בדיקת וביעור חמץ

המנהג להניח פתיתי חמץ כו' קודם הבדיקה. מעיקר הדין אין צריך כלל להניח, כי המצוה לחפש אחר החמץ, וגם אם לא מצא כבר קיים המצוה כתיקונה (שבלי הלקט סי' רו בשם שו"ת הגאונים1, כלבו בשם רב האי גאון2). אבל כבר נתפשט המנהג להניחן ומנהג ישראל תורה היא (שו"ע אדה"ז סו"ס תל"ב3). ראה בחק יעקב4 טעמי מנהג זה. ויש להוסיף טעם: כדי שבביטול היום יוכל לומר כל חמירא וחמיעא דחמיתי'5. וגם שלא ישכח חובת ביעור, ולא יצטרך לשרוף הכלי שלקח לבדיקה, כמ"ש סו"ס תמ"ה6.

חמץ קשה. כדי שלא יתפרר (שו"ע סי' תל"ב7).

וע"פ הקבלה יש להניח עשרה פתיתין. (משנת חסידים8, סידור האריז"ל9) בס' ברית הלוי10 למהר"ש אלקבץ כתב שמרומז בגמרא (פסחים י, א) הניח עשר כו' (שער הכולל11).

מנהג בית הרב. מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, כל אחד מהם כרוך בפיסת נייר – בכתר שם טוב ח"ג12 כותב אשר כן הוא גם מנהג הספרדים באה"ק סוריא תוגרמא ומצרים. והטעם כדי שלא יתפרר. ועדמ"ש בשו"ע סתל"ב. –

בודקים לאור נר של שעוה (שו"ע סתל"ג13) ועל ידי נוצת עוף. הבודק מניח החמץ שמוצא בשק קטן של נייר. בגמר הבדיקה מניח שק זה הנוצה ושירי הנר – אם ישנם – בקערורית כף-עץ14, מעטף הכל בנייר (אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף), ומהדק על ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו15.

ברוך כו' על ביעור חמץ (פסחים ז, ב16) ואע"פ שבשעה זו אינו מבערו עדיין, מכל מקום כיון שאין הבדיקה תכלית המצוה ולאחר הבדיקה מיד הוא מבטל ומפקיר כל החמץ שנשאר ולא מצאו, הרי ביטול זה נקרא ביעור. וגם ביעור שביום יד' נפטר בברכה זו (טור17 וב"י18. שו"ע אדה"ז סתל"ב19).

על ביעור. ולא לבער ראה רמב"ם הל' ברכות פי"א הט"ו20 ובנ"כ הש"ס שם.

וצריך לחפש לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה (פסחים ח, א21).

ויזהרו לבדוק תחלה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה. לפי שהליכה מבית לבית חשובה הפסק בין הברכה לתחלת עשיית המצוה (שו"ע אדה"ז סתל"ב ס"ח22).

צריך לבטל אחר הבדיקה. בטול בזמן זה הוא תקנת חכמי הגמרא23, כדי שיהי' לו זמן קבוע ... ובדורות האחרונים הוסיפו לבטלו גם ביום (שם סתל"ד סי"ג24).

כל חמירא. בירושלמי (פסחים פ"ב ה"ב25), נוסח הביטול הוא בלשון הקודש, אבל הגאונים תיקנוהו בלשון ארמי מפני עמי הארץ (דרכי משה26. שו"ע אדה"ז תל"ד ס"ח27). ונמצא – בשינוים – ברש"י (פסחים ו, ב28), רי"ף (שם ג, א29), רא"ש (שם פ"א, ס"ט30), בה"ג31, מחזור ויטרי32, יוצר לשבת הגדול33 ועוד. נוסח רבינו34 מדוייק על פי מה שכתב הב"ח סי' תל"ד35 – הובא בח"י36 – וכן הוא בסידור שער השמים להשל"ה37. והנה בב"ח ושער השמים כתבו: כל חמירא וכל חמיעא, אבל רבינו העתיק כל חמירא וחמיעא, וכן הוא בח"י, ובאר היטב38 (שם), בסידור האריז"ל39, בסידור יעב"ץ40 ועוד. ולכאורה ע"פ מרז"ל (מו"ק כו, א) ואימא עד דהוו כולהו, אמר ליה על על הפסיק הענין, גם כאן, כיון שגם אם ישנו רק אחד משניהם, חמץ או שאור, מבטל צריך לומר: כל חמירא וכל חמיעא. ויש לומר דתיבת כל עצמה מורה דבאיזה אופן שיהי' – מבטל41. וראה בסידור קול יעקב42 רמזי תיבת וחמיעא בוא"ו.

