ספריית חב"ד ליובאוויטש

ו'תתקסט

ב"ה, י"ד מנ"א תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום 8/9, מלא שאלות וקושיות.

ותקותי שלמותר לבארו שבכלל לא זו הדרך לבוא לאיזה הישג שיהי' ע"י התחלה בקושיות, וכמה וכמה בבת אחת. באם רוצים להבין איזה שיטה, ועאכו"כ השקפת עולם, השקפה מקיפה את כל החיים, צריכים לבטל כל הנחה מוקדמת וכש"כ שצריך לבטל ההחלטה "מוכרח אני למצוא גרעון וחסרון, ומה טוב כמה חסרונות וכמה קושיות". ואף שאמרו חז"ל לא הביישן למד, מוכרחני לאמר, שסגנון מכתבו הוא לא שאלה בעלמא, אלא כמ"ש לעיל - קושיות ואפשר עוד יותר מזה.

למרות מה שכתבתי - כיון שדן הנני אותו לכף זכות, שסו"ס כונתו רצוי', אלא שמי שהוא לא השפיע עליו להעמידו על אופן לימוד שיטה והשקפת עולם, ולא הוא האשם בגישה שבמכתבו וכו', הנני במענה על שאלותיו עכ"פ בקיצור, כי מטבע שאלות אלו, שהמענה עליהם מובן יותר כשנפגשים פא"פ ובודאי שכמה מאנ"ש ומהישיבה בה הוא נמצא, היו עונים את הבא להלן על שאלותיו האמורות, ובדבור שבע"פ, הרי אפשר - האריכות יותר וביאור יותר בנקודה שהשומע מתעכב עלי' ביחוד, והרי במכתב לא תמיד אפשר להבחין מה אינו מובן ביותר, ומהו מהיכי תיתי.

א) האפשרי להוכיח שהתורה ניתנה מסיני ע"י הקב"ה.

ההוכחה בזה מבוארה כבר בכמה ממכתבי, ולא עוד אלא - גם בספרי גדולי ישראל שנדפסו מכו"כ זמן, ובהבאת דוגמא מחייו הוא בפועל, ברוב המכריע של כל עניניו, כוונתי: כשעושה פעולה אפילו כזו הדורשת ממנו בזבוז מרץ או נתינת ממון וכו', אינו דורש מעצמו לבחון מקודם במאה אחוז, שבודאי תקוימנה התוצאות דבזבוז זה, אלא שסומך בזה על אחרים, ודוגמא פשוטה, כשקונה כרטיס לנסוע למקום שהוא, אינו ניגש מתחלה להמכונה ולהרכבת לבדוק אותה, ללמוד החכמה שבזה, שיהי' בטוח שיכול לנסוע בכרטיס שלו ויגיע למחוז חפצו, וכן הוא לא רק בענינים ששכר ההשקעה בא תיכף ויוכל להווכח בזה לאחרי שעה קלה, אלא אפילו בהנוגע לענינים שהתוצאות תבואנה לאחרי כו"כ שנים; כשיבקר את עצמו - יווכח, שסומך הוא לא על ידיעת עצמו, אלא על מה שמסרו אנשים נאמנים, ובלבד שלא יהיו אנשים אלו חשודים לשקר ושלא יהיו מעונינים להוליכו שולל. וככל שיגדל מספר אלו המעידים על נכונות הענין, תגדל אצלו ההחלטה שיש לסמוך עליהם, ועוד יותר, שאפילו בענינים שהם שאלת החיים, והמות, ולדוגמא נתוח רציני, ר"ל, סומכין על המנתח, באם יש בידו תעודה, שגמר לימודו אצל מנתח מומחה לפני עשר ועשרים שנה ומעידה שרופא טוב הוא, ומה טוב באם באים עוד עדים ומעידים, שהוא טיפל בהם והצליח, ובבטחה על העדות האמורה מרשים לבן-אדם לעשות נתוח הכי רציני, אף שאחד הוא ובן תמורה, וגם הוא בעצמו אומר שעלול לטעות או להכשל בהנתוח, אף שכ"פ הצליח בנתוחים כגון אלו, וכל היסוד בזה הוא שסומך על עדות של אנשים אחרים, אלא שבענינים רציניים אין מסתפק בעדותו של איש אחד או שנים או שלשה, כ"א חוקר ודורש לעדותן של הרבה אנשים, ועוד רווחה יותר הנהגה האמורה, בכל הענינים הקשורים במה שקרה בדורות שלפנים, שבזה הרי אי אפשר להבחין עתה האם כן הוא, בכל זה אין איש נורמלי שיהי' ספק אצלו בדברי בני אדם, של ג' וד' חוקרים היסטוריים ואפילו באם בפרטים סותרים אחד לחבירו, מכריע דעת הרוב ובפרט אם הרוב הוא הכי גדול - אחד לגבי עשרה מאה ואלף, שאז עדות זו מתקבלת לאמת מוחלטת.

