סימן סדר של פסח

סימן סדר של פסח קדש כו'. במחזור ויטרי סי' סה הובאו סימנים אלו ב"סדר ערוך שסידר ר' שלמה בר יצחק זצ"ל"1 – רש"י (ויש אומרים כי אחד מבעלי התוספות ר' שמואל מפלייזא – מפלייש – הובא באור זרוע סי' רנ"ו2 – חבר הסימן קדש ורחץ כו'. שד"ל בשם כת"י3). ובפרדס לרש"י4, בהגמ"יי5 (על סדר הגדה שברמב"ם) ובאבודרהם6 הובאו עוד סימני סדר של פסח בנוסחאות שונות. אבל בפרי עץ חיים (שער חג המצות פו"ז)7, במשנת חסידים8 ובסידור האריז"ל מבאר סדרו של פסח על פי הסימן קדש ורחץ כו'. והאלשיך9 חיד"א10 ועוד פירשו על דרך המוסר.

ורחץ תיבה זו בתוספות וא"ו – למען שיהיו כל התיבות שבסימן זה בני שתי תנועות. ובסידור ה"ר שבתי רשקובר וקול יעקב איתא רחץ בלא וא"ו, ואולי מנקדים רחץ בשני פתחין.

עוד י"ל תוספת הוא"ו להדגיש שצריך להיות קדש ואחר כך רחץ אף למי שאין נוהג כן בשאר ימות השנה (וכדעת הט"ז11 וחק יעקב12 רס"י תע"ג), או שאף שרוחץ קודם קדש (כדעת הב"ח שם13) חוזר ורוחץ (שמחת הרגל14).

מאבא מארי ז"ל שמעתי15 על דרך הסוד לבאר דיוק הוא"ו ועוד שינוי שישנו בשתי תיבות אלו, אשר רק הם נאמרו בלשון ציווי ולא סיפור, כי קדש ורחץ רומזין על ג' ראשונות דחכמה (קדושה) וד' ראשונות דבינה (טהרה, רחיצה) שלא הי' בהם פירוד ושבירה, כי לקחם עתיק לחלקו. משא"כ י"ג בחי' הנשארות מהם. וזהו אשר קדש ורחץ בא בוא"ו החיבור. וגם רק הם באים בלשון ציווי – רמז רמזו לקדש ולרחוץ מהבחי' העליונות את שאר י"ג בחי', הנרמזות בי"ג הסמנים: כרפס כו' נרצה.

רחצה. יש שרצו16 להגי' רחץ (בשני פתחין), אבל במחזור ויטרי17, אבודרהם, פרי עץ חיים, משנת חסידים, סידור האריז"ל, סידור של"ה, סידור יעב"ץ וכו' איתא רחצה, וראה בפרי עץ חיים18 טעם הדבר.


1) אבל במהדורה החדשה מכת"י (גולדשמידט), אין סימנים אלו מופיעים בסדר של רש"י המועתק שם (והיינו שהם רק הוספת המדפיסים, על פי סימנים אלו שנערכו על ידי רבי שמואל מפלייזא, דלקמן בסמוך, שחי יותר ממאה שנה אחרי רבי שמחה מויטרי, תלמיד רש"י – מחבר מחזור ויטרי).

2) שם הועתק "אלו פירושי אלהי הרוחות לכל בשר והפסקים. פירש ה"ר שמואל מפלייש זצ"ל". שהוא פירוש שחיבר רבי שמואל מפלייש, ליוצר אלהי הרוחות לשבת הגדול, של רבי יוסף טוב עלם (ראה אודותיו לעיל הערה 44).

3) כך כתב בהמגיד ה' אדר תרכ"ב ע' 45 (יש בידי קלף ... שכתב אחד מרבני אשכנז מתלמידי מהרי"ל ומחותנו, והיה רב בעיר ביננא, והיה כותב אחר שנת רי"ז, ושם ראיתי כי ר' שמואל מפלייזא הנ"ל הוא שחיבר הסימן לסדר של פסח: קדש ורחץ כרפס יחץ ... היקר ר' יעקב פורמיגיני איש פאדובה שנתן לי הכ"י הנ"ל במתנה). הובא בכמה מקומות משמו. וכן הוא ב"אוצר טוב", ברלין תרל"ט, ע' 48 (ר' שמואל מפליזא הוא בעל קדש ורחץ, עי' כת"י פורמיגיני).

