ספריית חב"ד ליובאוויטש

ד'תתלא

ב"ה, י"ב מ"ח, תשי"ז

ברוקלין.

הנהלת צעירי אגודת חב"ד אשר ב...

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

לפלא וגם מצער שתיקתם הכי ארוכה, אשר לאחרי החקירה מצדי צדדים כנראה סיבתה היא - העדר הפעולות כדבעי, ופשיטא אשר אין הוספה על הפעולות "השוטפות".

ומה שכותב הנני לעיל, הביטוי מצער, באמת איננו מספיק וממצה את הענין. ואם את הצעירים אשר מרצם בם ולע"ע פנוים מדאגות הפרנסה, צריך לעורר לעודד ולזרז וגם אחרי כל זה אין זה פועל, הרי מה יהי' בהנוגע לאלו שכבר ריחים על צוארם, ואם כהנ"ל הוא באלו שכבר זכו לראות מאורות תורת החסידות ועניני' באיזה מדה עכ"פ, שבה מדובר ובביאור היטב אודות מעלת הזריזות וההידור בכל עניני תורה ומצוה, ושענין הזריזות וההידור אינו ענין של הוספה גרידא, אלא שדוקא בזה רואים אם המדובר הוא בעבדו של ממה"מ הקב"ה או בכזה שלדעתו עומד הוא ברשות עצמו, אלא ששואל מה חובתו ואעשה והדברים עליו למעמסה ולכן מסלקם באופן שלדעתו יצא כבר ידי חובתו וחוזר לעצמאותו, שמובן שאופן עבודה כזו מוכרחת לעדוד ולזירוז ולנתינת יישר כח כו' וכו', וגם זה לפעמים מצליח ולפעמים אינו מצליח.

מובן איך לפי דעת הנוהגים ככה תהי' התנהגות אלו שלעת עתה לא זכו לאור תורת החסידות ולנתינת כח מנשיאי החסידות מתחיל מהבעש"ט עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר - זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

... ומובן ג"כ ופשוט, שאם בכל ימות השנה נדרשת מכאו"א בתוך כלל ישראל, שיהיו הימים מלאים תוכן, ולא יומא ערטילאי, עאכו"כ ימי חדש תשרי הוא החדש השביעי המושבע בכל טוב וגם טוב כללי לכל ימות השנה, שאם אין מנצלים ימים אלו, וניצול במילואו דוקא מובנות התוצאות מזה במשך ימי השנה.

אמת הדבר שהגיעוני קטעי המכ"ע ע"ד מבצע ד' המינים, אבל מלבד שכנראה נעשה זה בזעיר אנפין ולא באופן מאורגן כדי צרכו, הרי אין הנ"ל ממצה העבודה אשר השגחה העליונה זיכתה את צעירי אגו"ח להביאם לפועל, ולא רק שאינה ממצה אלא היא רק חלק קטן ממנה (אף שככל המצות הרי גם מצוה זו כלולה מכל המצות וממנה תוספת כח לכל שאר המצות הן הקלות ממנה והן החמורות ממנה)...

והאומנם זהו לפי דעת הנהלת צעירי אגו"ח תוכן הציווי דויעקב הלך לדרכו? ו"בהליכה" בקצב כזה מתי נגיע להענינים אשר ההשגחה העליונה העמידה לרשותנו ודורשת מאתנו העבודה בהם, עבודה מלשון עבוד עורות, שעי"ז באים להענין דעובד אלקים, ומזה לדרגא עליונה יותר לעבוד ה', עד להדרגא דעבד נאמן...

בברכה לבשו"ט בכל האמור מתוך התבוננות המתאימה בתפקיד האדם הישראלי בכלל עלי אדמות, וביחוד בתפקיד חברי עדת החסידים אשר נשיאנו הק' מוסרים עליהם את נפשם לא רק בחיים חיותם בעלמא דין אלא גם לאחרי עלות נשמתם השמימה, וכמבואר במכתבי כ"ק מו"ח אדמו"ר ובכ"מ, ומרומז ג"כ במרז"ל (סוטה יג, סוף ע"ב, ועיי"ש בתוס' סוף הפרק) ע"ד הגואל ראשון הוא הגואל אחרון משה רעיא מהימנא, לא מת משה כו' מה להלן כו' אף כאן כו', ועד"ז בבמדב"ר ותנחומא (חוקת) על הכתוב, ויתא ראשי עם גו' ישראל, אשר רועה נאמן קשור עם צאן מרעיתו גם לאחרי ההסתלקות.

המחכה לבשו"ט.