ספריית חב"ד ליובאוויטש

ז'רמב

[שלהי אדר, תש"כ?]

ב"ה, יום ה' ויק"פ תש"כ לפ"ק.

לכבוד קדושת מרן אדומו"ר הגה"ק שליט"א.

הנה בשו"ע רבינו ז"ל בהלכות שבת סימן שנ"ז סעיף א' וז"ל שם חצר שהיא פחותה מד"א על ד"א וסמוכה לרה"ר אין שופכין לתוכה מים בשבת בימות החמה שכיון שאין בה ד"א אין סאתים מים שאדם רגיל להשתמש בכל יום ראויים ליבלע בה וה"ז כאילו שופכן לרה"ר, ואע"פ שאין בשפיכה זו שמחצר לרה"ר איסור של תורה (אם (עיין סימן קנ"ט ס"ו ובמ"א סימן שכ"ח ס"ק נ"ג ובסנהדרין ס"ז ע"ב ודו"ק וכן משמע בריטב"א שבבית יוסף), אינו שופכן לרה"ר ממש אלא ברחוק מעט בענין 1יציאתן לרה"ר היא מאליהן ואיננה כוח שפיכתו ממש אלא כוחו הוא גורם בלבד).

הנה בפשוט כוונתו של רבינו ז"8ל לתרץ הא דאמרינן בעירובין ד' פ"ח דאם שופך מים ברה"י והם נשפכין הלאה לרה"ר אין בו רק איסור דרבנן, ולכאורה תמוי' דהרי המים הולכים מכוחו ממש כמו זורק מרה"י לרה"ר ולמה יהי' מותר מה"ת. ע"ז אמר רבינו ז"ל דהא דליכא איסור דאורייתא כששופך ברה"י היי"ד כששופך רחוק מרה"ר באופן שאין המים יוצאין מכוחו ממש. משא"כ כששופך סמוך לרה"ר ויוצאין מיד דומה למגלגל חפץ מרה"י לרה"ר.

רק מה שציין בצדו עי' ש"ס סנהדרין ד' ס"ז שם לא נמצא כלל מענין 3זה ולפי דעתי הוא טעות הדפוס וצ"ל ד' ע"ז ע"ב דאמרינן 4התם גבי אשקיל אחברי' בידקא דמיא דמחלקינן בין כח ראשון לכח שני ופירש"י בפי' דיש חילוק בין קרוב לרחוק עיי"ש.

וגם מה שציין רבינו ז"ל על הא דבעינן שיהי' רחוק מרה"ר שהוא מהריטב"א5 בעניי לא מצאתי.

והנה מלשון הר' יונתן המובא ביתה יוסף רסי' שנ"ז נראה בעליל דאפילו במקום רחוק מעט מרה"ר נמי לא סגי רק צריך שינוחו מעט בטרם יצאו החוצה. ונראה שדעתו ז"ל כדעת הרמ"ה סנהדרין ד' ע"ז בהא דמפליג גבי אשקיל בידקא דמיא בין כוח א' לב', וכ' שם דהמחוור שבפירושים דכוח ב' היינו שנפסק מעט כהא דאמרינן בהבית ועלי' ד' קי"ז דפסקו מיא והדר נפלו ל"ח גירי דילי', והמפרשים דיש חילוק בין מקום קרוב לרחוק דחה שם. ולדבריו צ"ל כפי' ה"ר יונתן דכל ההיתרים דכאן אינם רק כשנחו מעט בטרם יצאו לרה"ר. אך מרבינו ז"ל משמע דנקט העיקר החילוק בין קרוב לרחוק.

ויש להביא ראי' לרבינו ז"6ל דיש חילוק בין קרוב לרחוק דרחוק הוי כוח שני ולכך מותר מה"ת מש"ס חולין ד' ק"ז ע"ב גבי אריתא דדלאי דאי לא מקריב ידי' לגבי דוולא ל"ח כוח השופך הרי דהריחוק משוי' לי' כוח שני, אח"כ מצאתי ראי' זו בספר שיח השדה.

המשתחו' מול הדרת קדשו.

1) כנראה צ"ל: דיציאתן.