וחמיעא. אף שחמירא כולל גם חמץ, ראוי לכל מדקדק במעשיו להזכירו בפירוש (ב"ח43, שו"ע אדה"ז סי' תל"ד ס"ט).

דלא חמיתי'. כ"ה בסידור של"ה, סידור קול יעקב ועוד. ודלא כהב"ח, ח"י, סידור הר"ש ראשקוב44, שכתבו דלא חזיתי' (והבאר היטב לא דק בהעתיקו לשון הב"ח). וראה בסידור קול יעקב הטעם על פי סוד45.

ודלא ידענא לי'. כי החמץ שמצניע למחר אינו מבטל46 (ב"ח סתל"ד).

כעפרא דארעא47. ממעט זהב שנקרא גם כן עפר, כמו שנאמר (איוב כח, ו) ועפרות זהב לו (ח"י, שו"ע אדה"ז סתל"ד ס"ז).

בדיקת חמץ. אדמו"ר הזקן הלך למעזריטש בפעם הראשונה בשנת תקכ"ד48 ושהה שם (בפעם ההיא) עד לפני חג הפסח תקכ"ה. כשחזר לביתו – ביום י"ג ניסן בשנה ההיא לא אכל (לא התענה שהרי אסור בתענית49, אלא שלא אכל) כי הי' טרוד בהכנה לבדיקת חמץ, אשר כל הכוונות שקיבל במעזריטש בענין בדיקת חמץ יבוא כן בהבדיקה בפועל. הבדיקה נמשכה כל הלילה, ולא הי' לו אז רק חדר אחד (שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר חג הפסח תרח"ץ50).

אז פירש רבנו המשנה (ריש פסחים): אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר – י"ג בגימטריא אחד, הוא ענין הדעת, בזה אין שייך (צריך?) בדיקה. י"ד הוא ענין המדות (ז' מדות דנפש האלקית ודנפש הבהמית) שם צריך להיות בודקין את החמץ, והבדיקה היא לאור הנר, נר ה' נשמת אדם51. והבדיקה היא בחורין ובסדקין, שלכן צריך להיות לאור הנר, כי מדורה היא בחינת אצילות, ושם הרי לא יגורך רע52, אבוקה היא בבריאה ואור הנר – יצירה, כי עשי' היא בחינת חושך (שם. ועייג"כ של"ה מס' שבת – קלו, ב53. קהלת יעקב מערכת אבוקה54. ד"ה אור לי"ד ה'ש"ת55).

ביום י"ד בשעה ה'. ראה שו"ע סתמ"ג איך משערין שעות אלו56.

מדורה בפני עצמו (טור סי' תמ"ה57. מהרש"ל58, מהרי"ל59, מ"א60), דגזרינן אטו שורפו לאחר זמן איסור הנאתו (ב"י61).

דחזיתי' כו' דחמיתי'. אפשר לומר: חמיתי' בשעת הבדיקה. חזיתי' – מעולם62 (ב"ח סתל"ד).

ויש לשרוף עשרה פתיתין. כפל עוד הפעם ע"ד י' פתיתין, כי הן בבדיקה והן בשריפה צ"ל י' פתיתין (עיין בפרי עץ חיים שער חג המצות ספ"ד63 ובמשנת חסידים שם64).

יהי רצון. בסידור האריז"ל65. ושם הוא "ד' אלקי ואלקי אבותי" בלשון יחיד. ואולי הטעם דשינה ללשון רבים "אלוקינו ואלקי אבותינו", שמתוך כך התפלה נשמעת (ברכות ל, א66. שו"ע אדה"ז או"ח סק"י ס"ד67). ובפרט ששאר כל תפלה זו היא גם כן בלשון רבים68. וראה מ"א ואחרונים או"ח ריש סי' מו69. וצע"ק דבתפלת יהי רצון כו' מעזי פנים כו', ובסוף סדר קדוש לבנה, גם נוסח רבינו הוא בלשון יחיד70, וכן הוא בסידור של"ה (ובסידור רבי שבתי רשקובר: יהי רצון כו' מעזי פנים, הוא בלשון רבים).

ומ"ש בשער הכולל71 על יהי רצון כו' מעזי פנים, שהטעם מפני שאינו בצבור – צ"ע, שהרי גם יהי רצון דביעור חמץ אינו בצבור.

בעשן תכלה. וכן הוא בתפלות ראש השנה ויום הכיפורים – בבי"ת, וכלשון הכתוב (תהלים לז, כ) כלו בעשן כלו.