וראה הערות ובאורים תתטו ע' 54, שיחוס זה מופיע גם בכת"י ותיקן 266.

4) ע' נה. וכן הוא (בשינויים קלים) בסידור רש"י סי' תלה, ובמחזור ויטרי סי' צה (בא לביתו טרם יסעד מקדש על היין, ועושה סדרו כתיקון רבותינו. ולמען אשר לא ישגה בסדרו, יגרוס לו מסורת זה, מטעם ר' יוסף הגדול. גפן קידוש, זמן, נטילה, ירקות, אדמה, וטבל, בצע, עניא, כסא, ונשתנה, נטילה, שלימה מוציא, ופרוס אכילת מצה, אכיל עמה חסא ומרור, טבל כרך וסעד, בצוע מפטיר ונוטל, שלישי למזון, רביעי להלל).

והובא בהגדה שלמה ע' 77, מכתב יד, שהכוונה לרבי יוסף טוב עלם הנ"ל, שהוא ערך את סימני הסדר הזה.

5) שם העתיק את סימני הסדר שערך מהר"ם מרוטבורג, והוסיף לו הגהותיו (זהו יסוד סדר מ"ו מהר"ם זצ"ל, על הגפן קידוש בזמנה, במוצאי שבת יקנה"ז סימנה, ואחר כך מעין שלש טעונה, וידיו ירחץ ויברך כתיקונה, אדמה בטבול ברכה הגונה, ובוצע שניה למשמרת נתונה, וירים קערה וירון ברנה, הא לחמא דאכלו אבהתנא, ומוזגין שנית במה נשתנה, ברכת היין ולסוף אינה, נוטל ובוצע על הראשונה, וכורך השניה שהיא תחתונה, וכזית מרור בחרוסת ישקענה, ומצות ומרורים כזית רעננה, לא יהיה להם זכרון עם שיהיה לאחרונה).

6) בסוף סדר ההגדה ופירושה (אלו החרוזים מצאתי סימן לסדר הפסח: קדש ורחץ. כרפס יחץ. מגיד רחצה. מוציא מצה. מרור כורך. שלחן עורך. [צפון ברך]. הלל נרצה.

ועוד אחר, קדש ותתקדש טבול ופרוס. ודרשת רחץ ובצע וחוק מצה שמור. מרור אכול וכורך ולחם סתרך. ומזונך על כל כוס יהללך גמור.

ועוד אחר, יקדש יטהר וכרפס וחצה. ודורש ונוטל ללחם ומצה. ומרור וכורך ואוכל פרוסה. ונקי יזמן יהלל בדיצה.

ועוד אחר, קדוש ידי אדם וטבול בצעו. יגיד בגפן יד יציאת מצה. מרור וטבול גם כריכה סעוד. מצה ידי מזון והלל יצא.

ועוד אחר, קדש בכוס ראשון ובירק גנך טבל. והגדה בכוס שני אמור ברך עלי לחם ועל מצה ועל מרור ובכריכה דבר הלל גמור. ואכול סעודתך ומצתך ופן תפטיר לאחריה אפיקומן שמור. וכוס שלישי על מזונך צורך ברך וברביעי זכור הלל גמור. לחי בציון תעשה את פסחך בעלות מקום הנעצוץ קנה ומור.

סימן קטן אחר. קנ"ך יהנ"ה. ממ"ך שמ"ה. פירוש קידוש. נטילה. כרפס. יבצע. הגדה. נטילה. המוציא. מצה. מרור. כריכה. שמורה. מזון. הלל).

7) פ"ו (ואבאר לך על פי הסימן שהוא קד"ש ורח"ץ גו'), ופ"ז (סוד כוונת פסח בקיצור).

8) מסכת סדר ליל פסח פ"ג ואילך (ויסב על שלחנו ויעשה הסדר בכוונותיו, ואלו הן קד"ש...).

9) בפירושו להגדה (נסדר רמז הענין בסדר הלילה, על פי הדברים אשר שמו ראשונים למזכרת הסדר, למען יהי' נזכר לקרוא אותו וז"ל, קדש ורחץ כרפס כו').

10) בפירושו שמחת הרגל להגדה (בט"ו מלות אלו הבאות לפניך נכלל כל סדר של פסח ... קדש ירמוז ... רמז שני חזינא בהאי סימנא טבא קדש ורחץ ... רמז ג' בו תרמוז הסדר הזה ... קדש...).

