ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו'תתקלו

ב"ה, ט"ז תמוז, תשי"ט

ברוקלין.

הוו"ח אי"א נו"נ כו' מו"ה יצחק שי'

שלום וברכה!

מאשרים קבלת מכתבו מי"ג תמוז - יום גאולת כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - עם המצורף אליו.

ומועתק בזה ממה שנרשם ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א על המכתב והמצורף אליו:

א) מפרש בתנחומא במדבר, שאף שלדורות אין לוקה המוותר על דברי

הנביא - לדור המדבר ניתנה כפרה זו (על מיתה בידי שמים).

הנה באם נרצה לפרש דלתנחומא סברא מדילי' וחידוש - שאין לו כל יסוד באיזה מקום שהוא, הרי אז בטלה מלכתחילה קושית השואל. ואין לחפש חידושים, כ"א לפרש התנחומא כפשוטו - דסבירא לי' (שבדור המדבר?) חייבי מיתות לוקים ומתכפרים עי"ז.

ולדעתי - תמוה לפרש דהתנחומא יחדש מלקות בהמוותר על דברי נביא, היפך מעיקר הגיוני דלאו הבא מכלל עשה עשה.

ב) בענין כניסת כלב לבית הכנסת.

אין להביא ראי' - מקס"ד דספרי, לאסור בפועל. ואין ללמוד איסורים מעניני דרוש, אפילו אם ת"ל שמשמע איסור זה בספר כלי יקר ובפרט כנרשם גם על גליון השו"ת ששלח, שאין ראי' מהכלי יקר, כי הסגנון אין נכון וכו' - רגיל במפרשים אפילו בפירוש טעמי איסורים.

ג) ועוד להעיר (ולפלא שלא מצאתי לע"ע מי שעמד ע"ז) שטעם הכלי יקר, וגם דספר החינוך, בהנוגע לכלב, מופרך ממ"ש (יומא כ"א ע"ב) אשר במקדש שני, אש שעל המזבח רבוצה ככלב. ואת"ל - הרי זוהי גם ראי' שאין איסור בהבאת כלב לביהכ"נ.

ולכאורה הי' מקום לפרש את הנ"ל (בדוחק עכ"פ) שאין הכוונה שהאש הייתה בצורת כלב (או ארי' - במקדש ראשון), אלא שאמרו זה על אופן רביצת האש, אשר במקדש ראשון הי' כמש"נ רבץ כארי' וכלביא מי יקימנו, ז.א. בקביעות ולא קופץ ועולה, מה שאינו כן בכלב.

ואינו, כי גם צורת ארי וכלב היו שם, וכפירוש רש"י על אתר, ובזח"ג (ריא, א), בתקו"ז תקון כ"א (סב, ב) ועוד דחמאן דיוקנא דארי' וכלב.

ד) בסוף השו"ת, דאין חיוב ללכת לביהכ"נ כו' - עיין שו"ע או"ח ס"צ ס"ט ואילך וש"נ - ומפורש בכ"מ דישתדל ומצוה לרוץ וכו' וכו'. ומש"כ בשם מהרי"ל - במג"א בסי' תט"ו סק"ב דנסתפק למהרי"ל אבל לפי מ"ש כו' ודאי כו'. (בא"ח החדש שם - שבשו"ת חו"י סקי"ב ושו"ת ר"מ זיסקינד סוס"א דחו דברי המג"א, ואינם תח"י).

ובכגון דא עוד נקודה מיוחדת בדבר, ע"פ הפס"ד בשו"ע או"ח סוף סי' פ"ה, כי הוא עצבון גדול שהכל מתאספים והם יעמדו חוץ (אף שבשו"ע הוא רק שבועים בחדש וגם זה לא לתמיד, משא"כ בסומא וכו'), מובן שאפשר לסדר הכניסה לביהכ"נ בעזר בן אדם, אבל המדובר כאן - אם יש ענין בכניסתו (שזהו או משום צער או - לגודל הענין דתפלה בביהכ"נ דוקא) שאז יש לחפש דרכים לאפשר הכניסה, וק"ל.

* * *

בטח יאשר קבלת המכתב, ות"ח.

בכבוד ובברכה.

מזכיר

ו'תתקלו

נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 616 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מו"ה יצחק: פריעד, מזכירו של הגרמ"מ כשר, ששלח אל כ"ק אדמו"ר שליט"א את הערות הגרמ"מ כשר לאגרת ו'תתקג דלעיל.

מפרש בתנחומא: במכתבו: ההערה (באגרת ו'תתקג דלעיל) לדף צח טור ב', מה שנתקשה דהמוותר על דברי נביא אין בו מלקות, אולי ס"ל שזהו דווקא בהשומעין ממנו. יפה כוון שכן כתב להדיא בספרו מהדו"ת דף כג ע"ד, כמו שציינתי שם לעיין בתו"ש חי"ט (שיצא בקרוב) דף שסד. ומ"ש שמוותר על דברי נביא אין בו מלקות על זה הרי דייק לבסוף: דזה ר"ל המדרש ורק אז כן, כלומר אע"פ שלדורות אין על המוותר דברי הנביא מלקות אז ניתנה להם כפרה זו על מיתה ביד"ש.

בענין כניסת כלב לבית הכנסת: במכתבו: מה שהעיר על התו"ש חי"ז אות תקמג וחט"ו לענין איסור כניסת כלב לביהכ"נ, שולח אני לו בזה העתקה מ"ש להגר"מ פיינשטיין בין שאר הערות על ספרו.. ומ"ש דכלב לא גרע מהחמור, לדעתי גרע וגרע, ומקור לזה מקרא בתורה: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית י' אלקיך, ובספרי תצא סי' רפא: יכול אפילו העבירו ברגליו בעזרה יהא חייב ת"ל כי תועבת ה' כו' בזובח. והנה בקרא מיירי במחיר כלב היינו תמורת כלב.. עאכו"כ כלב עצמו.. וכן יש ללמוד מדברי כלי יקר דברים כג-יט: לפי שהכלבים עזי נפש מזנים בפרהסיא.. על כן אין נכון להביאם למקום הקדושה.