ברוח בער וברוח משפט. לשון הכתוב (ישעי' ד, ד) הוא ברוח משפט וברוח בער. ומה ששינו והקדימו בער למשפט מובן, דלענין הדחה וזיכוך עונות בנות ציון שבכתוב, ידיח ברוח משפט דאיהו רחמי, כמו שפירש"י ביסורין, שזהו כמו אב המייסר את בנו (ראה בזה אגה"ק לרבינו הזקן ס' כב). ומה שישאר בלי בירור יבער מן העולם ברוח בער. אבל כאן, לענין החיצונים והקליפות המעיקים לשכינה, יבער ברוח בער, וכל ניצוצי הקדושה שהחיצונים יונקים מהם (עיין פע"ח שער חהמ"צ פ"א) ידיח ברוח משפט לזככם (שער הכולל72).

בימים ההם ובזמן הזה73. וכן הוא בסידור הר"ש רשקובר. וצ"ע דבכל התפלות הנוסח הוא "בזמן", ולא נמצא במקום אחר "ובזמן" בתוספת וא"ו74. ובסידור קול יעקב75 כאן הוא לנכון בזמן בלא וא"ו.

ביעור חמץ. מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לכו"ם (זח"ב קפב, א). האריז"ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה (באר היטב רס"י תמ"ז76). – ואולי הכוונה שלא יאונה לו כל און בשוגג, שהרי בודאי בעל בחירה הוא גם אז.


1) "מצאתי בתשובות [הגאונים] כשמברך אדם על ביעור חמץ אינו חושש אם אינו מוצא, דמכל מקום ביעור חמץ הוא, שמחזר אחריו לבערו, וחייב לברך".

2) סי' מח ו, ד (לא חששנו בזה, לפי שדעתנו כשמברכין על הבעור לבער אם נמצא).

ומה שצוין לרב האי גאון, ראה הערות וביאורים תשעב ע' 36, שאולי הכוונה למה שכתב בכל בו שם: "וכתב רב האי גאון ז"ל ברכת הבעור לפני בדיקה ... ואם שח שיחת חולין בין ברכה לבדיקה קודם שיתחיל צריך לחזור ולברך, ואם התחיל לבדוק ואחר כך שח אינו צריך לחזור ולברך". והיינו אף שהתחיל לבדוק ולא מצא חמץ עדיין, נקרא התחלת מצות בדיקת חמץ.

וראה הערות התמימים ואנ"ש מוריסטאון תשפו ע' 28.

3) סי"א (ומעיקר הדין אין צריך כלל להניח פתיתים הללו קודם בדיקה, שאף אם יבדוק הבודק ולא ימצא שום חמץ בבדיקתו אף על פי כן לא בירך לבטלה, שכך המצוה לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא ממנו מאומה, ואם לא מצא אין בכך כלום וכבר קיים המצוה כתיקונה. אבל כבר נתפשט המנהג להניחן, ומנהגן של ישראל תורה היא).

4) סי' תלב ס"ק יד (ומהר"י ווייל סי' קצ"ג כתב הטעם שמניחין שלא ישכח לבטל למחר ... ולי נראה טעם המנהג, שאם יבדוק ולא ימצא זמן מה, יתרשל שוב ויתייאש מן הבדיקה ולא יבדוק עוד היטב, לכך מניחין לו פתיתים, שעל ידי זה שימצא חמץ יתן לבו לבדוק היטב אולי ימצא עוד).

5) כדלקמן פיסקה דחזיתי' (דחזיתי' כו' דחמיתי'. אפשר לומר: חמיתי' בשעת הבדיקה. חזיתי' – מעולם). וראה "שערי שלום" ס"ח.

6) ברמ"א (ואם לא מצא חמץ כשבדק, ישרוף הכלי שלקח לבדיקה, כדי שלא ישכח חובת בעור).

וכן הוא בשוע"ר שם ס"ז (ואם לא מצא שום חמץ בבדיקתו, טוב לשרוף הכלי שלקח לבדיקה, כדי שלא ישכח חובת הביעור לשנה הבאה, וגם כדי שלא ישכח לבטל ביטול השני).

וראה הערות ובאורים תשעג ע' 16.

7) של רבינו סי"א (יזהרו להניח חמץ קשה שאינו מתפרר, שמא יתפרר ממנו מעט, וישאר ממנו בבית בפסח).

8) מסכת ניסן פ"א מ"ב (אור לארבעה עשר דחדש זה, יניח עשר פתיתי חמץ בזויות הבית).

9) בסדור האריז"ל תקמ"א, ושל ר' אשר (טוב להניח עשר פיתותי חמץ בזויות הבית). ובסדור של הר"ש מרשקוב (טוב להניח י' פתיתי חמץ בזויות הבית).