2) בשו"ע אדה"ז חאו"ח ר"ס שנ"ז בהמוסגרים (ל' רבים) כותב דין שאינו מובא לא בשו"ע המחבר ולא בש"ס עירובין על אתר. והיינו שיש בשפיכת מים בחצר - אופן האסור מה"ת. ואדרבה - דין זה הוא היפך מסתימת ל' שו"ע המחבר - בכל הדינים שהביאם אדה"ז בסעיפים א'-ה' (וגם מסתימת ל' הש"ס בכל הסוגיא). ועד כדי כך - שבכאו"א מחמשת הסעיפים מדייק אדה"ז להוסיף, וג"כ במוסגר, הנפק"מ מחידושו בנוגע לסעיף זה.

מזה פשוט, שכדרכו, יציין המקור לחידושו - לאופן האסור מה"ת (ולא שממקומות שמציין מוכיח דהאיסור מד"ס - דע"ז מציין לאח"ז לרש"י (פ"ח סע"א ד"ה שופכין. הובא בצ"צ משניות (לה, ע"ג) כמצויין עה"ג. דמזה ג"כ קשה על חידוש אדה"ז הנ"ל. וכמרומז בסגנון הצ"צ שם: י"ל עוד בע"א עפמש"כ רש"י כו' מיהו אדמ"ו נ"ע כו').

3) בהקדים: 1) שבציון זה דוקא הוסיף אדה"ז ודו"ק. 2) ביחוד בהל' שבת שרבו גזירות חז"ל - לכאורה לא מצינו דבשינוי קל ביותר מאופן האסור מה"ת - יהי' מותר לכתחילה, וכמו שהוא ע"פ חידוש אדה"ז הנ"ל.

והנה בסנה' (סז, ב): הל' כשפים כהל' שבת יש מהן בסקילה כו' פטור אבל אסור כו' מותר לכתחילה. ולכאורה מאי קמ"ל - הרי כו"כ איסורין שיש בהם כנ"ל. וכמו בע"ז: דמותר לקרות בספריהם לכתחילה - באם להתלמד, ואדרבה תנאי הוא בסנהדרין.

ועכצ"ל דהרבותא היא דאותה מעשה ממש יש שהוא בסקילה כו' או מותר לכתחילה.

ומביא מהל' כשפים דמיברו להו עגלא תלתא ממש - לכתחילה. ומתורץ ב' דיוקים הנ"ל.

כן מובן מה שהוזקק אדה"ז לכל המקורות: סי' קנט ס"ז (ודלא כנדפס ס"ו) - ענין דשפיכת מים כנדו"ד חשיב כחו ממש. מג"א כו' - דאפ"ל בשבת אב מלאכה, אף דלכאורה הוא לא עביד מידי בעת המלאכת איסור. סנה' - לתרץ דיוק השני הנ"ל.

4) את"ל שצ"ל סנה' עז, ב, לא נ"ל שכוונתו לאשקיל אחברי' כו': א) דא"כ הי' מציין לרש"י שם, וכרגיל במ"מ השו"ע שלו. ב) הרי ברש"י מדייק שהשפה מדרון משא"כ בנדו"ד. ולפענ"ד - באם הגירסא עז, ב הכוונה ל"הכא במאי עסקינן בשותת" - דמוכח מזה דבניתז בכח - מקודש. ומיושב קצת מש"כ ע"ז ודו"ק.

5) ז"ל הריטב"א שבב"י: וכי זריק התם (בחצר) ה"ה שופך מהר"י לכרמלית או לר"ה (באם נפחת מג') - דמחלקם לשנים - משמע דחלוקין באיסורם. ובנפחת מג' - ה"ז הוצאה מהר"י לר"ה ממש.

6) הרי זהו הציון לסקנ"ט ס"ז. - ובציונו לשו"ע ולא לש"ס - שולל הפי' הראשון דבתוד"ה דלא שם.

ז'רמב

נדפסה בתחלת הס' חקרי הלכות ח"ג ובלקו"ש חט"ז ע' 527. הפנים הוא מכתב הג"ר ישראל יצחק פיקרסקי שליט"א ובשוה"ג באות הערות כ"ק אדמו"ר שליט"א.

הפנים הוא מכתב מו"ה שרגא פייוויש וואגעל, ובשוה"ג באות מענות כ"ק אדמו"ר שליט"א.

שהרמב"ם אמר: ואינו נמנע התילד הנמלה או הצרעה וזולתם ממיני העופות והשרצים מן העפושים בתוך האוכל.