ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו'תקב

ב"ה, ימי הסליחות, ה'תשי"ח

ברוקלין, נ.י.

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ צמ"ס איש חי רב

פעלים וכו'

מו"ה שלמה שי'

שלום וברכה! לקראת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי לכת"ר ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

בכבוד ובברכה.

אאשר קבלת שני ספריו נזר הקדש (ח"א) ושערי טהרה צ מס' מקואות. ובטח גם משאר המו"ל ע"י יכבדני. ות"ח ת"Jח על העבר ועל העתיד לבוא.

ולחביבותא דמילתא עברתי, למרות דוחק הזמן, בין דפי הס' עכ"פ מקופיא, ומועתק בזה ממה שנלפענ"ד באיזהו מקומן בחפזי. וע"פ מחז"ל (ב"מ פד, א) הווי מקשי כו' וממילא רווחא שמעתא כו' אטו לא ידענא כו'. ואת והב בסופה.

בס' נזר הקדש בתחלתו. לרמב"ם הל' פסוה"מ פ"א הט"ו, מפרש דהרמב"ם ס"ל דיוצא טמא הוא ומטמא, אבל בטומאת ידים אינו.

ובמחכ"ת לא נ"Kל לייחס להרמב"ם חידוש שאינו מוכרח בהחלט, ובפרט שלא נרמז עליו בשו"מ ברמב"ם (דאם הי' רומז ע"ז צ ודאי שלא הי' נעלם הרמז מהכס"מ, לח"ם, משל"מ וכו' כאן בהל' פסוה"מ). ויותר ע"ז צ דהו"ל להרמב"ם לכתבו בפי'. ואין לומר שהטעם להשמטה צ מפני שאין דרכו להעתיק אלא דין מפורש צ שהרי לפי' כת"ר מפורש הדין בירושלמי.

וגם צ לפירושו יוקשה משא"כ בהל' אבוה"ט פ"ח ה"ג: הפיגול כו' ה"ה כראשון כו' לפיכך מטמאין את הידים כו' צ שהרי יוצא ג"כ ה"ה כראשון ובכ"ז אינו בטומאת ידים.

וכנראה הכריחו לכת"ר לפרש כנ"ל: א) לתרץ קושית המל"מ בהל' אבוה"ט שם, לאיזה תכלית כתב הרמב"ם שם במיוחד דין בשר פסח היוצא דטהור צ אבל הרי תירצוה במל"מ דכוונת הרמב"ם לחלק בין ספק לודאי. וע"כ גם לכת"ר מוכרחת כוונה זו ברמב"ם, דאלתה"כ אינה מובנת כלל אריכות לשונו שם "ה"ה ספק כו' לפיכך אינו מטמא שספק טה"י טהור".

ב) לתרץ איך יתכן שהראב"ד כאן אשתמיטתי' דהרמב"ם פסק (באבוה"ט שם) דבעיא דכיצד צולין איפשטי' לקולא (וגם למה לא השיג עליו שם).

אבל גם לטעמך אינה מתורץ, דל"ל להראב"ד להעמיס חידוש ברמב"ם ולהקשות עליו, דל חידושי' ודל הקושיא, והרי ג"כ אין הכרח לומר דס"ל להרמב"ם דמשום חומרא דקדשים כל הבעיות צ"ל לחומרא (ומה שלא השיג הראב"ד בהל' אבוה"ט עוה"פ צ הרי גם לכת"ר לא השיג בהל' ק"פ עוה"פ).

ועוד נ"Kל: בהקדם הצ"ע בראב"ד, דל"ל להאריך להוכיח דהלכה כרבינא, והרי דעת הרמב"ם דכל העומד לחתוך כחתוך דמי, וא"כ מטמא היוצא אפילו לא ס"ל כרבינא צ וכמו שהעיר כת"ר על הלח"מ צ

ולדעתי צ הראב"ד בהשגותיו ליד גם מודיע דעתו בדין. ואם הרמב"ם לשיטתי' במק"א אזיל בפס"ד שמשיג עליו, אי"ז משנה פס"ד הראב"ד כמובן. ואדרבה השגתו במקום זה מתפשטת ושייכת לשיטה זו דהרמב"ם בכל סניפי'. ובקבלת כלל זה בכוונת הראב"ד צ בטלות כמה קושיות שהקשו עליו והערות שהעירו צ בכ"מ. ובזה גם הערות הלח"מ כאן, ויסוד ב' הנ"ל. וכן מובן מה שהאריך הראב"ד להוכיח דהל' כרבינא צ בכדי לברר שהדין דמטמא צ אפילו את"ל דכל העומד לחתוך לאו כחתוך דמי.

