ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו'שכו

ב"ה, כ"ב סיון, תשי"ח

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום ב', בו כותב אודות מצבו, ושכאילו אינו יכול להתגבר עליו, והתוצאות מזה, איך שיצא למשך זמן מכותלי הישיבה ואח"כ חזר לשם, ונמצא במצב יאוש וכו'.

ומובן ששתי תמיהות בדבר: א) מהו הפלא על המצב, לאחרי שהודיעונו חז"ל, עבר כ' שנה וכו'. ב) כיון שהובטחנו לפום גמלא שיחנא ושבלתי ידח ממנו נדח, הרי בודאי שאפשר להתגבר על כל מצב שאינו מתאים לציווי תורתנו תורת חיים.

מהנ"ל מובנת ג"כ המסקנא, שעליו להתעסק במרץ המתאים בעניני שידוך ובהקדם צ לבנין בית בישראל על יסודי התורה והמצוה, וכשרוצים בזה באמת, במילא מתפללים להשי"ת מעומק הלב על הצלחת ההשתדלות בזה, ועושים ככל הדרוש בזה, הן בדרך הטבע ובעיקר ע"י ובהנוגע להוספה בעניני תורה ומצות שעי"ז מתגדלת הסייעתא דשמיא שהוא עיקר בזה וכמ"ש ומה' אשה משכלת, ואז רואים הצלחת השי"ת גם בעיני בשר.

מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו וכן את המזוזות בחדרו, ואשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, ויקבע עתים בלימוד תורת החסידות שהיא גילוי פנימיות התורה בתקופתנו זו, ודוקא באופן דהבנה והשגה, שזהו ג"כ מתקוני ענין חטא הידוע הקשור במוחין, וק"ל.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר