ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו'שסז

ב"ה, ה' תמוז, ה'תשח"י

ברוקלין, נ.י.

לכבוד הד"ר חנוך שי' רינהולד

שלום וברכה!

הנני בזה לאשר מכתבו מיום ל' בניסן שנתעכב בהילוכו יותר מדרך הרגיל ונתקבל בימים המקושרים לחג השבועות, ולכן נתאחר המענה עד כה מגודל הטרדות ואתו הסליחה.

תוכן מכתב כב' הוא בשאלת היחס של המחנך למשפחת החניך, ביחוד בהנוגע לחניכי עלית הנוער הבאים ממשפחות במצב מוסרי גרוע והמדריך צריך להעמיד ולהדריך את הילד לדרך חדשה ונמצא פוגע ביחס הילד להוריו וזיקתו למשפחתו, ובפרט בהנוגע לאחינו הספרדים עולי מרוקו וכו'. ושואל השקפתי בזה.

ובמענה על הנ"ל, יש להקדים תחילה נקודה יסודית השייכת לנוער בכלל, והיא אשר הנוער בכלל אינו נוטה לפשרות והשקפת עולם שלו מתפתחת כחטיבה אחת.

וכתוצאה מזה, כאשר מערערים חלק ומשכנעים אותו כי בטעות יסודו, הרי מזעזעים את כל הבנין. ומכל שכן כשנוגעים בענינים ונכסים שהחניך החשיב אותם ליסודיים.

והנה המתבונן בחיי אחינו מעדות המזרח רואה עד כמה כל השקפת עולם שלהם המחדירה את המעשה והדבור והמחשבה גם בחיים היום-יומיים מקדמת דנא ועד ימינו אלה ממש צ היא האמונה המוחלטת בתורה ומסורה ומצוותי', וכן האמונה המוחלטה והמשמעת הגמורה ביחס להורים ומורים, והן הן הקבועות כל הנהגות שלו, לא רק בענינים שבין אדם למקום אלא גם בענינים שבין אדם לחברו. ורק על ידי משמעת חזקה זו, ובל' חכמינו ז"ל, קבלת עול שלמה זו, החזיקו הם מעמד בין במובן הדתי, בין בעניני מדות טובות, צניעות וכו', במדינות אשר נמצאו עד עתה, בתנאים קשים ובסביבה מלאה נסיונות, באקלים אשר ימי הבגרות מקדימים לבוא כמה שנים לפני מועדם בעדות האשכנזיות, ימי הבגרות עם כל היצרים והנסיונות הקשורים בהם.

זאת אומרת, אשר כל נגיעה, חלישות וגרעון בקבלת עול האמורה מזעזעים את כל השקפת עולמו של העולה ממרוקו, תימן וכו', מסירים את הרסן ואת כח המעצר ומשאירים אותו לנפשו במאבק תמידי עם היצר. ומובנות התוצאות העלולות לבוא מזה.

ואולי עוד יותר בדברים שבין אדם לחברו מאשר בדברים שבין אדם למקום, כי סוף סוף יראת העונש של מאסר וכיו"ב מועילה באם באה ביחד עם השקפת עולם המאשרת את הקדוש והטוב והמוסרי ושוללת את ההיפך.

מובן וגם פשוט שאי אפשר בין רגע להחליף את המשמעת לאב והאימון בו ובמורו לשעבר צ במשמעת ואימון במדריך ומורה חדש הדורש את ההיפך, שהרי הבחור או הבחורה משפרקו מעליהם משמעת פעם אחת אינם נרתעים מלעשות את זה פעם שני' ושלישית.

מכל האמור מובנת השקפתי הברורה, אשר עד אשר יכינו השקפת עולם מיוסדת ומבוססת ככל הצורך המתאימה לרמת ההבנה של נוער מסויים, אסור לנגוע ביסודי השקפת עולם שלו בהוה, כי לא זה המקום צ לסתור על מנת לבנות לאחר זמן, כי בינתים עלול הנוער אודותיו מדובר לרדת מטה מטה מבלי אפשרות להעלותו מעומק תחת בו ירד.

