סדר קרבן פסח

ונשלמה פרים כו' (בשינוי לשון קצת: של"ה מס' פסחים בתחלתו, סידור האריז"ל1).

קרבן פסח כו' זהו הענין כו' (לשון סדר היום הועתק שם2). בסי' יעבץ הקשה על סדר זה כמה קושיות וכתב לאומרו בנוסח אחר. וכדי שלא יוקשה מה שרבינו הביא בכל זה לשון סדר היום, יש לומר בתירוץ קושיות היעבץ:

א] שלא הזכיר זמן ההקרבה ביחוד וקדימתו בחל ערב פסח להיות בערב שבת – יש לומר דכיון דאמירת סדר קרבן פסח הוא משום ונשלמה פרים שפתינו, ולא חייבוהו לכוון לאומרו בדיוק בשעה שהיו מקריבין את הקרבן פסח בפועל, ודיו שיהי' בזמן שהקרבת קרבן פסח כשרה, וכמו שהוא לענין תפלת מנחה, לא רצו להזכיר בנוסח זה שהי' הפסח קרב בשמונה ומחצה כו', כיון דעל פי רוב לא יוכל לכוון אמירתו לזמן זה, ויהי' כסותר את עצמו. ב] לא פרט על מי מוטל חיובו – ויש לומר דלא רצו לפרוט בזה דהוא דוקא בטהורים ויכולים להגיע לירושלים בשעת שחיטת הפסח, דאם כן הוא סותר לענין ונשלמה כו' וכנ"ל. ג] לא פרט שנוי הפשטו בשבת. – יש לומר דאפילו אם תמצי לומר דאין הפשטו בשבת כהפשטו בחול (ראה נו"כ הרמב"ם הל' קרבן פסח פ"א הי"ד), הרי אין השינוי אלא באופן ההפשטה ולא נחית לפרטים כאלו. ד] כתב בפשיטות שהאלי' קריבה ולא התנה שזהו בכבש, כי עז אין אליתה קריבה. – ויש לומר דאין זה מצוי, כי רוב פסחיהם היו מן הכבשים, וכתירוץ הראשון על קושיא מעין זו בתוד"ה מאלי' (פסחים ג. ב3). ועדיין צ"ע. ה] נשמטו פרטי צליית הפסח נקורו ואכילתו, – ויש לומר מפני שאין כל זה נוגע להקרבת קרבן פסח, וגם אינו בזמן אמירת סדר קרבן פסח, לכן לא הזכירם אלא בכללות. וא"ו] לא נזכר על דבר חגיגת יד'. – ויש לומר, וכמו שרמז ביעבץ גופא, שנשמט מפני שהחגיגה אינה אלא רשות, ואינה באה בשבת במרובה ובטומאה (פסחים סט, ב4).

ומקבל כלי המלא תחלה ואחר כך מחזיר הריקן מפני שאין מעבירין על המצות (פסחים סד, ב5).

ונותנים6 כנראה הוא טה"ד וצריך להיות ונותנם וכן הוא בכמה דפוסים.

קוראין את ההלל – הלוים (תוספתא פסחים, ספ"ד7).

תוקעין – הכהנים בחצוצרות (במדבר י, ח-י8. תמיד פ"ז, מ"ג9).


1) בשל"ה (קמב, א) ובארבעת סדורי האריז"ל (ונשלמה פרים שפתינו, על כן תקנו אנשי כנסת הגדולה תפלה כנגד התמידין, ותפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים. והנה בזמן שבית המקדש קיים היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים, וכדי שישלמו פרים שפתינו ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפלת מנחה. והא לך סדרו בקצרה כפי מה שהעתיק בסדר היום).

2) היינו שלשון זה הוא הן בסדר היום (הנהגת ערב פסח), והן בשל"ה ובסידור האריז"ל.

ומקורו מהנדפס בגמרא פסחים נז, ב. ראה הערות ובאורים תתקצו ע' 20.

3) "אע"ג דגדי אין אליתו קריבה, רוב פסחיהם היה טלה".

וראה אגרות קודש חכ"ט אגרת יא'קג, בשולי הגליון, הוספה לאחר זמן (גענומען אַ שעפּס: ע"ד הרוב (תוד"ה מאלי' פסחים ג, ב), אף שיכול להביא גם מן העזים (בא יב, ה), ורוב עד כדי כך - ש"בסדר קרבן פסח" אף שמתחיל ש"מביא מן הכבשים או מן העזים" ממשיך וכולל בהאימורים גם האלי' – שאינה אלא בכבש (פסחים צו, ב. וראה היעב"ץ בסידורו). ולכאורה י"ל שמפני הוספת האלי' הי' רובם מקריבים כבש – קרבן משובח יותר).

4) משנה שם (אימתי מביא חגיגה עמו בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט. ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה).

5) "קבל את המלא ומחזיר את הריקן וכו' ... דאמר ר"ש בן לקיש אין מעבירין על המצות". ופרש"י (דמכי מושיט ליה האי, מיד בעי לקבולי, דאין מעבירין על המצוה, מאחר שבאת לידו).

