ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו'תרכג

ב"ה, ג' טבת, תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מיום השלישי שהוכפל בו כי טוב, ובשאלותיו:

א) בהנוגע לפעולה עם הזולת לקרבו לאבינו שבשמים לתורתו ולמצותיו.

הלואי שהי' כל אחד מאתנו מנצל כל זמנו הפנוי מלימוד שיעורים הקבועים, לעבודה קדושה האמורה, שאז היו עושים גדולות ונפלאות, ואין זה מבטל מעשיית מצוה אלא אדרבה פסק המשנה מצוה גוררת מצוה.

ב) ע"פ הנ"ל מובן ג"כ המענה לשאלתו השני', שהוא ניערוועז ע"י שמעיק כעול על מוחו, סדר לימודו עבודתו פרטית וכו', שנוסף על הענין שזהו היפך אופן עבודת ה' [שמפורש בכ"מ שצריך להיות דוקא בשמחה ובטוב לבב ונפסק להלכה ברמב"ם סוף הלכות לולב], הנה אין כל סיבה להיות ניערוועז מהנ"ל, כי די ומספיק זמן ביום לשמור השיעורים בלימודו, לעבודתו הפרטית וכו' ואדרבה הנ"ל מועיל בניצול הזמן כדבעי בקליטת הענינים שלומדם בקלות.

ג) בהנוגע לכוונה בתפלה, צדק בדבריו שלא בכל פעם היא אותה העצה, שהרי תלוי זה במצב רוח האדם, המשתנה מזמן לזמן, בכ"ז ישנן נקודות כלליות, אשר בכל עת ובכל זמן מועילות הן, ומהן נתינת הצדקה לפני התפלה וכמרז"ל (ב"ב י, א') ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, וכמ"ש אני בצדק (אזי) אחזה פניך, כן הזהירות בטבילת עזרא, ושיהי' הסידור פתוח לפניו במקום בו מתפלל, ז.א. שאפילו כשמפני העמקות או התלהבות מתפלל בעינים סגורות וכיו"ב עצם הענין שהסידור פתוח באותו מקום, מאחז (האלט צו) המחשבה.

ד) בהנוגע לשמירת הדבור, וחזוק במדת הבטחון - עצה משותפת לשניהם, היא ההתבוננות איך שה' נצב עליו ובוחן כליותיו ולבו וכו' כמבואר בספר תניא קדישא פרק מ"א, ומהנכון אשר ידע בעל פה, מהתחלת הפרק עד לעמוד שני תיבת המלך. ומזמן לזמן יחזור על זה.

ה) בהנוגע למ"ש אשר יפול ולא קם ח"ו וכו' - מובן שזהו היפך תורתנו תורת חיים, שמבואר בכ"מ, אשר עשיית מצוה מזככת את האדם העושה המצוה אף שלא תמיד מרגיש הוא זה, ובאמת גם בשכל הפשוט מובן הוא, שהרי בעשיית מצוה ממלא רצון הבורא וזה מקשר את האדם עם הבורא, ואיך זה אפשר שלא יפעול הענין פעולתו ועד היכן מגיעים הדברים, אשר אפילו אלו שהם בסוג אלו ר"ל שנאמר עליהם, מה לך לספר חוקי, ציוונו רז"ל לעולם ילמוד אדם, וכמבואר הענין גם בהלכות ת"ת לרבנו הזקן, בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשו"ע (פוסק בנגלה דתורה), בפרק ד' סעיף ג' ובקונטרס אחרון שם, עיי"ש דברים נפלאים, ובתניא בכ"מ כמצוין בסוף במפתח הענינים.

ו) ולשאלתו בסיום מכתבו, שיש לו סדר לימוד עם אחד, שירא מהשפעתו עליו, אף שרואה ברור שהוא משפיע עליו לטובה.

מהנכון באופנים כמו אלו, לספר לו מה שלמד בספרי חסידות ומוסר מבלי להכנס לוויכוחים, ובאופן כזה הרי ודאי שיש להמשיך בהשיעור שלומדים.

תקותי שהשתתף בהתועדות דיום הבהיר י"ט כסלו, ויהי רצון שתומשך הפעולה על כל השנה כולה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.