כל האמור לעיל איננו נוגע כלל בנקודה הדתית שבענין, כי אם בהנוגע להצד החינוכי והמוסרי, כיון שכנראה ממכתבו לזה נתכוין, והגם ששאלתו מובנת צ שאי אפשר להשאיר את הנוער באותו המצב כמו שהי' בפינה נדחת במרוקו מבלי כל שנויים, אבל מובן גם כן שאסור לאחוז בקצה השני, ז.א. לטלטלו בכף הקלע מן הקצה אל הקצה, לשרש את כל שרשיו במשך כמה וכמה דורות ואחר כך להתחיל לנסות לנטוע אותו בתרבות זרה ומוזרה לו בתכלית. והדרך בזה צריכה להיות צ צעד אחר צעד ולהתחיל לא בהיסודות. במלים אחרות, להשפיע על הנוער על ידי האבות והמורים שלהם, ובמדה שצריך להשפיע על הנוער באופן ישר צ לעשות זה מבלי לנגוע בענינים המקודשים בעיניהם ללא כל ספק.

מובן שדרך זו ארוכה היא, אבל אשרו של דור שלם תלוי בזה, אושר המחייב הרמוני' נפשית, ובזה בריאות כפשוטה ובריאות כמשמעותה צ להעשות חלק בריא מהחברה. וכדאי שיתארך תהליך המיזוג (באופן החיים דתקופתנו כו') של אחינו ממרוקו ותימן וכו' כמה וכמה שנים יותר ובלבד שיצאו ממיזוג זה בריאים ושלימים, עכ"פ שלימים באופן יחסי.

בעי' חיונית ופרשה כאובה זו דורשת אריכות הרבה יותר, אבל, כנ"ל, לא במכתב אפשר לפרטה ככל הדרוש, ולכ' כאיש העובד בשטח החינוך תקותי ששורות האמורות תספיקנה להבהיר השקפתי וגם לתת בטוי לצערי העמוק על השערורי' המבהילה השוררת בין הנוער דאחב"י עולי מרוקו ותימן וכו' במשך שנים האחרונות, ואשר כל אחד מאתנו בתוך כלל ישראל בצדק יכול הי' לקוות ולדרוש צ שהם ישמשו מילואים למאות אלפים מהנוער המזהיר שלנו שנשמדו בדורנו דור גלות וחושך כפול ומכופל זה.

תקותי שאין מן הצורך להוסיף הערה המובנת, שאין ח"ו וח"ו כוונתי להוציא לעז או שם רע על אחינו הספרדים, ובפרט אשר רבות נודע לי מצרותיהם ומצוקתם באותן המדינות משם באו, שהרי נמצאים שם עשיריות מוסדות חינוך משלנו ובראשם עומדים אנשים מסורים העוקבים אחרי כל פרט מחיי התלמידים והתלמידות, לא רק בשעות בהן נמצאים במוסדות החינוך אלא גם בשעות שלפניהן ושלאחריהן ובהמצאם בבית וברחוב. אבל צ בכדי לתקן מצב אסור להעלים עין מפרטי המצב, והעלם עין זה אסור אפילו באם מתכוונים להרגיע את עצמו ולהרגיע את הסביבה, כיון שעל ידי זה מחלישים את המרץ לתיקון ולפעמים גורמים לפעולות בכיוון ההפכי.

ואני תקוה כי כב' ינצל את הכשרונות בם חונן מההשגחה העליונה ואת האפשרויות שניתנו לו על ידי משרתו במחלקת עלית הנוער וילדים, שתהי' עליתם בפנימיות ובאמתיות לא רק לארץ ישראל במובן המקום והשטח הגשמי, אלא גם לארץ ישראל הרוחניות, עלי' פנימית ושלמה, עלית הגוף והנשמה גם יחד. ואין לך דבר העומד בפני הרצון. ובפרט שסוף סוף צ ילדים ונוער אלו אחינו בשרנו עם, ובל' רבינו הזקן בעל התניא והשו"ע נפשם היא חלק אלו-ה ממעל ממש ועל כל אחד ואחד מהם מעיד בורא עולם ומנהיגו צ בני בכורי ישראל, בנים אתם לה' אלקיכם.

בכבור ובברכה.

ו'שסז

נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 395 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.