ספריית חב"ד ליובאוויטש

ה'תשכ

ב"ה, ט' אלול, תשי"ז

ברוקלין.

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ רב

פעלים כו'

מו"ה מנשה שי'

שלום וברכה!

נעם לי להודע ע"ד יגיעתו בהו"ל של הס' דחד מקמאי הלכות גדולות עם פירוש מקיף, ואשר זיכהו השי"ת והצליחו שבקרוב יופיע הספר בדפוס.

ויה"ר אשר מתוך הרחבה ירבה חיילים בתורה, ובתורה בכלל גדולות (מכלל דאיכא) וקטנות, דבר גדול ודבר קטן כפירוש רז"ל (ב"ב קחד, א), גופי תורה ונשמתא דאורייתא, כלשון וביאור הזהר (ח"ג קנב, א), תורה תמימה.

בכבוד ובברכת כוח"ט.

בנוגע להסכמה - ידוע שאין זה בנוהג בבית הרב. ואתו הסליחה.

ולחביבותא דמילתא דברי הראשונים אשר מפיהם אנו חיים, מועתק בזה איזה הערות בעלה הנדפס, מתחלת הספר זה, אשר הניח אתי.

משנה הלכות. סק"א. בר ישראל - מתחיל באיש: בר ישראל כו' לקדושה כו', וכל' המשנה האיש מקדש - שהרי כן הוא לשון הכתוב: כי יקח איש אשה גו'. ראה ג"כ ל' הרמב"ם ריש הל' אישות.

[ומה ששינה ברפ"ק דקידושין האשה נקנית - תירצו בגמרא שם].

ובפרט בכאן, שממשיך: מיבעי' לי' לקדושה כו' וברוכי כו' ומימסר כו' - אשר כ"ז פעולות האיש הן.

ולהעיר מדרז"ל הובאה בפירש"י (ש"א כ, ל).

יש לברר אם זהו סגנונו דבה"ג " בר ישראל דבעי" דלכאורה פשיטא הוא.

ולקמן מובא מאו"ז הגירסא " מאן דבעי". ואולי נקטי אגב דסיום הענין: ממקור ישראל.

בפנים. ומימסר לה כתובה. זמן מסירת הכתובה - כמה דיעות בזה: רמב"ם הל' אישות פ"י. טוש"ע אה"ע סס"ו וש"נ בנ"כ.

והנה, בכל אופן, תמוה שלא הוזכר כאן ע"ד ברכת חתנים אם לאחרי המסירה או לפני'.

ולדידי השמטת המעתיק והדפוס דמוכחה היא.

ובשאילתות (חיי שרה, טז): מאן דבעי למינסב איתתא מיתבעי לי' לקדושי ברישא וברוכי ברכת אירוסין בעשרה וברכת חתנים בעשרה ומימסר לה כתובתא. ועל דרך זה צ"ל כאן.

ואתי שפיר גם המשך הענין: דאר"נ כו' מנין לברכת חתנים.

ובהעמק שאלה על השאילתות שם מגי' ומוסיף בבה"ג כאן תיבת בעשרה, אחרי התיבות ברכת אירוסין, ומפרש כוונתו להביא ראי' מב"ח (דלא איירי בה כלל) דצריך עשרה על ב"א דצריך עשרה, - ומלבד דהו"ל לבה"ג לפרש זה - הרי נשארה הפליאה דהשמטת ענין ב"ח.

משנ"ה סק"ב. ורבינו לא גרס בר נתן. וכן לא גרס זה בשאילתות שם. ופי' בהעמק שאלה דעכצ"ל דתיבות ב"נ בש"ס טה"ד הוא, כי רהב"נ מלך אחרי ר' אשי שנולד כשמת רבא חבירו של ר' נחמן. - וכבר העיר בסה"ד (מע' רב הונא ב"נ) מצינו דרהב"נ הקשה לרבא (נדרים יב, א) ואולי זקן גדול הי' כו', ואולי שנים היו.

אבל ברש"י נדרים שם נדפס ר' הונא סתם בהשמטת התיבות בר נתן. ויל"ע בכ"ז בדקדוקי סופרים.

משנ"ה סק"ג. ע"י חופה וקידושין. ע"פ מרז"ל מילתא אלבישייהו יקירא, מעתיק הנני מש"כ בזה במאמר אדמו"ר הזקן (בעל התניא), בספרו תורה אור (צח, ד) וז"ל: מה שאומרים מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין, והקשו למה שינו הסדר להקדים חופה לקדושין, אלא כי החופה הוא בחינת מקיף והוא ענין שכפה עליהם הר כגיגית שזה בחינת התגלות המקיף כנ"ל, ולכן הוצרך להקדים החופה לקדושין שכדי שיבאו לקבלת התורה שהוא בחינת הקדושין הוא ע"י המשכת המקיף תחלה שעל ידי זה באו לבחינת הבטול להקדים נעשה כו', ואז יוכל להיות ההמשכה והגילוי בחינת התורה, עכ"ל.

ה'תשכ

נדפסה בתחלת ספרו הלכות גדולות ע"פ משנה הלכות ובלקו"ש חי"ט ע' 517 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מו"ה מנשה שי': קליין, ברוקלין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ד ד'תתכו, ובהנסמן בהערות שם.

מתחלת הספר הזה: לשון ה"הלכות גדולות": בר ישראל דבעי למינסב אינתתא מיבעי' ליה לקדושה ברישא, וברוכי ברכת אירוסין ומימסר לה כתובה. דא"ר נחמן אמר לי הונא תנא מנין לברכת חתנים בעשרה, שנאמר ויקח בעז עשרה אנשים מזקני העיר. ר' אבהו אמר מהכא, במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל.

לא גרס בר נתן: אמר לי הונא בר נתן.