אחרי הקדמה זו: הענין שהתורה ניתנה בסיני ע"י הקב"ה, אינה סברא שנתחדשה בתקופתנו זו שהרי שמענו אותה מאבותינו ואבותינו מאבותיהם הם, וכך עולה מסורה וסיפור זה מדור לדור, [ובכל דור נמסר הספור בנוסח מדוייק - ע"י מאות אלפים אנשים מחוגים שונים אחד מהשני בתכלית, ובכ"ז - בנוסח שוה, כי מהזמן דמתן תורה לא הי' אף פעם שהמסורה נשתנתה ואפי' מאו"ה], ועד להדור בניהם של אלו בנ"י שנכנסו לארץ עם יהושע, שהם שמעו מאבותיהם יוצאי מצרים, שהם עצמם עמדו בהר סיני ושמעו הקול יוצא אנכי הוי' אלקיך.

מובן וגם פשוט, שבאם הי' לפתע פתאם מתחדשת שמועה האמורה באחד הדורות שבנתיים, הרי אי אפשר שמאות אלפים יתדברו ביניהם להפיץ שמועה, שהי' הענין דמתן תורה ובודאי הי' אחד אומר לחברו; מה זה חדשה בארץ, שלא שמענוה מעולם.

כשיתבונן בכל האמור יוכל להרחיב כיוון מחשבה זו יותר, וכנ"ל תקיפה היא יותר וביותר לגבי כל הענינים שסומך בהם על השמועה במה שקרה לפני עשר ועשרים שנה.

ב) אין מקום להקשות על האמור; שהרי גם הנוצרים והמושלמים מונים כמה מליונים נפש - כי כנ"ל חילוק יסודי בזה, שמסורת הנוצרים מצטמצמת סו"ס - לאיש אחד (השליח שאול) או לכל היותר לעשר או לשנים עשר השלוחים, שהם אמרו ששמעו ממי שהוא נוסח פלוני, אבל להם עצמם לא נתגלתה "נבואה" זו וכו'. ז.א. שמצטמצמת המסורה לאיש אחד בו"ד - העלול לטעות ולשגיאות בשוגג או במזיד. ועד"ז הוא גם בהמושלמים, שהתחלת "אמונתם" היא, שכאשר חזר מוחמד מן המדבר, סיפר ששרתה עליו "נבואה" וכו' וכו'.

ג) האם אפשרי לאינם יהודים להשיג ולעלות לדרגות נעלות.

ידוע הפסק דין ברמב"ם (הלכות מלכים פרק ח' הל' יא) אשר חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב.

ד) אינו יכול לבאר לעצמו, שלאינם יהודים אין כל אותן האפשרויות שישנן לבנ"י.

