ספריית חב"ד ליובאוויטש

ה'תצא

ב"ה, א' סיון, תשי"ז

ברוקלין.

הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו'

מו"ה אפרים אליעזר שי' הכהן

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מג' נשא עם המוסגר בו,

ובהיותי אתמול על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הזכרתים, והרי כיון שאין קדושה נעקרה ממקומה (עיין אגה"ק סי' ז"ך בביאור) מובן שנשיא ישראל גם בעלות נשמתו השמימה עומד הוא ומעורר ר"ר על כל השייכים אליו ועניניהם.

כיון שהיום הזה באו מדבר סיני, אחתום מענינא דיומא ובלשון הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר, לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

בברכה,

מ. שניאורסאהן

נ.ב.

מוסג"פ החדו"ת של חתנו שליט"א, ולחביבותא דמילתא באתי עכ"פ באיזה הערות בחפזי, כיון שאין הזמן גרמא.

בבכורות דף י"ב ע"ב, תנן התם הערכין בשעתן ופדיון הבן אחר שלשים יום פדיון פטר חמור לאלתר. ופריך בגמרא ורמינהו אין בערכין ופדיון הבן ובנזירות ובפטר חמור פחות משלשים ומוסיפין עד עולם, אמר רב נחמן לומר שאם פדאו פדוי, דלכתחילה ימתין עד שלשים כפדיון הבן ובדיעבד לאלתר נמי פדוי, אבל עיקר מצות פדיון לא מקיים כדפירש רש"י שם. ורב ששת תירץ לומר שאינו עובר עליו, פירוש דלעולם מצות פדיון לאלתר ואינו עובר עליו עד שלשים יום, ומכאן ואילך עובר. ומתיב רמי בר חמא לרב ששת מדתניא מצותו כל שלשים יום מכאן ואילך אי פודהו עורפו, מאי לאו מצוה לשהותו כל שלשים יום כרב נחמן וקשיא לרב ששת, ומשני לא מצותו לפדותו כל שלשים יום, ופריך אי הכי מכאן ואילך או פודהו או עובר עליו מבעיא לו ומסיק אלא אמר רבא לא קשיא הא ר' אלעזר הא רבנן, ע"כ. ופירש רש"י אלא אמר רבא מצוה לשהותו ואפ"ה כרב נחמן לא מתריצנא ולא קשיא הוא דקתני כל שלשים יום מצוה לשהותו רבי אלעזר היא דמקיש בכור בהמה לבכור אדם והא דקתני לאלתר רבנן דלא מקשי, עכ"ל.

וברמב"ם פי"ב מהל' בכורים הל' ו' כ' וז"ל: מאימתי חייב לפדותו משיולד ועד שלשים יום, ומאחר שלשים יום אם רצה עורפו אם רצה לפדותו פודה ואין כאן אלא מצות עיכוב בלבד, עכ"ל. ובכסף משנה כתב דידוע דהלכה כרב ששת באיסורי ולפיכך סיים ואין כאן אלא מצות עיכוב בלבד דהיינו עובר עליו דקאמר רב ששת. וקשה אי פסק כרב ששת האיך כתב הברייתא שהקשו ממנה לרב ששת בלשונה או פודהו או עורפו ואילו לרב ששת הקשו דאו עובר עליו מיבעיא לי' ולא תירצו בה דבר, כן הקשה המהר"י קורקס ז"1ל.

והנה בהל' א' כתב הרמב"ם וז"ל: ואם לא רצה לפדותו מצות עשה לעורפו שנאמר ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו והראב"ד משיג שם דעריפה אינה מצוה אבל עבירה ומזיק נקרא ומפסיד ממנו של כהן ע"כ. וברי"ט אלגזי כתב דשתי שיטות אלו יוצאים ממכילתא פ' בא וז"ל: אם לא תפדה וערפתו מכאן אמרו מצות פדי' קודמת למצות עריפה, דבר אחר אם אין אתה פודהו ערופהו הואיל ואיבדת נכסי כהן אף נכסיך יאבדו עכ"ל. דרש הא' הוא מתני' בדף י"ג ע"א דמצות פדי' קודמת למצות עריפה והשני היינו מה דתני לוי בדף י' ע"ב הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו, והיינו דעת הראב"ד והרמב"ם פסק כמתני' בדף י"ג ע"א.

והנה רש"י פירש גבי תני לוי וז"ל: לפיכך יופסד ממונו יכפוהו ב"ד לעורפו לאחר ל' יום כדמפורש בפרקא ויאסר בהנאה עכ"ל. והאחרונים הקשו מנא לן הא דב"ד כופין ואם הוא מדין מכין אותו עד שתצא נפשו ככל מצות עשה אמאי לא יכפוהו ב"ד על פדי'8 דפדי' קודמת לעריפה. ונראה דהוקשה לו לרש"י תני דלוי אמתניתן בדף י"ג ע"א דמתני דלוי משמע דעריפה קנס הוא וממתניתן משמע דמצוה הוא לפיכך ס"ל לרש"י דשניהם אמת, כיצד, דעריפה היא מצוה על ב"ד 3לדון הקנס דעריפה ככל דיני קנסות דמצוה על ב"ד לדונם ואם הוא מצוה על ב"ד ע"כ אית דין דלאחר זמן קצוב יש להם לדון הקנס דאי לא תימא הכי אימתי ידונו הקנס הא יכול לפדותו כל שעה, וכן מדוייק לשון הגמר' הוא הפסיד ממונו של כהן, וקשה אמאי קרי לי' "הפסיד" הא עדיין יכול לפדותו, אלא ע"כ דלאחר זמן מתחילה קנס דעריפה והיינו הלשון דהוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך פירש רש"י דב"ד יכפוהו לעורפו לאחר ל' וכמו שבארנו דמצוה הוא על ב"ד לדון הקנס דעריפה.