11) ס"ק א (בפסח ... אין לו לבעל הבית ליטול ידיו קודם קידוש ... היותר נכון ... שאין נוטלין אלא עד הטיבול ראשון).

12) ס"ק ז (רבו בזה דעות האחרונים, ולענ"ד עיקר כפסק הרב, וכן הסכמת הט"ז).

וכן נפסק בשוע"ר סי' תעג ס"ד (ואף הנוהגים בכל ימים טובים ושבתות ליטול הידים לסעודה קודם קידוש ... מכל מקום בליל פסח ... יותר טוב שיטול ידיו אחר הקידוש קודם הטיבול).

13) ד"ה ומ"ש ומיהו (ולי נראה להכריע דודאי ראוי שיטול ידיו קודם קידוש ... אבל מכל מקום עוד צריך ליטול ידיו לצורך טיבול ... ובשתי נטילות אלו אין לברך על נטילת ידים, אלא לאחר כך, כשיטול ידיו שלישית לצורך סעודה).

14) ד"ה ורחץ (ואמר ורחץ בוי"ו ... דאף לנוהגים ליטול בשבת ויום טוב קודם קידוש ... בליל פסח אין ליטול קודם קידוש ... וזהו קדש מקודם ורחץ אחר כך).

והיינו שמ"ש כאן "חוזר ורוחץ" הוא מהב"ח, וכללות התירוץ, שמטעם זה ורחץ הוא בוי"ו, הוא משמחת הרגל.

15) באגרת שכתב אליו בערב חג המצות תרצ"ג, ונדפס אחר כך בספרו לקוטי לוי יצחק אגרות ע' רצט (יש לומר שהוא מג' ראשונות דחכמה וד' ראשונות דבינה, שלקחם עתיק לחלקו. ונשארו ז׳ בחינות מחכמה, וששה בחינות מבינה ... והיינו הט"ו סימנים דסדד ליל פסח קדש ורחץ כרפס כו' עד נרצה. שבהשנים הראשונים יש ו׳ החיבור, ובי״ג האחרונים אין ו׳ החיבור. הפירוש כך הוא, קדש ורחץ קאי על חכמה ובינה. כי קדושח היא בחכמה. ורחיצה, טהרה הוא בבינה כמ״ש אם רחץ כו׳. וקדש ורחץ הוא ציווי, היינו שתקדש ותרחץ את כרפס כו׳ עד נרצה. והיינו קדש ורחץ הוא ההמשכה מהבחינות העליונות דחכמה ובינה שעלו לעתיק, ששם הם בחיבור יחדו לגמרי. משא״כ בהי״ג בחינות שלא עלו והי׳ בהם ביטול, הרי יש בזה כמו ענין פירוד ... זהו שבהי״ג אין ו' החיבור, והציווי הוא שתקדש ותרחץ מהבחי׳ העליונות דחכמה ובינה, את שארי הי״ג בחינות, ואז הכל יהי׳ נרצה).

16) כן הגיה בהגדה של הר"וו היידנהיים.

והטעם לזה נתבאר באגרות קודש ח"ב אגרת שפג (מה שכתב שסימני הסדר הם בחרוזים. וכנראה שבזה מסייע לגירסתנו רחצה. ולכאורה אדרבא זהו סיוע לגירסת רחץ, כי אז גם ברך ונרצה נחרזים:

קדש ורחץ / כרפס יחץ / מגיד רחץ / מוציא מצה

מרור כורך / שולחן עורך / צפון ברך / הלל נרצה).

והיינו שכוונת השואל היתה לומר, שהחרוזים מסייעים לגירסתנו "רחצה" (מגיד רחצה – מוציא מצה).

ועל זה משיבו, שאדרבא החרוזים מסייעים לגירסה "רחץ"; כי החרוז "רחץ" נמשך אל שלאחריו (ורחץ – יחץ – רחץ). כמו שהחרוז "ברך" נמשך אל שלאחריו (כורך – עורך – ברך). ואילו החרוז "מוציא מצה", נמשך אל שלפניו "הלל נרצה".

17) ראה לעיל הערה 167.

18) שער חג המצות פ"ו ד"ה רחצה (לכן אמר כאן רחצה בה', שהוא נגד בינה דז"א. ולעיל אמר ורחץ, שהוא נגד חכמה דז"א שהוא זכר).