*

לקמן נסמן פעמים רבות סידור האריז"ל, לפעמים הוא באופן סתמי, וכולל את כל המהדורות של הסדור. ולפעמים נתפרשה אחת ממהדורות. והן בעיקר ארבע מהדורות:

(א) "סדר תפלה מכל השנה", שנערך על ידי רבי שבתי מרשקוב, שנפטר כבר בשנת תק"ה. ולא נדפס עד שנת תקנ"ד, בקאריץ (להלן: סדור האריז"ל של ר' שבתי מרשקוב).

(ב) סדר התפלה ... מוהר"ר חיים ויטל ... רבינו יצחק לוריא", שנדפס בזאלקווא תקמ"א (להלן: סדור האריז"ל תקמ"א).

(ג) "סדר תפלה מכל השנה עם כוונת האר"י זללה"ה", שנערך על ידי רבי אשר מרגליות, ונדפס בלבוב תקמ"ח (להלן: סדור האריז"ל של ר' אשר).

(ד) "סדור מהאריז"ל הנקרא בשם קול יעקב", שנערך על ידי רבי יעקב קאפיל ליפשיץ, ונדפס בסלאווטא תקס"ד (להלן: סדור האריז"ל קול יעקב).

[לפי הדמיון שבין ארבעה סידורים אלו, נראה שכולם השתמשו בסדור של רבי שבתי הנ"ל, שכנראה הי' נפוץ בכתב-יד לפני הדפסתו. הסדור של ר' אשר, דומה מאד לסדור האריז"ל מהדורת זאלקווא תקמ"א, ובשניהם שינויי לשון רבים לעומת הסדור של ר' שבתי].

גם במקום שנכתב לקמן בסתם "סדור האריז"ל", עיקר הכוונה היא כנראה אל הסדור שנערך על ידי רבי שבתי מרשקוב, שהשתמשו בו רבותינו בליל הסדר:

באוסף ספרי רבותינו נמצא הסדור הזה, שנרשם עליו בכתי"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: "הסידור של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והוד כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הי' מחזיקו קודם תקיעות ובשעת אמירת ההגדה".

ובאוצר מנהגי חב"ד ע' קכה (לפני כ"ק אדמו"ר זי"ע היו מונחים ההגדה "עם לקוטי מנהגים וטעמים" שלו, וכן סידור האריז"ל (להר"ר שבתי מרשקוב). ובמשך כל הזמן היה מעיין בשניהם).

בסדור הזה של ר' שבתי, נדפסו גם איזה תפלות ובאורים של רבו הבעש"ט, כנזכר גם בשער הסדור: "וראינו דאתי לידינו יחודי' של האלקי קדוש הבעש"ט אשר שמו נודע בכל קצוי ארץ".

10) פרק טו (וכתוב באור זרוע כי חסידים הראשונים היו מצוים לשום י' פרוסות של חמץ בעשר מקומות קודם הביעור, למצוא אותה ולשרוף אותם למחרתו, וזה מנהג ותיקין. כי גם זה לעומת זה עשה האלקים, וכמו שיש עשר צבורים של מצה מדת הרחמים, כן יש עשר ציבורין של חמץ ברשות הקליפות).

והיינו האמור בגמרא ט, ב (תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ). ושם י, א (הניח י' ומצא תשע).

11) פמ"ח ס"ג.

12) ע' 4 (מנהג הספרדים בארץ ישראל וסת״מ [סוריא תוגרמא ומצרים] להכין עשרה פתיתי חמץ בקערה, וכל חתיכת פת נשמרת תוך פיסת נייר).

13) ס"ב (ולא בנר של חלב ולא של שומן ולא של שמן, אלא בנר של שעוה). ושוע"ר ס"ח (ולכתחלה יש להזהר שלא לבדוק כי אם בנר של שעוה).

14) על פי האמור בשוע"ר סי' תמה ס"ז (ואם לא מצא שום חמץ בבדיקתו, טוב לשרוף הכלי שלקח לבדיקה, כדי שלא ישכח חובת הביעור לשנה הבאה, וגם כדי שלא ישכח לבטל ביטול השני). וראה הערות ובאורים תתקעז ע' 101.

15) על פי האמור בשוע"ר סי' תלד ס"א-ב (וצריך הוא להזהר בו לשומרו שלא יתגרר ממנו מאומה על ידי קטנים או עכברים ויצטרך לחזור ולבדוק פעם אחרת ... מצניעו בתיבה וכיוצא בה מקום שאין התינוקות ועכברים יכולין ליטול משם, או יתלנו באויר, או יכפה עליו כלי רחב ויניחנו במקום גבוה קצת, שלא יוכלו התינוקות ליטלו משם ... צריך להזהר כשהולך לבדוק מזוית לזוית שישמור יפה את החמץ שמצא בזוית הראשונה ויוליכנו עמו או יצניעו).

