ספריית חב"ד ליובאוויטש

ה'שסג

ב"ה, י"ג ניסן, תשי"ז

ברוקלין.

האברך שלום ליב שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ט אד"ש והקודמיו.

במה שכותב אודות הקישוים בהשגת תפילין (לכאורה, צריך עיון מפני מה אינו מזכיר גם הוצאות בדיקת תפילין, עכ"פ כשאין ברור סדר השתלשלות התפילין קודם שבאים לידו, ו) יכול הוא להודיע לצעירי אגו"ח, אשר כל זוג תפילין שימציאו הם לידו, 1) יכול הוא להודיע לצעירי אגו"י אשר כל זוג תפלין שימצאו הם לידו הנה, בל"נ, אעורר אנ"ש שימציאו לו זוג שני, זאת אומרת שאותה הטרחה והכסף שמשלמים בעד זוג' התפילין ישיגו בפועל שתי זוגות. ויודיעני מזמן לזמן התוצאות בזה, ואז אעורר להמציא לו המגיע מחלק המגבית המיוחדת.

דרך אגב, כאן נוהגין לקחת התפילין הנמצאים בבתי הכנסיות, כיון שאין להם דורשים, וברובם נאסף ממה שהיורשים מביאים התפילין של הנפטרים ומניחים אותם בבית הכנסת, ולאחר הבדיקה יש להשתמש בהם כמובן.

ב) במ"ש מה יענה על הטענה שיש אומרים שמותר להדליק אש בשבת, ואשר האיסור הוא דוקא כשצריך שפשוף אבן באבן וכנהוג בין השבטים הפראים, משא"כ אופן הדלקת אור דזמננו, אינו קשור בכל טרחה.

ומובן שהסברה העיקרית היא שכותב במכתבו, שעלינו לקיים מצות הבורא מבלי לשאול להטעם שבהם, ובפרט שמובן אפילו בשכל הפשוט, שאי אפשר לשכל נברא שיבין ויתפוס את שכל הבורא, כיון שאין ערך לנברא לגבי הבורא, ובמכל שכן וקל וחומר: ומה ילד קטן המתחיל ללמוד אל"ף בי"ת, כל אחד ואחד פשוט בעיניו שאי אפשר שילד זה יבין סוגיא עמוקה בש"ס וסברות הראשונים בזה אף שכולם נכנסים בסוג בני אדם שיש להם נפש השכלית, ולא עוד אלא שיודעים אנו שכשיגדל הילד ויקיים בעצמו הלימוד ביגיעה, עליו נאמר יגעת ומצאת, זאת אומרת שבכח שכל הילד לתפוס גם הסברא עמוקה אשר בש"ס, אלא שעדיין לא הובא זה בפועל, על אחת כמה וכמה בענינים שבבורא לגבי ענינים שבנברא, שאי אפשר שיודמו זה לזה כיון שזהו בורא וזה נברא. והטעמים הנמצאים בתורה, הם מבארים רק חלק קטן מעניני ושרשי המצוה, שלכן כמה וכמה טעמים ופנים לכל ענין ומצוה שבתורה.

בכל זה גם על פי שכל אין מקום כלל לסברא וקושיא האמורה, הן מצד המציאות והן מצד השכל.

ג) מצד המציאות: - בעת מתן תורה, ז.א. ביציאת בני ישראל מארץ מצרים, ידוע בכל ספרי דברי הימים, אשר התרבות וענינים הטכנים בארץ מצרים היתה במדה די גדולה, ולא עוד אלא שישנם כמה פרטים וענינים (באופן טלטול משאות, בנין, הרכבת צבעים ועוד) שאפילו עתה אינם יודעים איך לעשות זה ואיך עשו זה בימים ההם. ובפרט הבערת אש אצל המצרים - לא היתה באופן שפשוף אבן באבן כי אם בכמה אופנים קלים יותר. וברובא דרובא היו מדליקין אש מאש, כמסופר בדברי הימים לארץ מצרים וסביבותי' בימים ההם. ובפרט בבתי החרטומים דמצרים, ששמשו גם כן מקום לימוד החכמות הידועות בעת ההיא, אשר כנ"ל בכמה פרטים, ובזה גם אופן הדלקת אש (שבזה היו קשורות כמה עבודות לעבודה זרה אז) עמד ברמה הכי גדולה, ז.א. בטרחה מועטה ביותר.

ד) מצד השכל: - שמירת שבת על פי ששוטו של מקרא הוא, על שם שששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת, ופשוט לכל בעל שכל אשר לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, וממעשה מלאכת ששת ימי בראשית מאופן מלאכה זו, ז.א. שאינה קשורה בטרחה כלל, שבת ביום השביעי, ובדוגמא זו נצטוו גם בני ישראל.

ה) בכלל בטענות כמו הנ"ל, שהטענה גופא מוכיחה אשר מאמין הטוען שהתורה ניתנה מבורא העולם, אלא שרוצה הוא לחפש לפרש כוונת הבורא וציווי של חלו אלא בתנאים שונים מתאימים ובתקופות מסוימות, טענה זו עצמה זיופה מוכח מתוכה, אשר כיון שהתורה ניתנה מבורא העולם לטובת האדם, וכהנוסח כי הם חיינו ואורך ימינו, ז.

א. לטובת האדם [וגם זה מוכרח הוא, כיון שהמאמין בהבורא, הוא מאמין שהבוראה טוב וישר ולכן מחוייבים לקיים ציוויו] הרי זה שולל את האפשריות שתנתן התורה באופן המטעה, ח"ו, את האדם והנותן מקום לספק עיקרי, ז.א. שהכוונה לא היתה אלא לתקופה מסוימה, וכשישתנה הזמן ישתנה הציווי, ובכל זה כתב נותן התורה היפך הנ"ל [וכמוכח מכמה כתובים שציוויי התורה הם "כימי השמים על הארץ" וגם בזמן הגלות ועד שיבוא גואלנו המשיח שכל ענינים אלו נזכרים כמה פעמים בתורה], ואין אף מאמר אחד מפרש שקודם לזה ישתנה ח"ו הציווי של התורה, ופשיטא שאין כל פירוש באיזה כיוון יהי' השינוים ובאיזה אופן.

כבקשתו אזכירו להמצטרך לו ובהענינים אודותם כותב על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ויהי רצון שינצל הימים דביני ובינו ככל הדרוש להפצת המעינות בהסביבה בה נמצא, ובאופן שגם המקבלים שלו יעשו טופח על מנת להטפיח בהסביבה בה ימצאו גם לאחר זמן.

בברכת חג הפסח כשר ושמח,

מ. שניאורסאהן

ה'שסג

האברך שלום ליב שי': לרמן, תל אביב. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ד ה'לט, ובהנסמן בהערות שם.

בהשגת תפילין: עבור החיילים הרוצים להתחיל להניח תפילין. ראה לעיל חי"ב אגרת ג'תתצ - אליו.