ספריית חב"ד ליובאוויטש

ה'תשסו

ב"ה, א' דסליחות, ה'תשי"ז

ברוקלין, נ.י.

לכבוד מר יצחק שי'

שלום וברכה!

אחרי ההפסק הארוך, נהניתי לקבל מכתבו בו כותב ע"ד פעולותיו בימי החופש.

כמובן שכיוון לדעתי והסכמתי במאה אחוז במה שלקח על עצמו ההרצאות שכותב עליהן ועוד יותר בזה שדבר עמהם בענין מצוות מעשיות. וכש"כ וק"ו ויישר כוחו בעד היותו, כפי שכותב, המקשר בין אנ"ש והקבוצים השונים שמבקרים שם.

בהנוגע למה שכותב ע"ד ענין "תודעה ישראלית", וכבר אמרתי דעתי ובארתי' כמה פעמים כי סכנה היותר גדולה כרוכה במושגים שאינם מדוייקים כגון זה, ובפרט מושגים שלא מכבר הונהגו בלשון, וכיון אשר מרבית העתונים החוברות והספרים היוצאים לאור הם בידי אלו שלעת עתה אינם הולכים במסלול התורה והמצוה, הרי משתמשים במושגים אלה כדי לטשטש ולבלבל המוחות יותר ויותר, ולפעמים תכופות מנצלים אותם בתור מעבר מן הימין אל השמאל, על דרך תנועת הקונסרבטיבים ובכלל תנועות הפשרות שבדת המשמשות גשר בכיוון אחד, במדרון מלמעלה למטה ומהימין להשמאל, ולא שהצילו נפשות לדת ולתורה לא מיני' ולא מקצתי'. וכמו שראיתי בכמה מכתבי עתים ע"ד המושג הנ"ל "תודעה הישראלית", שכבר משתמשים בו בתור תחליף לכל קדשי עם ישראל, ומכניסים בענין זה מחשבות סרק שלא לבד שאין בהן תועלת להטבת הענינים שבין איש הישראלי לאלקי ישראל, אלא אפילו אין בהן תועלת להטבת היחסים שבין איש הישראלי לחברו.

כתוב בספרים, אשר ברגעים האחרונים של הגלות יהי' החושך כפול ומכופל עד לדיוטא האחרונה וזהו עצמו סימן שהגענו לדיוטא האחרונה ועוד רגע ותתחיל הגאולה.

וכוונתי בזה לההכרזה מקודש הידועה, אשר מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ומעולם לא השתמשו בציון וירושלים להגברת החושך והגלות כמו בשנים האחרונות ובחדשים האחרונים דווקא, ולא במובן המקום גרידא, אלא גם במובן המושג בניו-יורק ולפי ידיעותי גם במדינות אחרות שבחוץ לארץ משתמשים במושגים "ציון וירושלים" בכדי להרחיק בנ"י עוד יותר מעניני תורה ודבר ה'. וכנראה שגורלו של המושג "התודעה הישראלית" עלול להיות מעין זה באם לא יגבילו בהחלטיות מהו תוכנו ובאופן חד-משמעותי, וכן יגבילו גבולות באיזה שטח יביא תועלת ולאיזה שטח אין לו כל שייכות, ובאיזה שטח הריהו סכנה לקיום הנפש האלקית שהיא עצמותו וחיותו של כל אחד ואחת מבני ישראל בכל המקומות ובכל הזמנים.

תקותי שלא יקפיד על הבטויים הנ"ל, כי בהתבוננות אפילו קלה נוכחים לדעת שאינם מספיקים כלל בערך רציניות הדברים ובפרט בהתחשב עם כמה מאמרים שהופיעו לאחרונה בדפוס ושכוונתם גלוי' שזהו הענין דרחמנא ליבא בעי ואין צורך ר"ל בתורת משה שנתנה מסיני ובהוראותי' בחיי האדם, כי ישנו ענין כללי לעם ישראל, ושבאחרית הימים יהי' ג"כ אוניברסלי לכל העמים והוא "התודעה הישראלית". סתומים וחתומים פרטי' לעת עתה אבל כנראה אינם מכבידים על האדם בעניני מצות עשה או בעניני מצות ל"ת וד"ל.

אבל כיון שהובטחנו שברגעים אחרונים של הגלות, הנה יתבררו ויתלבנו ויצרפו כו', יש לקוות שגם מושג מטושטש זה יתלבן ויצרף, ויפה שעה אחת קודם.

ולקראת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע לו ולכל הנלוים אליו ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בהוקרה ובברכה לבשו"ט בכהנ"ל.

ה'תשסו

נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 563 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מר יצחק: דמיאל. אגרות נוספות אליו - לעיל ה'תעא, ובהנסמן בהערות שם.