16) "מאי מברך ... רב פפא אמר משמיה דרבא על ביעור חמץ ... והלכתא על ביעור חמץ".

וראה לקמן (הערות תתטז-תתיט).

17) "שבדיקה זו תחלת ביעור ומיד (ס"א שמיד) אחר הבדיקה הוא מבטלו".

18) "אפשר שבא ליישב דלא תקשה מאחר שהברכה היא על הביעור היה לו לברך סמוך לביעור ... ואפשר לומר שבא ליישב דלא תיקשי לן שלא היה לנו לברך אלא על בדיקת חמץ".

19) ס"א (ואע"פ שבשעה זו אינו מבערו עדיין. מכל מקום כיון שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל ומפקיר כל החמץ שנשאר בביתו שלא מצאו בבדיקה זו, הרי ביטול זה נקרא ביעור ... והמותר מבערו מן העולם. וביעור זה שביום י"ד, וביטול זה שבליל י"ד, אין מברכין עליהם כלום, והן נפטרין בברכה שבירך על הבדיקה שהיא תחילת הביעור. לפיכך מברכין עליהם על ביעור חמץ).

20) "וכך הוא מברך על ביעור חמץ, בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים, שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק".

ובשוע"ר סי' תלב ס"ד (וטעם שינוי הנוסחאות בברכת המצות הוא מבואר בראשונים).

וראה גם לקמן, פיסקה "על" אכילת מצה כו' מרור (ולא לאכול מצה כו' מרור), ושם (הערות 816-819).

21) וכן הוא בשוע"ר סי' תלג ס"א (שאור הנר יפה לבדיקה, וחיפוש במחבואות בחורים ובסדקים).

וראה הערות ובאורים א'טז ע' 30.

22) ונתבאר שם (הערה סז), שלכתחלה יש ליזהר שלא ילך מחדר לחדר בין ברכה לבדיקה. וראה הערות ובאורים א'קו ע' 50.

23) ו, ב (אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל).

24) "שביטול זה שלאחר הבדיקה הוא תקנת חכמי הגמרא ... ועכשיו בדורות אחרונים שנהגו להחמיר ולבער חמץ בסוף שעה ה' ולבטלו בשעת הביעור לא באו אלא להוסיף על תקנת חכמים".

25) "רב אמר צריך לומר כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואינו יודע בו יבטל".

26) ס"ק ב (והפוסקים כתבו בלשון תרגום, כי לקחוהו מדברי הגאונים, שתיקנוהו בבבל משום עמי הארץ).

27) "נתקן נוסח הביטול בלשון ארמי, מפני עמי הארץ שאינם מבינים בלשון הקודש כי אם בלשון ארמי".

28) ד"ה הבודק (אומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין ליבטיל). וכעין זה שם ד, א ד"ה חובת הדר (משוי ליה כעפרא ואמר כל חמירא דבביתא הדין כו').

29) "היכי מבטל דאמר הכי, כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חמיתיה ולא ביערתיה, ליבטיל וליהוי כעפרא".

30) "היכי מבטל דאמר הכי, כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ולא בערתיה, ליבטיל ולחשיב כעפרא דארעא".

31) הל' פסח כח, ד (והיכי מבטיל ליה, אמר הכי, כל חמירא דאיכא ברשותי ולא ידענא ביה, ליבטיל וליהוי עפרא).

32) סי' א (ואומר כל חמירא דאית בהדא דירה, דלא חמיתיה ודלא ביערתיה, ליבטיל וליהוי כעפרא ... ובהלכות גדולות כתב בלשון זה: כל חמירא דאיכא ברשותי ולא ידענא ביה, לבטיל ולהוי כעפרא. וכן עיקר).

33) יוצר אלקי הרוחות לשבת הגדול, שחיבר רבי יוסף טוב עלם, פוסק ופייטן צרפתי בדור שלפני רש"י, ובו מפרט את הלכות הפסח, מבדיקת חמץ ועד לסיום הסדר. התוספות ושאר הפוסקים דנים בדיוקי ההלכות שבו.

ביוצר זה כותב גם את נוסח ביטול חמץ (ולימא הכי, כל חמירא דאיכא בהדא דירה, דלא חמיתיה ודלא ביערתיה, ליבטל ולהוי כעפרא).