בס' הנ"ל. על הרמב"ם שם הכ"ג: לפיכך כה"ג כו'. וחותם בצע"ג צ כה"ג מאי מהני כאן?!

ונלפענ"ד, בהקדם צ מאי מוסיף וקמ"ל ע"י הלפיכך כו'. והול"ל: והולכה של"ב אינה הולכה ונפסל הזבח.

ויל"פ צ מסתימת הרמב"ם דלא הוי הולכה ולא חילק משמע דבכל גווני הוא, ואף בשדרכו בכך ז.א. בשוחט בצד המזבח (וכמוש"כ בלח"מ ומל"מ), ומוסיף הרמב"ם דכיון דדרכו בכך מפני (קירוב) המקום אינו פוטרו מהולכה ברגל, לפיכך (גם בדרכו בכך מפני האיש, היינו) כה"ג שדרכו לקצר בדרכו בהולכתו הדם. והאברים מקבלם ועומד במקומו וזורקם, אף הוא) שקיבל את הדם ועמד במקומו וזלמ"ז נפסל הזבח.

- ראה יומא (לה, ב) בין האולם ולמזבח ובגמרא שם. תמיד פ"ז מ"ג. ולהעיר אשר זריקה למרחוק תלוי' בכח האדם (זבחים סד, א) וכה"ג גדול מאחיו בכח (יומא יח, א).

במל"מ הועתק לפיכך כהן שקיבל כו'. וכנראה לא דק.

בס' שע"ט צ תוספת טהרה בתחלתו. בפי' הרא"ש כאן במי גבאים ופי' בסוגית פסחים.

עיין ברא"ש לטהרות ספ"ח שפי' דבפסחים קאי בשאובים צ היפך מפירושו בהל' מקואות. וכבר העיר ע"ז בס' גולות עליות (על מס' מקואות) והניח בצע"ג. ועיי"ש שהאריך שם בכל הנקודות אודותן דן כת"ר.

שם בסופו. לעת"ל אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו שנא' וזרקתי עליכם מ"ט וטהרתם. ובשע"ט שם לע"ע שיעבור רוח הטומאה מן הארץ כו'.

אבל צ וזרקתי עליכם צ הוא טהרת האדם (היחיד או הרבים או גם כללות בנ"י) ובכ"ז מציאות הרע בעולם קיימת (וגם בפועל צ באו"ה, בחיות וגם בערב רב) ובמילא גם אפשריות של פועל רע (גם בכל בנ"י).

משא"כ ואת רה"ט אעביר מן הארץ שהוא טהרת העולם, ובלשון רז"Kל מביאו הק' ליצה"ר ושוחטו (סוכה נב, א).

ואין כל חדש וכבר הי' דוגמת ב' הענינים הנ"ל: אין לו יצה"ר כי הרגו או, יותר מזה, עשה יצה"ר טוב (ירוש' סוף ברכות), ומעין זה מי שיצאו רוב שנותיו ולא חטא כו' (יומא לה, ב). משא"כ צ מסירת יצרא דע"ז לאנשי כנה"ג (יומא סט, ב. ועיי"ש בחדא"ג).

ונפק"מ לענין שכר ועונש צ דישנו עדיין באופן ותקופה הא', אע"פ שהקב"ה עזרו וטהרו, וכמו שתמיד הק' עוזרו, דאלמלא זה אינו יכול לו.

משא"כ באופן ותקופה הב' שהם שנים שאין בהם לא זכות לא חובה (שבת קנא, ב).

ועייג"כ זח"ג קכה, א (ומתורצת עפ"ז קושית הכס"מ ולח"מ, ברמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ז). השגת הראב"ד ופי' הרדב"ז ברמב"ם הל' מלכים רפי"ב. עבודת הקדש (לר"מ בן גבאי) ח"ב פל"ח. אגה"ק לרבנו הזקן סו"ס כו. ואכ"מ.

ו'תקב

מו"ה שלמה שי': גורן.