ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך יח > ו'תתנט

ב"ה, י"ב אייר, תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו ממוצש"ק.

... ובמ"ש אודות סיבות שונות ומשונות שהיו שעל ידן בטלו כמה שיעורים שהיו לו עם אחרים תלמידים-ות.

כבר ידוע הפתגם, מה תועלת בהתירוצים כשהענין אינו, והרי ידוע שאפילו באונס מוחלט שפסקה תורה דאונס רחמנא פטרי' אבל כמאן דעביד לא אמרינן ובמילא אין הפצת המעינות ואפילו גם פחות מהפצה.

ויהי רצון שהוא בתוככי כל אנ"ש יכירו את הענין דהפצה, שזהו טובתו של כאו"א המפיץ (אף שעושה בזה טובה גם להזולת) ובמילא יעשה בזה כמו שעושים בענין טובת עצמו, וע"ד המבואר בעת ההתועדות וע"ד הצחות שבתקופה ובעולם הפוך שלנו הפכי גם מהמדובר בתורת החסידות בכ"מ ע"ד העלי' דהעבודה דקרבת אלקים טוב על העבודה דקרבת אלקים לי טוב, שעתה הוא בהיפך הגמור: לומד מבין ומשיג ויכול גם להסביר לקטן ממנו, איך שקרבת אלקים טוב, אבל אינו מקשר את כל הענין לעצמו, שגם הוא בכלל זה, וקרבת אלקים גם לו טוב, והלואי היו מתחילים בהסברה האמורה (דרגא פחותה - כביכול), ובודאי שהי' מתקיימת הבטחת חז"ל, מתוך שלא לשמה בא לשמה.

מובן שאין כוונתי ח"ו להטפת מוסר, ופשוט שהנני שולל נפילת רוח וכו' כי אם להביע התמי' על אנ"ש ש"לאט לאט" משתמטים גם מענין ההפצה, בתוך השתמטות מפעילות בהנוגע למוסדות חב"ד, ואפילו פעולות בהנוגע ללימוד ברבים, והלואי ואתבשר שנתהפך הגלגל לטוב, טוב לשמים טוב לבריות וטוב העושה פירות.

בברכה לבריאות ולבשו"ט בכל האמור.