יוצר זה הובא מספר פעמים לקמן (הערות 168. 170. 261. 337. 909), ובשוע"ר (סי' תעח ס"א הערה 10, וסי' תפא ס"א הערה 14).

34) "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דלא חמיתי' ודלא ביערתי' ודלא ידענא ליה, ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".

35) "נוסח הביטול לפי הנראה לעניות דעתי הוא זה, כל חמירא וכל חמיעא דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ודלא ידענא ליה, ליבטל וליהוי הפקר כעפרא דארעא".

36) ס"ק ט (על כן מסיק ונכון לומר בזה הנוסחא, כל חמירא וחמיע דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ודלא ידענא, ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".

37) "כל חמירא וכל חמיעא דאיכא ברשותי, דלא חמיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה, ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא".

*

סדור שער השמים להשל"ה נדפס לראשונה, על ידי נכד המחבר, באמסטרדם תע"ז.

שוב נדפס בשנית, עם הוספות רבות, באמסטרדם תק"ב.

שוב נדפס בשלישית, עם הוספות רבות, בזיטאמיר תרכ"ו. ועל פיו נדפס אחר כך פעמים רבות.

חלק מהציונים שלפנינו הם גם להוצאה הראשונה הנ"ל, חלק הם להוספות שבהוצאה השניה הנ"ל, וחלק הם להוספות שבהוצאה השלישית הנ"ל.

במקום שהוא רק להוספות שבהוצאה השלישית ואילך (ראה לקמן הערות 641. 824. 957. 997), או במקום שהוא רק להוצאה הראשונה (ראה לקמן הערה 266), צויין כן בפירוש בהערות שבשולי הגליון.

38) ס"ק ז (המדקדק במעשיו יאמר נוסח זה, כל חמירא וחמיע דאיכא ברשותי, דלא חמיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענו ליה, ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא. ב"ח. חק יעקב).

וראה לקמן ב"רשימת ציונים על ההגדה" (והערה 1).

39) בסדור של הר"ש מרשקוב (ואחר הבדיקה יאמר, כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא ביערתיה, ליבטל ולהוי כעפרא דארעא).

בסדור האריז"ל תקמ"א, ושל ר' אשר (ואחר הבדיקה יאמר, כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דלא חמיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה, ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא).

ובסדור קול יעקב (כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דלא חמיתיה ודלא ביערתיה, ליבטל ולהוי כעפרא דארעא).

40) סדור עמודי שמים, שנערך על ידי רבי יעקב עמדין, אלטונא תק"ה-ח (ויאמר, כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דלא חמיתיה ודלא ביערתיה, לבטיל ולהוי כעפרא דארעא)

41) ראה הערות ובאורים א'יח ע' 12. א'פו ע' 39.

42) שם מבאר כמה גימטריאות לתיבת "וחמיעא".

43) ד"ה כתוב בהגהות מיימוניות (נוסח הביטול לפי הנראה לעניות דעתי הוא זה כל חמירא וכל חמיעא). וראה שוע"ר שם (הערה סג).

44) כמועתק לעיל (הערות 46-51).

45) שמבאר שם הגימטריא של תיבת "חמיתיה".

והנה לקמן בנוסח כל חמירא שבשעת השריפה, אומרים שניהם "דחזיתיה ודלא חזיתיה, דחמיתיה ודלא חמיתיה". ונתבאר לקמן הטעם: "אפשר לומר: חמיתי' בשעת הבדיקה. חזיתי' – מעולם".

משא"כ כאן שאין אומרים "דחזיתי' ... דחמיתי'", כי אם "דלא חמיתי'", אם כן אין טעם לפרט את שניהם. ולכן בא לבאר כאן טעם העדפת רבינו את נוסח "דלא חמיתי'".

ואפשר שגם בפירושו הפשוט עדיף לומר "דלא חמיתי'", היינו שמבטל כל מה שלא ראה בשעת הבדיקה (בין שראהו מעולם, ובין שלא ראהו מעולם).

46) משא"כ בשעת ביעור החמץ ביום י"ד, כבר אין לו חמץ שמצניע, ולכן נשמטו תיבות אלו שם.

ונתבאר גם בשוע"ר סי' תלד ס"י (כשמבטל החמץ בליל י"ד מיד אחר הבדיקה, אינו מבטל אלא החמץ שאינו ידוע לו שלא מצאו בבדיקה, אבל חמץ הידוע לו, שדעתו לאכול ממנו בלילה ולמחר עד שעה ה', אף אם ביטלו אינו מבוטל).

וכן אינו מבטל את החמץ הידוע שנמכר לנכרי.