6) וכן הוא בסדורי האריז"ל (ונותנין), מלבד בקול יעקב ובשל"ה (ונותנם).

7) ה"ט (הלוים עומדין על דוכנן, וגומרין הלל בש[י]רה, אם גמרו שנו ואם שנו שלשו).

תוס' סוכה נד, א ד"ה שייר (מה שפירש בקונטרס שהכת קוראה את הלל, לא היתה הכת קוראה אלא הלוים קוראים, וכן איתא בתוספתא דפסחים הלוים היו עומדים על דוכנן ואומרים את ההלל בשיר, אם גמרו שנו ואם שנו שלשו).

רמב"ם הל' קרבן פסח פ"א הי"א (וכל זמן שהן שוחטין ומקריבין קוראים הלויים את ההלל).

וכן הוא בנוסח שנדפס בפסחים נז, ב (והלוים קראו את ההלל בשיר, כל זמן שחיטה והקרבה).

ובסדר היום (ובעוד שהם שוחטין ומקריבין, הלוים קוראין את ההלל).

ובשל"ה (ובעוד שהם שוחטין ומקריבים, הלוים קוראין את ההלל).

ובסדור יעב"ץ בסדר קרבן פסח (כהנים העומדים שם על דוכנן, שיאמרו ההלל בקול רנה ותודה).

*

ואף שנתבאר ברש"י פסחים סד, א ד"ה קראו את ההלל (אכל כיתות קאי). ובסוכה נד, ב ד"ה ערב הפסח (וכל כת קוראה את ההלל ג' פעמים).

נתבאר באגרות קודש ח"ב אגרת רצה (מעיר, על מה שכתבתי בליקוטי ההגדה ע' 5 "קוראין את ההלל - הלוים", שאין זה פשוט כל כך, כי לדעת רש"י (פסחים סד, א. סוכה נד, ב) ישראל קראו את ההלל. – הנה מה שכתבתי הוא ל' סדר קרבן פסח של היעב"ץ, ואני לא הוספתי מדילי, אלא ציון המקור לתוספתא. ובגוף הדבר – כבר פסק הרמב"ם (הל' קרבן פסח פ"א הי"א) שהלויים קוראין את ההלל, ולע"ע, לא מצאתי פוסק חולק בפירוש על דעה זו (וגם בדעת ברש"י ראה לקמן). וידוע אשר רש"י מפרש הוא ולא פוסק ובפירושיו רגיל לפרש יותר קרוב לפשוטו אע"ג דלית הלכתא הכי (ביד מלאכי כללי רש"י המקורים. ועוד). עוד זאת: מה שהביא דעת רש"י, כנראה נגרר בזה אחרי ל' התוס' בסוכה שם בשטחיותו, ודעת המנחת חנוך מצוה שצד. אבל אם תאמר שרש"י בא לומר ולחדש בפירוש שהישראלים גם כן קראו את ההלל, כמה קושיות בדבר: א) למה לא פירש ב"תקעו" מי היו התוקעין. ב) הול"ל "אכתות קאי" ותיבת "כל" מיותרת. ג) והוא העיקר: דעה זו היא היפך מ"ש בתוספתא, וכמ"ש בתוס' סוכה שם. וגם את"ל שכיון שאין כאן יין גם ישראל מותר בשירה זו, ועדמ"ש במנחת חנוך שם, עדיין צ"ע מה הכריחו לרש"י לחלוק על התוספתא ואיפוא המקור לזה. הנה מחוייבים לתרץ דברי הראשונים, גם אם נראה לנו שהם בסתירה למרז"ל מפורש. אבל, במה דברים אמורים כשברור שזהו דעת הראשון, משא"כ כשספק בדבר, ואדרבה. בנדון דידן כיון שהסתירה על דעה זו מהתוספתא ברורה, נלפענ"ד שמעולם לא נתכוון רש"י לדעה זו. וכוונת רש"י היא פשוטה – דהנה במשנה (פסחים שם) מבאר כל סדר קרבן פסח עד גמירא של כתה ראשונה, ומסיים "כמעשה הראשונה כך מעשה הב' והשלישית קראו את ההלל אם גמרו כו'". ובשטחיות הלימוד משמע דאינו מדבר אלא בכת ב' וג', דאם גם כת א' קראה את ההלל, הו"ל לשנות זה בסדר כת א' במקומו. ולכן מפרש רש"י "אכל הכתות קאי". והוא מכוון למה שנוגע ברש"י לפרש בסוכה שם ד"כל כת קוראה", דאין נפקא מינה בסוגיא שם אם הלוים קוראים או גם הישראלים, כמובן – (ומה שלא שנה "קוראין את ההלל" בסדר כת א', י"ל משום דנפישין מילי, דפליג ר"י) – ורש"י אינו מדבר אלא בזמן אמירת ההלל, שהוא גם בזמן הקרבת כת הא', ובזה מדברת המשנה ג"כ. אבל לא בא לפרש מי הוא הקורא, כמו שלא פירש מי הוא התוקע, כי גם המשנה אינה עוסקת בזה. ועי"ז סרו כל הדיוקים הנ"ל ועוד. גם בתוס' סוכה (נד, סע"א), י"ל שלא בא אלא לבאר ל' רש"י, שלא נטעה לומר דכל אנשי הכת קראו, ולא הביא זה התוס' בל' של קושיא ופירכא. ודלא כפירוש המנחת חנוך בדברי הרע"ב).

