ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך יד > ה'רכ

ב"ה, כ"ו אד"ר, תשי"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו, ובודאי לדכוותי' למותר להאריך שאין מקום שיפול לב אדם עליו מאיזה קישוים שפוגש בדרכי העולם במשך מילוי תפקידו האמיתי שהוא כדבר משנה אני נבראתי לשמש את קוני, כיון שזהו מתחבולות היצר להביא את האדם לנמיכת רוח, והרי כל ענין היצר הוא בשביל לנצחו [וגם בעצמו זהו חפצו, וכמובן מהמשל בזוהר הק'* הובא בתניא סוף פרק כ"ט], וסו"ס הרי אפילו עניני העלמות והסתרים עצמם נהפכים לטוב, ולא רק באופן דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ז. א.

שמזה נגרמת טובה, אלא באופן דגם זו לטובה, שזהו שהענין עצמו נעשה טוב [וכמובן חילוק זה מהעובדא דנחום איש גם זו, שההפיכה לעפר נעשית טובה גלוי' משא"כ בהמאמר דכל מה דעביד וכו'] וק"ל.

והרי נכנסים אנו ימים אלו לחדש הפורים, אשר עליו אומרת תוה"ק, החדש - ז. א.

אשר כל החדש כן הוא - אשר נהפך להם לשמחה וליום טוב.

וענין נהפך, הרי תוכנו, אשר אפילו ענינים שאינם טוב הנראה והנגלה, מסוגל הוא חדש זה להפוך אותם לשמחה וליום טוב נראים לעיני בשר.

בברכה לבשו"ט.

ה'רכ

וכמובן חילוק זה: ראה גם לעיל ח"ט אגרת ב'תרפג, ובהנסמן בהערות שם.