאר בשוע"ר רס"י תל (שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, לפי שנעשה בו נס גדול ... וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת, וקראוהו שבת הגדול).

3) למוה"ר שם טוב גאגין ח"א-ב קיידאן תרצ"ד ע' קעז (מצאתי בסדור לחג השבועות כ״י קדמון, מנהג קורפו, כתוב בדף הראשון סדר ״לשבת הגדול״ של שבועות), וח"ג לונדון תש"ח ע' 2 (ועתה נודע לי שגם במחזור רומניא תמצא שם יוצר לשבת הגדול לפסח, ויוצר לשבת הגדול שבועות ... ובמחזור ישן גרמני כתוב שבת לפני ראש השנה קורין אותו שבת הגדול).

[בשעה שנדפסה לראשונה ההגדה של פסח עם "לקוטי טעמים ומנהגים" (קה"ת תש"ו), עדיין לא נדפס ח"ג של כתר שם טוב. וקטע שלפנינו (וגם ד"ה מנהג בית הרב דלקמן, שנזכר בו כתר שם טוב ח"ג), נוספו בהוצאה השנית (קה"ת תשט"ו) והשלישית (קה"ת תשי"ז) של לקוטי טעמים ומנהגים].

ועוד נוסף ב"התוועדויות" תשמ"ט ח"ג ע' 1 הערה 7 (להעיר, שבכמה ק"ק בישראל נהגו לקרות שבת הגדול גם לשבתות שלפני שבועות וסוכות (שבלי הלקט סי' רה. וראה הגדה שלמה ב"מבוא" פי"ב ס"ט, וש"נ)).

והוא מ"ש בשבלי הלקט שם (וכן נהגו לקרות שבתות לשלש רגלים).

ובהגדה שלמה שם הביא את דברי שבלי הלקט וכתר שם טוב הנ"ל, ועוד כמה מקורות לזה (מצינו במחזור רומא: "יוצר לשבת הגדול של שבועות". וכן יש שם: "אזהרות מרבי שלמה ז"ל ופירושם, אומרים אותם בשבת הגדול של שבועות" ... ובפירוש מסכת משקין לר' שלמה בן היתום (ברלין תר"ע, עמ' 15): "... בשבת הגדול שלפני פסח ועצרת וראש השנה וסוכה...".

וראה אור ישראל כ ע' קצד, שהכוונה למחזור בולוניא (ש-שא, ח"א), שנדפס שם "יוצר לשבת הגדול של שבועות", ו"אזהרות מרבי שלמה ז"ל, ופירושם, אומרים אותם בשבת הגדול של שבועות". וכן מביא שם מכמה ראשונים.

ובאגרות קודש חי"א אגרת ג'תקסו (ענין השם שבת הגדול, יעין בתורה שלמה כרך יא ובמילואים שם – שציין לכמה ספרים המדיינים בזה).

4) מה שכתב על זה במוסגר שם (ואע"פ שיש אומרים שזמן הביעור אינו בערב יום טוב הראשון של פסח, אלא בערב יום טוב האחרון של פסח, וכן עיקר, כמ"ש ביורה דעה סי' של"א. מכל מקום נתפשט המנהג על פי סברא ראשונה).

וראה קובץ מגדל אור ב ע' כג ואילך. ח ע' קצג ואילך. שערי שלום ס"ד.

5) ברמ"א (והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחילת עבדים היינו, עד לכפר על כל עונותינו). לבוש (מפני שהיתה בו התחלת הגאולה והניסים).

וכן הוא בשוע"ר (אומרים עבדים היינו וכו'. לפי שבשבת הגדול היתה התחלת הגאולה והנסים).

וראה קובץ מגדל אור ח ע' קצג. הערות ובאורים א'לג ע' 40. א'קו ע' 49.

6) פמ"ח ס"א (בסדור השמיט זה (כי לא ציין, כמו בשארי סדורים, עד כאן אומרים בשבת הגדול). גם בפע"ח ומשנת חסידים וסדור האריז"ל ליתא).

ובקונטרס הסידור להגרא"ח נאה ספ"ח (כתב לי הרה"ח ר' אלתר שימחאוויץ ע"ה וז"ל, בשער הכולל פרק מ"ח בענין אמירת עבדים ... שמעתי בענין זה מידידי התמיד הרה"ח הר"ר ישראל (יחי') [ז"ל] לעווין מנעוול ... שבפועל הי' כ"ק אדמו"ר נבג"מ נוהג להגיד עבדים, היינו בשבת הגדול). וראה "שערי שלום" ס"ה.