47) תרגום הנוסח ללה"ק (כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שלא ראיתיו ושלא בערתיו ושלא ידעתיו, יבטל ויהא הפקר כעפר הארץ).

48) ראה היום יום לכ"ב חשון (בהיותו שם בפעם הראשונה – שלהי קיץ תקכ"ד עד אחרי חג הפסח תקכ"ה).

49) כמבואר בשוע"ר סי' תכט ס"ט (ואין מתענין בכל חדש ניסן, אפילו תענית יחיד).

והוא על דרך האמור בתוס' קח, א ד"ה רב ששת הוה יתיב בתעניתא (לאו דוקא, אלא שומר עצמו מלאכול).

וראה הערות התמימים ואנ"ש מוריסטאון תשמא ע' 26.

50) ס' השיחות תרח"ץ ע' 265.

51) משלי כ, כז.

52) תהלים ה, ה.

53) "אור הבריאה שהיא אור האבוקה ... נר והוא עולם יצירה, והוא מאיר בבית האפל שהוא עולם העשי'".

54) שהביא מדברי של"ה הנ"ל, וביארו.

55) ס' המאמרים ה'ש"ת ע' 37 ואילך.

56) ברמ"א שם ס"א, ובשוע"ר שם ס"ד. ויש בזה הפרש בין מ"ש בשוע"ר שם (ובפסקי הסדור), לבין מ"ש בשוע"ר סי' נח ס"ג, וסי' פט ס"א. ונתבאר בסדר הכנסת שבת עם באור (הערה 113).

57) "טוב לעשות לו מדורה ולשרפו בפני עצמו".

58) שו"ת סי' פז (אף בשעה חמישית ... נוהגין לעולם לעשות מדורה בפני עצמו).

59) הל' ערב פסח ע' מט (וגם קודם שש, דעדיין שעת היתר ... כל השורף חמצו יעשה לו מדורה בפני עצמו, ולא במדורת בישולי הקדירות).

60) ס"ק ד (ובטור משמע שאפילו שרפו קודם שעה ו' טוב לעשות לו מדורה בפני עצמו).

וכן הוא בשוע"ר סי' תמה סי"א (נוהגין לעשות לו מדורה בפני עצמו אפילו כששורפין אותו קודם שהגיעה שעה ששית).

61) ד"ה ומ"ש לכך טוב (נראה לי דבשורפו שלא בשעת איסורו מיירי, ולהכי קאמר שאף על פי שאינו שעת איסורו ומותר ליהנות בו, טוב לעשות לו מדורה ולשרפו בפני עצמו, ולא יהנה ממנו בשעת שריפה, דחיישינן שמא גם כשישרפנו בשעת איסורו יהנה ממנו).

וראה הערות ובאורים תתקלו ע' 54.

62) נתבאר באגרות קודש ח"ב אגרת שפג (מ"ש דבבבלי רגיל הבטוי חזי ובירושלמי חמי, כ"כ בערכי מדרש לבכר, ובערוך השלם סוף ע' חם ג'. וראה שם כמה דוגמאות. אבל לפענ"ד יותר מחילוק זה יש כאן, כי חזי הוא ל"מ: מחזה אחזה. ולהעיר ג"כ ממ"ש בלקו"ת פ' מטות ד"ה עיני כל פ"א).

והיינו שחזיתי' הוא לשון מקרא, מחזה שדי יחזה (בלק כד, ד). אחזה פניך (תהלים יז, טו). ובלקו"ת שם פה, ב (חזה שהוא תרגום של ראיה. ועמ"ש במ"א ע"פ ומבשרי אחזה אלוה בד"ה וידעת היום, דאחזה שהוא לשון תרגום, הוא אחוריים דבחי' ראיה ממש).

*

ולפי זה יהי' הפירוש "ודלא חזיתי'", היינו שמבטל אף את החמץ שלא ראה מעולם. והיינו שמישהו זרקו לחצרו, והוא לא ידע מזה.

והטעם שצריך לבטל גם חמץ זה, הוא כעין מה שנתבאר בשוע"ר (סי' תלז ס"א): "שמיד שקנה הבית באחד מהדרכים ששכירות קרקע נקנה בו, זכה גם כן בחמץ שעזב שם המשכיר, שהרי כבר הפקירו המשכיר, וכל דבר הפקר המונח בבית המושכר לשוכר זכה בו השוכר". ונתבאר שם (הערה כד).

*

תרגום הנוסח ללה"ק (כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שראיתיו מעולם ושלא ראיתיו, שראיתיו בשעת בדיקה ושלא ראיתיו, שבערתיו ושלא בערתיו, יבטל ויהא הפקר כעפר הארץ).