ועוד כתב בזה שם אגרת שח (בענין אמירת הלל בשחיטת הפסח. א) קודם שאעיר מה שנלפענ"ד במ"ש במכתבו, הנני להדגיש עוד הפעם במה שכבר כתבתי במכתבי הקודם, אולי בלי הדגשה הנחוצה, והוא: בענין זה מצינו מפורש בתוספתא על אתר, וכ"ה בתוס' ורמב"ם, שהלוים הם האומרים את ההלל. והנה רוצים לחדש פלוגתא ודעה דרש"י חולק על כהנ"ל וס"ל דכל ישראל אמרו את ההלל. וע"ז כתבתי דהיסוד לומר דרש"י פליג מצאתי לע"ע רק לשון רש"י בפסחים וסוכה ולשון התוס' בסוכה, והיסוד אינו מכריח ומספיק כלל וכלל לחדש מחלוקת ודעה מוזרה. ולא עוד אלא שבלשון רש"י זה גופא ניחא יותר לומר שאין זה כוונת רש"י, וכמ"ש כבר. והנה כותב במכתבו שברש"י פסחים נכון לומר שלא נתכוון רש"י לפרש שגם הישראלים אמרו את ההלל, אבל בפרש"י סוכה קשה לומר כן. והגע עצמך: לפי זה הרי בפסחים, ששם הוא מקום דין זה, לא נחית רש"י לבאר את הנ"ל, ובסוכה, ששם הובאה המשנה רק להודיענו מספר התקיעות שתקעו בעת שחיטת הפסח ולזה נחוץ לדעת רק זה ששלש כתות אמרו את ההלל ג"פ, יפרש רש"י הדין אם הישראלים אומרים אותו! – וכבר כתבתי שגם ל' התוס' בסוכה יש לתרץ. ואף את"ל שהוא תירוץ בדוחק, הנה דוחק הרבה יותר לומר שרש"י ברמז (ובפירושו שלא במקומו, בסוכה, כפי דברי כת"ר) חולק על דעת התוספתא המפורשת על אתר, ובלי הוראת מקור. עוד כותב שיש "תלמוד ערוך שכמעט מפורש שישראל אמרו", – אבל הרי על כרחו יתרץ מאמר זה אליבי' דתוס' ורמב"ם ואם כן הוא הדין לרש"י. בגוף ראיתו דממרז"ל (פסחים צה, ב וקיז, [א]): אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרין הלל, מוכח "שאין זה עבודה של קרבן אלא דין מיוחד, וישראל הם שאומרים כמו בלולב". וכנראה ראיתו בשתים: א) שכיון שאין זה עבודה אינו שייך ללוים. ב) כמו שבלולב אמרו גם ישראלים, כן צריך לומר גם בפסח. וי"ל א) כיון דזה דין בקרבן הרי שייך כאן דין לוי' – (ולהעיר מהטעם שפרש"י צ"ה, ב ד"ה אפשר – דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל. וכנראה כונתו שנוסף על שמחה שבדבר יש כאן מצוה, והמצוה היא הקרבת קרבן. ועצ"ע). ב) מי הם האומרים. י"ל שלצדדין קתני: בלולב כל אחד ואחד אומר, ובפסח – הלוים. וזה מתאים לענין המצוה, אשר נטילת הלולב שהיא מצוה שבגופו וכל אחד ואחד נוטל, ולכן על כל אחד ואחד לומר את ההלל, משא"כ בשחיטת הפסח דאינו שוחט אלא אחד (קדושין מא, ב) בשליחות, לכן גם אמירת ההלל היא על ידי הלוים שהם נתונים נתונים מבני ישראל. (ויש לעיין קצת במש"כ בס' מעשה נסים להר"א מימון סימן א' הובא בפי' סהמ"צ להרס"ג להרב פערלא מ"ע נט-ס). – ופשוט שאין רצוני לקשר זה לפלוגתא אם כהני שלוחי דרחמנא וכו' -. הערה דרך אגב: אליבי' דמ"ד הנ"ל דאפשר ישראל שוחטין כו' – הרי מי שלא נזדמן לו לולב עד לאחר התפלה צריך לומר הלל עוד הפעם! שו"ת צפנת פענח ח"ב וס' חוקת הפסח אין תח"י. ולהעיר מתיאור סדר קרבן פסח המובא בסדר הדורות (שנת ב"א תתקל"ה) שכותב שהכהנים אמרו את ההלל. ובנוסח סיפור זה שבסידור יעבץ שגם בעל הקרבן אמרו. והס' שבט יודא, שממנו העתיקו הנ"ל, אין תח"י להשוות).

פיענוח הנ"ל ראה הערות ובאורים א'פו ע' 40.

8) "ובני אהרן יתקעו בחצוצרות ... והרעותם בחצוצרות ...ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם".

9) "ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים, ושתי חצוצרות של כסף בידם, תקעו והריעו ותקעו".