ורחץ

ורחץ ונוטל ידיו ואינו מברך כי הבא לאכול דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים תחלה (פסחים קטו, א1) בלא ברכה כי ספק ברכות להקל (שו"ע רבינו סי' קנח ס"ג2). ואף מי שאינו נזהר בזה כל השנה – נוטל ידיו והוא כאחד משאר שנויים שעושין בליל זה כדי שישאלו (חק יעקב סי' תע"ג סקכ"ח3).


1) "אמר רב אושעיא כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים. אמר רב פפא שמע מינה האי חסא צריך לשקועיה בחרוסת".

2) "אם אוכל דבר שטיבולו במשקה ... צריך ליטול ידיו תחלה ... ובמדינות אלו לא נהגו רוב המון עם ליטול ידיהם לכל דבר שטיבולם במשקה ... ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מי שיסמוכו, אבל העיקר כסברא הראשונה. ומכל מקום לא יברך על נטילת ידים שספק ברכות להקל".

וכן הוא בשוע"ר סי' תעג סי"ט (קודם שמטבל הירק בחומץ או במי מלח וכיוצא בהם, צריך ליטול ידיו בלא ברכה, כמו שנתבאר בסי' קנ"ח, שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה בלא ברכה). וראה שם (הערה 149).

3) "דהעולם נוהגים שלא ליטול ... והא דנוטלין בליל זה הוא כאחד מן שאר שינוים שעושין בליל זו כדי שישאלו".

והיינו שאף לפי מה שנתבאר בשוע"ר סי' קנח ס"ג (ובמדינות אלו לא נהגו רוב המון עם ליטול ידיהם לכל דבר שטיבולם במשקה ... ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מי שיסמוכו). מכל מקום "נוטל ידיו והוא כאחד משאר שנויים שעושין בליל זה כדי שישאלו".

וראה הערות ובאורים א'קו ע' 67.