ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו'תטו

ב"ה, כ"ג תמוז, תשי"ח

ברוקלין.

הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ צנמ"ס

כו'

מוהרש"י שי'

שלום וברכה! בתודה הנני מאשר קבלת ספרו, אישים ושיטות מהדורא שני'. כן קבלתי במשך זמן זה ידיעות מהשתתפותו של כת"ר בהתועדויות אשר בירושלים עיה"ק ובכפר חב"ד ומחידוש לימוד שיעור תניא אשר כת"ר התחיל בו.

ויהי רצון אשר עוד רבות בשנים ירבה חיילים לאורייתא תורה תמימה, הגליא והסתים, ובאופן אשר תמים יהיו, שזהו אמיתית ענין התמימות, שבהגליא יהי' ניכר שחד הוא עם הסתים, ובהסתים אשר חד הוא עם הגליא. והרי ע"פ המבואר באגה"ק לרבנו הזקן סי' כ"ו ובכ"מ, ענין הפצת המעינות חוצה - לא רק מצוה שהזמן גרמא אלא שגם מכריח. וע"פ הנראה במוחש - הוא הכרח חיוני, כי נוגע לקיום המצות עליהם נאמר וחי בהם בפועל, ובפרט בתקופתנו רבת הנסיונות העלמות והסתרים. וכדברי חז"ל בהנוגע לעקבתא דמשיחא - שבעוה"ר נתקיימו לא רק באופן דדקות ודקות דדקות, [ע"ד המבואר באגה"ת לרבנו הזקן סוף פרק ז', שענין עבודה זרה, הר"ז גם בהעלמת עין מן הצדקה, הכועס, או מי שיש בו גסות הרוח, וכהנה רבות בגמרא], שאפשר לצאת בו ידי חובת קיום דברי רז"ל האמורים, אלא שעד כדי כך לא זכה הדור, שיורדת ההבטחה דרגא אחר דרגא עד וכו'.

ויהי רצון אשר יקוים ע"ד המבואר במאמר שחזרו עליו בהתועדות י"ב וי"ג תמוז השתא - בפירוש מרז"ל: מקים מעפר דל: לכשיהיו יורדים עד לעפר והי' זרעך כעפר הארץ, הרי אז הגיע זמן קיום היעוד ופרצת, ויעלה הפורץ לפנינו הוא מלכא משיחא.

בהוקרה ובברכה לבשו"ט בענינים הכללים ובענינים הפרטים, ומובן אשר עניני בריאות הגוף בכלל ענינים הפרטים ולראשונה, וכדברי הרמב"ם הלכות דיעות סוף פרק ג'.

מ. שניאורסאהן

נ.ב.

נזדמנה לידי שנה זו שאלת אחד שעבר קו התאריך באמצע ימי הספירה ובמילא נתוסף לו יום במספרו, ונסתפק בהנוגע למנין ולברכה - במשך ימות הספירה לאחרי עברו קו התאריך.

ועוררתי אותו שנוגעת עוד יותר השאלה - בהנוגע לחג שבועות שלו. ולפע"ד נראה בהנוגע למינינו ולברכה, שאף שאין ספק שצריך להמשיך דוקא בספירתו שלו, שהרי מופרך לכפול ספירה אחת פעמים, ויכול ג"כ לברך, הנה מהיות טוב אל וכו' - וישמע הברכה מאחד שבכאן ויכוין לצאת בה [שהרי הברכה היא על עצם המצוה, ולא על מספר היום, שלכן אין סתירה במה שלהמברך הוא יום שלשים ולהשומע ל"א יום].

ובהנוגע לחה"ש, הרי כיון שאינו תלוי בימי החדש ואינו תלוי בבית דין, אלא - תיכף לאחרי שכלה ספירת שבע שבועות, והנ"ל ספר מ"ט יום ע"פ התורה ותמימות הם אצלו, עליו לחוג חה"ש למספרו, ז.א. יום אחד קודם לבני המקום, כאן. אלא שמפני התמי' בעיני "העולם", הוריתיו למצוא עכ"פ עוד שנים - מורי הוראה, שגם דעתם יהי' כנ"ל.

וכיון שכת"ר בקשר עם עבודתו בספריו כנראה שעבר על כמה שו"ת מהאחרונים, בטח אם ימצא שקו"ט בזה, יודיעני, כמובן בצירוף דעתו הוא. ות"ח מראש.

דא"ג, עוד בענין זה, בהנוגע לברכת מי שמסתפק באיזה יום לספירה עומד, שהובא ג"כ בספר כת"ר מועדים להלכה פרק ספה"ע, ומעתיק שם סברת שו"ת דבר אברהם, שאין לברך על ספרית ספק, כיון שעצם ענין הספירה הוא - ידיעה ברורה דיומא, ואין מקום לברך באם ספק בידו, עד"ז מצאתי במכ"ע שערי ציון [כנראה שנת תרצ"ה (חסר השער - בטופס זה שבידי)] נזכר בשם הרב רי"א ווינגרד - ואף בסברא שכלית היא, אבל נגוד לסברא זו בהחלט הוא, שאת"ל שכן הוא הדין, הרי בכ"מ שלא הגיעו השלוחים (בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי') - לא קיימו מצות ספירת העומר (כדבעי) מעולם, ופשיטא שלא ברכו עלי', שהרי בששה עשר בניסן עדיין לא היתה ידיעה ברורה בידם, שהרי חגגו יו"ט שני מפני הספק, ובמילא לא יכלו לברך, ובעצם הספירה - הרי לא היתה בידם ידיעה ברורה. ובמילא חסר גם בהתמימות של כל המ"ט ימים. ואיך זה אפשר שלא נזכר בש"ס ענין תמוה כזה? אין הס' דבר אברהם ת"י, ואיני יודע אם עמד על נקודה זו.

במהד"ש מספרו - ראיתי ההוספה בנוגע להרב מלצר ע"ה. ולפני איזה זמן סיפרו לי, אשר בשנים בם דר כירושלים עיה"ק עסק בלימוד הקבלה, ולא עוד - אלא שהי' זה בחברותא. ואתענין לדעת אם נכונה השמועה, ואם נכונה היא - הרי חבל שלא הזכיר עד"ז במאמרו, כי אף שבאופן ישר אין זה מענין ספרו "אישים ושיטות", אבל הרי ידוע פתגם הרה"צ הרה"ח הרה"ג כו' הר"ה מפאריטש כששאלוהו טעם מה שנזהר כ"כ במצות, ומענתו, אז ער טוט אלץ בכדי בא עם זאל זיך אפלייגין א ווארט חסידות, וק"ל.

ו'תטו

חלקה נדפס בלקו"ש ח"ז ע' 296 חלקה בח"כ ע' 586 חלקה בחי"ז ע' 466 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוהרש"י: זוין, ירושלים. אגרות נוספות אליו - לעיל ו'רכא, ובהנסמן בהערות שם.

במאמר שחזרו עליו: סה"מ תשי"ח ע' 471.

נזדמנה לידי: ראה לעיל אגרת ו'רחצ. לקמן ו'תקד. ובארוכה בלקו"ש ח"ז ע' 285 ואילך.

חי"ב ס"ע 168 ואילך.

פתגם... מפאריטש: ראה גם לעיל חי"ד אגרת ה'קנ, ובהנסמן בהערות שם.

*) שמו"ר פכ"ה, ח.