ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו'תתקה

ב"ה, כ"ה סיון, תשי"ט

ברוקלין.

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו'

מו"ה מאיר שי'

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום ג', כבקשתו מועתק בזה מהנדפס בחסידות חב"ד ע"ד הקריאה זכר-זכר.

בונה ירושלים סי' מד (קרוב לודאי - מרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע):

עוד מענין הנ"ל, כתוב א' אומר כי מחה אמחה את זכר עמלק, משמע שביד ה' למחותו. וכתי' תמחה את זכר עמלק משמע שבידינו למחותו.. והענין כך הוא דהנה זכר עמלק הוא קרי וכתיב. חד בנקוד סגול וחד בנקוד צרי. והנה סגול מרמז על אהבה שהסגול הוא חסד ושבא הוא יראה. דהיינו אהבה שהוא המצות שעושים לגרמייהו, בחי' עמלק שעושים לשם פני', לא צוה ה' לנו למחות. אבל היראה רעה דהיינו המצות לא תעשה היא לנו למחות שהוא רע גמור מוכרחים אנו לצאת מהרע. וזהו תמחה את זכר עמלק בנקוד שב"א בעצמם כנ"ל. ואהבה רעה דהיינו המצות לשם פני' אין כח בידינו למחות שיהי' המצות נעשית כתיקונה בשלימות דנהי' קרח מכאן ומכאן אם לא יעשו המצות מפני שאינה כתיקונה. וזהו כי מחה אמחה את זכר עמלק בנקוד סגול ביד ה' למחות האהבה כשיבוא משיח ב"ב אבל עכשיו אין לנו לבטל המצות וצריכים לעשות אפי' אם יש בה איזו פני' כנ"ל. וד"ל.

הנהגות פורים - נדפסו בסוף "רשימות על מגילת אסתר" ע' 32:

בקריאת פ' זכור (ופ' תצא) - וכן בקריאת פורים (ופ' בשלח): זכר עמלק בצירי, או בסגול - יש בזה מנהגים שונים, ולא שמעתי הוראה בזה.

ולכאורה נכון לקרות שניהם, ובפ' זכור (ופ' תצא) להקדים זכר בצירי ואח"כ זכר בסגול, ובקריאת פורים (ופ' בשלח) להקדים זכר בסגול ואח"כ זכר בצירי.

1) ראה תנחומא ס"פ תצא. רבותינו בעלי התוס' ס"פ בשלח. תורה אור (לרבנו הזקן) ס"פ תצוה.

2) כנראה שלא דייק רושם המאמר - והכוונה שיש שתי קריאות.

3) ראה לקמן הערה 9.

4) תקוני זהר תס"ט (קכט, ב). ובכ"מ. פרדס להרמ"ק שער הנקודות.

5) כנראה צ"ל: אהבה רעה.

6) שייכות עמלק ועשיית לגרמייהו - מבוארת בבונה ירושלים במאמר שלפני זה. וראה ג"כ תורה אור (פג, א). ועוד.

7) להעיר מרמב"ם הל' תשובה (פ"י ה"ב ואילך): ומעלה זו כו' אין כל חכם זוכה לה כו' לפיכך כשמלמדין כו' אין מלמדין אותן אלא כו' כדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה מגלים להם רז זה מעט מעט כו'.

8) אולי צ"ל: שבא צרי. שייכות שבא וצרי - ראה תקו"ז בהקדמה (טו, ב), תנ"ו (פט, ב), תס"ט (קד, ב), ת"ע (קכו, א), ז"ח שה"ש (עג, ד). פרדס שם.

9) במסורה שעל החומש דזכר - דפ' בשלח - הוא בצירי, דפ' תצא - מביא שתי דעות.

וכנראה לזה כיוון במשנה ברורה סתרפ"ה סקי"ח. ומסיק - שנכון לקרות שניהם לצאת י"ש - (בס' מעשה רב ובהגהות שם - שמועות סותרות. וראה ג"כ הגהות פורת יוסף לב"ב כא, ב) - ועל פי זה הספק הוא רק בנוגע לפ' תצא (וקריאת פ' זכור). אבל בס' קצות השולחן בהערות שבסוף ח"ד הביא כמה מנהגים גם בנוגע לקריאת פ' בשלח. ויש לייסדם ע"פ משנ"ת בס' בונה ירושלים ס' מד, אף שכנראה יש איזה אי דיוק ברשימה זו.

וע"פ המבואר שם אשר בפ' בשלח שייך זכר בסגול ובפ' תצא זכר בצירי - נראה לי, כמו שכתבתי בפנים, שבפ' בשלח (ובפורים) יקראו לראשונה ובעיקר זכר בסגול ואח"כ, לצאת י"ש, זכר בצירי. ובפ' תצא (וזכור) - להיפך, וכיון שקריאת המפטיר היא הוספה וז' קרואים - העיקר, יש לעשות כנ"ל הן בקריאת שביעי והן בקריאת מפטיר.

והעיקר כפתגם בעהמ"ס תורת חסד - הובא בקצות השולחן שם: זכר (בסגול) זכר (בצירי) אבי גוט אבמעקען.

בכבוד ובברכה,

מזכיר

ו'תתקה

נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 248 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מו"ה מאיר שי': אמסעל, ברוקלין. אגרת נוספת אליו - לעיל חי"ב ג'תתכא.

ע"ד הקריאה זכר-זכר: ראה גם לעיל חי"ב אגרת ד'רמו. חי"ג ד'תקצז.

בונה ירושלים: ובס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' מב.

הנהגות פורים: נדפסו גם בס' המנהגים - חב"ד ע' 72.