ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו'תקנב

ב"ה, י"ב מ"ח, תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשרים קבלת מכתבו מג' חשון, ובשאלתו במנהג משפחת זוגתו שתליט"א, שלאחרי הכניסה לחדש התשיעי, טובלת במקוה טהרה, אף שלא שמעתי בתוככי חסידי חב"ד ע"ד מנהג האמור, הנה לאידך גיסא, כיון שמשפחת זוגתו נוהגת בזה, מובן שאין למנעה מלעשות האמור, כמובן ברשיון הרופא.

ואכפול ברכתי אשר השי"ת ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל, ותלד זחו"ק בעתה ובזמנה כשורה ובקל.

בברכה לבשו"ט,

מ. שניאורסאהן

נ.ב.

מבהיל מ"ש שאין איש רוצה לקחת על עצמו הדרכת ישיבת הערב... ולכן הוכרח לקחתה בחזרה וכו', כי האומנם לאחרי כל התעמולה, ריבוי המכתבים וכו' גם הנ"ל אי אפשר לפעול? ועוד פלא, מכבר נכתב, שהנשואים הלומדים בישיבת תורת אמת, ישתדלו שחלק מזמנם יהי' בעסקנות חב"ד וביחוד בשטח ההוראה והחינוך, ומכמה טעמים.

וכנראה ממכתבו גם בזה לא חלה הזזה, ואת"ל שהדיוק הוא הפצת המעינות חוצה, הנה כבר כתבתי בכמה מכתבים, שמפורש בתורת החסידות, שחוצה מתחיל מז"א, שבעבודת האדם הוא ענין הנגלות לנו ולבנינו של נה"א. ופשיטא שבזה נכנסים חב"ד ומדות של נה"ב ומחדו"מ של האדם בכלל. והבכן מזה בודאי מובן.

במה שמזכיר שאין מבקרים באסיפות - יש ללמוד זכות, שזה בא

מהקלקלה - שבאסיפות הקודמות לא בא דבר לפועל. ונוהגים בכגון דא, שועידה מצומצמת כותבת לאלו שהוזמנו, שמציעים שיעשו פעולה פלונית ופלונית וכו', וכשהנ"ל עונה בשקו"ט בזה ובהצעות אחרות - ה"ז תחליף טוב של אסיפה, וק"ל.

מהנ"ל מובן בנוגע לסיום מכתבו "שמחשבות הראשונות והאחרונות מתמזגות לאנחה אחת וכו'". ומודגש המענה בפתגם הידוע של כ"ק רבותינו נשיאינו, טובה פעולה אחת מאלף אנחות, ופשוט שטובות הרבה פעולות מאנחה אחת. ואנ"ש מוכנים לפעולות האמורות, אלא שזהו בבחי' שינה אצלם, וכמבואר ענין שינה בתורת החסידות - שאדם הישן הרי הוא שלם בכל הכחות, ואברים שלו, ורק שחסרה הפעולה בפועל. ואשרי חלקו של זה שיבוא ויעוררם משינתם ותרדמתם, ותוכן ההתעוררות וענינה מבואר בלשון הרמב"ם הידוע, המובא כ"פ בתורת החסידות: עורו ישנים משינתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, כו' עיי"ש (הלכות תשובה פרק ג' הלכה ד') - כי כל אחד המשתמט מסוגי עבודה האמורים, גם אם משלה א"ע שהוא מפני שעסוק בענינים חשובים וכו', ואין לו פנאי ואין לו יכולת וכו' הסיבה האמיתית היא כנ"ל - ששוכח את האמת, דברי המשנה, אני נבראתי לשמש את קוני ופסק הדין דמצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, עשיית מצוה עדיף, ומבטלין ת"ת אפילו דאופן הכי נעלה (עיין מו"ק ט' ע"ב תוס' ד"ה כאן). ולא עוד אלא ששכחת האמת הוא לא מפני שבטבעו להוט אחרי המושכלות כטבע שכלי, אלא בלשון הרמב"ם, מפני הבלי הזמן.

יש להאריך בכל הנ"ל, אבל ידועה הדרכת תורת החסידות, להאריך לא בהקו דסור מרע, אלא בהקו דועשה טוב, המובע בלשון רז"ל ורבנו אדמו"ר הצ"צ: אנן פועלי דיממא אנן, אויף מאכין ליכטיג.

בברכה לבשו"ט.

ו'תקנב

חלקה נדפס בלקו"ש חי"ב ע' 178 חלקה בחכ"ג ע' 454 חלקה שם ע' 457 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

בפתגם הידוע: ראה גם לעיל חט"ז אגרות ה'תתיב. ה'תתלד. חי"ז ו'שכט ובכ"מ.

אנן פועלי דיממא אנן: ראה גם לעיל חי"ז אגרות ו'תח. ו'תעב. לקמן ו'תרפו ובכ"מ.