ואף שבארמית מקדימים "שאור" (חמירא) לפני "חמץ" (חמיעא). היינו כמבואר בשוע"ר סי' תלד ס"ט (כי חמירא כולל חמץ ושאור, שאף החמץ נקרא חמירא לפעמים). משא"כ בלה"ק צריך להקדים חמץ, וכלשון הכתוב בא יג, ז (ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור). וראה שלחן המלך ח"ב ע' מב הערה 2.

63) "דע בענין הביעור צריך להניח קודם הביעור עשרה פתיתי חמץ לבערם, ולכן שורפין ומבטלין מן העולם נגד י' כתרין דמסאבותא".

64) מסכת ניסן פ"ב מ"ג (ובשרפו אותו יכוין לבער העשר כתרין דמסאבותא שהם בקליפות).

65) של רבי שבתי מרשקוב, ובסדור קול יעקב. ואילו בסדור תקמ"א, ושל ר' אשר "אלקינו ואלקי אבותינו".

66) "אמר אביי לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא היכי נימא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו'", ופירש"י: "אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת".

67) "היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך שהיא יהי רצון מלפניך ה' או"א שתוליכנו לשלום וכו', ואף אם הולך יחידי יאמרנה בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת".

68) שאף שמתחיל (בהודעה): "כשם שאני מבער החמץ מביתי ומרשותי", מכל מקום מסיים (בתפלה): "ואת יצרנו הרע תעבירהו מאתנו ותתן לנו".

69) "קודם תפלת שחרית יקבל עליו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך". ובשוע"ר שם סי"א (ויקבל עליו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך קודם תפלה). וכן הוא בסדור רבינו.

70) "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי" (אף שבשאר הבקשות הוא בדרך כלל בלשון רבים). וראה הערות וביאורים גליון תשעה ע' 82 ואילך. הערות התמימים ואנ"ש ירושלים ז ע' כב.

71) פ"א סט"ו (בגמרא היהי רצון הזה בלשון רבים, ואדמו"ר כתב בסדור בלשון יחיד, מובן הטעם משום דרבינו הקדוש הי' אומרו בתר צלותא, ומסתמא היה בציבור, אבל אנחנו אומרים אותו בין ברכות השחר, ומדלא הוי ברכה הקבוע לרבים, אומרים בלשון יחיד).

וראה הערות ובאורים מוריסטאון רט ע' ח.

72) פרק מח ס"ח.

73) כן הוא בדפוס ראשון. וכן הוא גם בהגדה של פסח שאם לקוטי טעמים ומנהגים דפוסים הראשונים.

אמנם ב"הגהות לסדור רבינו הזקן" ע' ס (אות לב): "ובזמן, צ"ל בזמן".

וכן תוקן בכמה סידורים והגדות דפוסים חדשים: "בימים ההם בזמן הזה".

74) כמבואר במ"א רס"י תרעו (בזמן הזה, ולא ובזמן). פר"ח רס"י תרעו (צריך לומר בימים ההם "בזמן" הזה בלא וי"ו, והאומרים "ובזמן" הזה בוי"ו, טועים). ונתבאר בט"ז סי' תרפב ס"ק ה (צריך לומר בימים ההם בזמן הזה, כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחדש).

וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות (רסקין) ע' תר. הערות התמימים ואנ"ש ירושלים א ע' ט.

75) וכן בסדור תקמ"א, ובשל ר' אשר.

76) "האר"י ז"ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה".

ומקורו במשנת חסידים מסכת ניסן פ"ג מ"ד (והשומר פסח מחמץ כהלכתו, ויחמיר בו בכל החומרות שמחמירים המחמירים, יועיל לנפשו מאד כל השנה).

ובסדור האריז"ל של הר"ש מרשקוב, ושל תקמ"א, ושל ר' אשר (עשרה דברים המקדשין לאדם שיזהר מחמץ ממשהו, בכל פרטי החומרות הנזכרות בפוסקים).

ובסדור קול יעקב (כתב הרב האר"י ז"ל שיזהר האדם בחמץ במשהו בכל החומרות והוא אחד מעשרה דברים המביאים לידי קדושה).

ונרמז גם בשו"ת אדמו"ר הזקן סוס"י ו (לפי מ"ש האריז"ל להחמיר כל החומרות בפסח).

*

במהדורות הראשונות נוסף כאן: "(כתבי האריז"ל. ראה זח"ג רפב, ב)". ובמהדורות הבאות נשמט. וראה "שערי שלום" סכ"ג. הערות ובאורים תתלה ע' 49.