ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך יח > ו'תרפז

ב"ה, י"ז שבט, תשי"ט

ברוקלין.

כבוד כל המשתתפים בההתועדות דיום

ההילולא, עשירי בשבט, בשנת השביעית

היא שנת השמיטה, ה'תשי"ט, בעיר בני ברק,

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי שמות המשתתפים בהתועדות האמורה, בשמו ושם אמו, אשר יזכרו על הציון הק' של בעל ההילולא.

והכל הולך אחר החתום, השתתפות ביום ההילולא של צדיק נשיא ישראל נשיא הדור, אשר עולה הוא ביום זה למעלה מעלה, כמבואר בכ"מ בתורת החסידות תורת דא"ח.

ומובן גם ע"פ נגלה, מזה שביום ההילולא אומרים עוד הפעם קדיש, אף שזה כמה שנים לאחרי ההסתלקות, ובמכש"כ וק"ו, שבכאו"א מישראל פוסקים לאחרי שנה לאמרו שכבר נגמר דינו, וע"כ צ"ל שאמירת קדיש זה (האריז"ל הובא בלחם הפנים ובשיורי ברכה לשו"ע יו"ד סו"ס שע"ו) הוא מפני העלי' בקדש, מלמעלה למעלה יותר, וכמאמר רז"ל, אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל.

וגופא בתר רישא אזיל, אשר כל השייכים ומקושרים אליו בתכ"י נמשכים אחריו בעלייתו בקבלתם תוספת סיוע וכח מלמעלה, כמרז"ל הבא לטהר מסייעין אותו.

וידוע הדיוק (ראה לקו"ת דרושי שמע"צ פט, ד), לטהר (ולא ליטהר), שהנקודה בזה, הפעולה בהזולת הזולת של עצמו, גוף ונה"ב שלו, והזולת כפשוטו, והרי זוהי הנקודה של עבודת החסידים.

בכבוד ובברכה לבשו"ט מתוך שמחה וטוב לבב.

ו'תרפז

נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 321. טופס דומה נשלח למשתתפים בכמה התוועדויות. לכמה מהם - בתרגום לאידיש (ראה גם אגרת הבאה).