ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו'תשמה

ב"ה, ג' אד"ש, תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ"ח אד"ר, בו כותב ר"פ מסדר חייו עתה, ומסיים בשאלה בהנוגע להסתדרותו בעתיד.

ומוכרחני להעיר שבר"פ האמורים חסר העיקר, שהרי אמרו חז"ל במשנתם, אני נבראתי לשמש את קוני והוא ע"י עניני התורה ומצוה ואינו מזכיר דבר לא בהנוגע לקביעות עתים בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות ולא בהנוגע להידור בקיום המצות, ועוד וגם זה נכלל בהאמור השפעתו בסביבתו בכיון האמור מיוסד על ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה, ויהי רצון שיהי' חסרון רק בכתיבה אבל לא בפועל.

דעתי בהסתדרותו לעתיד, שלכל לראש ינסה עוד הפעם את כחו בשטח ההוראה, שכנראה גם בדרכי הטבע, עוד רבות בשנים יהי' זה ענין הכי חשוב באה"ק ת"ו ונוסף ע"ז גם מקור טוב לפרנסה גשמית כפשוטה.

ומ"ש שאינו מוכשר לזה, אין ראי' מהעבר, שהרי אז הי' רצונו, ובמילא נמשך ג"כ להחלטה, שאינו רוצה בזה, והרי כח הרצון מושל בכל כחות הנפש, וק"ל.

באם יעידו אחרים שהם אין נוגעים בדבר, שבודאי אינו מוכשר להוראה (אף שכנ"ל אין זה דעתי), אז יתענין בלימוד מקצוע.

במ"ש שמחשבה מנקרת במוחו, מה יהי' בנוגע לבנין בית בישראל, היות ואני וכו'

אנו אין לנו אלא הוראת תורתנו תורת חיים (גם כפשוטם בעולמנו זה), שאין לך דבר העומד בפני התשובה ובפרט שכמה דרגות בתשובה ועד לתשובה, שמתוך היותו בארץ צי' וצלמות היא הס"א וכו' כמבואר הענינים בתניא סוף פרק ז' ובכ"מ ובפרט כשיתחיל תיכף בתקון העבר (לכל לראש ע"י המלחמה והחלטה, ככל הדרוש, בהנוגע לפועל כמובן וגם פשוט, וידוע העצה בזה להסיח דעתו לגמרי מכל הענין, והיסח הדעת הוא לא מלחמה עם המחשבה, אלא להניע המחשבה לענין אחר ומה טוב בענין של תורה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור), והעיקר ע"י השפעתו בסביבתו ללמדם תורה, והרי המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, שזהו תקון מדה כנגד מדה, ומוכרח גם כן שיהיו דברי תורה חקוקים במוח זכרונו והוא ע"י שילמוד בעל פה לכה"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, וכמבואר גם בלקו"ת פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן, ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.

בברכה לבשו"ט,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ו'תשמה

והיות ואני: פגמתי בברית קודש.