ספריית חב"ד ליובאוויטש

ה'תכב

ב"ה, ב' אייר, תשי"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מלפני חג הפסח, בודאי ישתדל בקיום משאלות לבבו לטובה להוספה בקביעות עתים שלו בתורת החסידות היא פנימיות התורה מאור שבתורה, שבאם הכרח השעה הוא זה בכאו"א עאכו"כ ליו"ח רבותנו נשיאינו הק' משפחת בית הרב, ומובן שגם בענין הפצת המעינות בכל מקום שידו מגעת, חובתו בזה גדולה פי כמה מאשר חובתם של שאר אנ"ש, וק"ל. וכיון שעליו החובה והזכות בזה, בודאי שניתנו לו הכחות למלאות חובתו המיוחדה.

בשאלתו אודות הסתדרותו בעתיד, אם במשק... ומ"ש שהסתדרות כזו סותרת אפשרית דלימוד התורה, מובן שאין כן הענין, כיון שגם חקלאים ובעלי משק נתחייבו בלימוד התורה, ואין הקב"ה בא בטרוניא וכו' ובפרט שרואים במוחש כמה בעלי משק וחקלאים עוסקים בתורה ומצליחים. ונוסף על כל שאר הטעמים, דוקא בתקופתנו דרוש להרבות מספר לומדי תורה העוסקים במקצועות אלו, כדי לשרש הדיעה הכוזבת שהרוצים לעסוק במשק וכו' פטורים עי"ז מכמה עניני התורה והמצוה, ומובן שדוגמא חי' בזה מועילה יותר מכמה דברי תעמולה והתעוררות, וזכות הרבים מסייעת את העוסק בזה. וכנ"ל זהו נוסף על שארי טעמים ובהם גם אלו שכותבם הוא במכתבו.

אפשר שיאמר שהנסיון שלו - ת"ת וגם להמשיך בהמשק יותר מדי קשה הוא, אבל כבר ידוע פתגם רבותינו נשיאינו הק' שכמו שמחויב האדם לדעת מדת החסרונות שלו כן מחויב הוא שלא להפחית המעלות שלו, כי גם זה נוגע לעבודת השם כדרוש, וההפחתה במעלות עצמו, כ"פ הוא מתחבולות היצה"ר למנוע את האדם ממילוי תפקידו שנברא לשמש את קונו, וק"ל.

בברכה.

ה'תכב

נדפסה בלקו"ש חכ"ג ע' 517 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

פתגם: ראה גם לעיל אגרת ה'שנה, ובהנסמן בהערות שם.