אחרי הדברים האלה נדקדק בלשון הרמב"ם דכתב בהל' ו' ומאחר שלשים יום אם רצה לעורפו עורפו ואם רצה לפדותו פודה ואין כאן אלא מצות עיכוב בלבד, עכ"ל. וקשה הא פסק בהל' א' דמצות פדי' קודמת למצות עריפה ולמה כתב כאן עריפה קודם פדי' אלא הן הן הדברים אשר כתבנו דמצות עריפה מתחלת אחר זמן קצוב (ושיערו חז"ל אחר ל') לפיכך כתב הרמב"ם דלאחר ל' עריפה קודם פדי'4 ומקורו מתני דלוי כדבארנו, ובהא מיהו פליג ארש"י וסבירא לי' דעריפה היא מצוה כמו פדי'.

ולפי זה מיושבת קושית מהר"י קורקס ז"ל בטוב טעם דלשון הר"מ אינה לשון הברייתא דאיתותב מינה רב ששת דדקדק בלשונו וכתב דעריפה קודם פדי' לומר דפדי' זמן אית לה ולאחר זמן מתחלת מצות עריפה והיינו ממש דברי רב ששת דאמר שעובר עליו לאחר 5שלשים.

על מה ששמעתי מאמר מכ' חותני שליט"א בשם אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א אודות ענין נתינת מתנות לחתן וכלה ביום חופתם חשבתי על דרך פשוט כיון דאמרו חז"ל דמוחלין לו כל עוונותיו הוא בבחינת קודם החטא וקודם גזירת בזיעת אפך תאכל לחם וממילא פרנסתו היא בלא 6יגיעה.

ה'תצא

חלקה נדפס בלקו"ש חי"א ע' 229 חלקה בחט"ז 497 ובשלימות בהמאור טבת תשי"ח.

מו"ה אפרים אליעזר: יאלעס, פילדלפיה. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ד ה'פט, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ה'תרכא.

חתנו: מו"ה יוסף געלדצעהלער, דלעיל חי"ד אגרת ה'רכד.

שאין קושיא כלל: ר"ל, אף שקושיית רמי ב"ח לרב ששת מהברייתא, מדוע לא נאמר בה עיקר החילוק שמכאן ואילך עובר עליו, היא עדיין קיימת, אך מסגנון הרמב"ם שהעתיק את הברייתא אין קושיא.

וראה לקמן הערה 5

ששמעתי מאמר... נתינת מתנות: ראה לעיל חי"ד אגרת ה'רכד - אליו.

*) מיוסד עמש"כ בסידור שער חהמ"צ.

1) כן הקשה מהר"י קורקוס - מובן שאין קושיא כלל להכס"מ דמפרש "מצות עיכוב" דהיינו - עובר עליו.

2) אמאי לא יכפוהו ב"ד על פדי' - א"א לכפותו על מה דבדידי' תלי' רחמנא (יבמות לט, ב): ואם לא תפדה - וערפתו.

3) מצוה על ב"ד לדון. - עד"ז פי' בזה"ק להרשב"ץ מ"ע יט (בדרך אפשר). אבל דעת שלישית היא - דלא כהראב"ד (שלדעתו אין מצות עריפה) וגם דלא כהרמב"ם (שסתם וכתב ביד"ו ובסהמ"צ מ"ע פב דהמצוה היא לערוף - ולא לדון -. וב"ד, ועאכו"כ זה הדן קנסות - מאן דכר שמי').

4) דלאחר ל' - עריפה קודם פדי'. אאפ"ל כן, שנאמר אם לא תפדה - וערפתו ז.א.

שתנאי לעריפה הוא אי הרצון לפדות.

5) דעובר עליו לאחר ל' יום. - עפ"ז עכצ"ל דל' "מצות עיכוב" שברמב"ם, היינו - עובר עליו (כפי' הכס"מ. ושהרי"ק אומר שאין לפרש כן). - וא"כ שוב א"צ לכל השקו"ט לתרץ קושית הרי"ק, כיון דקושיא מעיקרא ליתא. דהיינו התוספתא וכר"ש, וכהכס"מ.

והנה הצ"ע ברמב"ם ה"ו הוא מה שהקדים עריפה לפדי'. וי"ל בשנים: א) לדעת הרמב"ם עריפה מתחלת "מאחר ל' יום",

אולי מקורו מתוספתא הנ"ל. ואף שמקשה בש"ס דאינה כר"ש - ס"ל להרמב"ם דאף הפוסקים כר"ש - לא ידחו מהלכתא מפני קושיא זו. וכ"פ נמצא עד"ז ברמב"ם. ובכל אופן - הוא דלא כמכילתא דרשב"י הובאה בתורה שלימה: את שלא בא לכלל עריפה לא בא לכלל פדי'. ועייג"כ במנ"ח סוף מ"ע כג.

ולכן פתח בעריפה - שכולו מחודש לאחר ל' יום.

ב) כיון דתיכף לאח"ז בא הדין "לא רצה לפדותו" סמכו ענין לו לפדי'. ובמילא הוקדמה עריפה. וידועה דייקנותו של הרמב"ם גם בסידור הענינים. ובפרט בפרק זה עצמו מוכרח לבאר באופן זה סידור דברי הרמב"ם - בהט"ז. וק"ל.

6) לטעמי' - גם בגר ובהעולה לגדולה צ"ל כך.