כמה ביאורים בדבר, והביאור העיקרי הוא, שאין אתנו יודע דרכי הבורא וטעמיו ומעשיו באופן מסוים, ועל דרך האברים השונים בעולם קטן הוא האדם, הרי אי אפשר שהרגל תגיע להבנת השכל שישנה במוח, וא"א להמוח שיהי' בו ההרגש שישנו בלב. במלות אחרות: כל אבר בהעולם קטן יש לו תפקיד מיוחד, ובזה אברים זכים יותר ואחרים חומריים יותר, וענינו של כל אבר למלאות תפקידו הוא ולא התפקיד של האבר השני, וכשממלא תפקידו הוא - הרי זוהי השלימות ותכלית שלו, וע"ד האמור, הוא בהנוגע לעולם גדול, שגם אנחנו חלק ממנו, שהדומם יש לו תפקידו הוא כו' עד למין המדבר, שכל סוג ממנו יש לו תפקידו, וכביאור הזהר (ח"ג רכא, ב) שישראל באומות הם כלב בגוף, הרי א"א להיד ולהרגל להגיע לאותו ההרגש שבלב, שהיד ענינה לכתוב ולהניע והרגל להלוך וכו' וכמו שאין מקשה למה זה אי אפשר לרגל להיות כותבת ואפילו הלב אי אפשר להשיג השגת והבנת השכל, עד"ז אין מקום לקושיתו האמורה.

ה) בהאמור לעיל מענה ג"כ לשאלתו: חסידי או"ה ופושעי ישראל מי הוא הטוב יותר.

שהמענה תלוי בכוונתו, האם במובן הנמצא בהם בכח או מה שישנו בפועל, ובדוגמת לב ומוח, שאינם ממלאים תפקידם, במלות רגילות, לב ומוח חולה ר"ל ורגל בריא למי מעלה על חברו.

ו) ע"פ המקובל והמסורת נמצאים אנו בשנת ה'תשי"ט מבריאת העולם, ואיך זה יתאים ל"ספירת המדעים".

המענה בקיצור ע"ז: כל המדעים אפי' אלו שכביכול נקראים מדעים מדוייקים, מיוסדים הם על הנחות שאין עליהם כל יסוד, כ"א הסכם בלבד, במדה הכי גדולה, כן הוא בהנוגע לענין המדע, דחקירת דברי ימי התפתחות האדמה. ומההנחות בו: באם נסכים שחוקי הטבע לא נשתנו כלל וכלל וכמו שהם עתה בשנת ה'תשי"ט כן היו כל זמן המצאם בעולם, בלי שום שינוי, באם נסכים שלחץ האויר וגודל החום וכמות הרדיום ועוד כמה מאות ואלפים ענינים בארץ היו לפ"ע כמו שהם עתה, ועוד ועוד כמה הסכמות שאין עליהם כל ראיה, והעיקר - באם נניח שבריאת העולם אי אפשר שתהי' באופן מסודר ומפותח כ"א דוקא בריאת כמה אטומים שלאחרי הבריאה צריכים להתחבר אחד להשני, וחבור זה אפשרי רק באופן וקצב דעתה שלא נשתנו כלל וכלל ואפילו כשהי' העולם תוהו ובוהו, אזי דרוש מספר שנים כך וכך עד שיצא העולם מגדר תוהו ועד שיעשה חי ומדבר וכו'. ובאם בטל חלק הנחות האמורות, אזי בטלים כל מסקנות המדעים, ומה מקום בשכל לומר שא"א להקב"ה לברוא בן אדם כאדם הראשון כמו שהוא - אלא מוכרח לברוא רק אטומים שיתקבצו אח"כ זה אל זה מעצמם וכו'?!

כתבתי כל הנ"ל בכדי לפייס את דעתו, אבל כנ"ל לא זו הדרך ולא זו השיטה בקושיות כי אם ילמוד תורה ויקיים מצות, ואזי יצליח בעניניו בכלל ובהבנת והשגת השקפת עולם בפרט.

מהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו וכן אשר ישמור על שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים, אשר שמענו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר שוים הם לכל נפש וסגולה לכמה ענינים.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

הוכחה עד כמה ספירת המדעים אינה מבוססת - המסקנות בזה - במספר

השנים - של מדעים שונים (גיאולוגי', תכונה, חקר פעילות-;63636#&רדיא ועוד) סותרות זו את זו. ונלאו חוקרי המדעים למצוא תירוץ לסתירה זו.

ו'תתקסט

נדפסה בלקו"ש ח"ו ע' 316.

מבוארה כבר בכמה ממכתבי: ראה לעיל אגרת ו'תתעו.

ספירת המדעים: ראה גם לעיל חי"ב אגרת ג'תתסח. חי"ג ד'תט.