ספריית חב"ד ליובאוויטש

ז'שכ

[שלהי אייר תש"כ]

למה כו' ה' מביא המד' כו' במדה"ד -

כי צדיקים דומים לבוראם, וגם הקב"ה עשה כן וכתב: בראשית ברא אלקים גו'.

וכ"ה בפירש"י [בדרך רמז ובדא"פ: ר"פ ה' - העולם שנברא בה']. וראה זח"ג לט, א.

הרי כו' בפ"ד -

שם אינו מדבר בקדימה בבריאה, כ"א בקדימה בהבנת האדם - שפשוט יותר בהבנה שא"א להבין ההתפשטות דלמע', מאשר שא"א להבין הצמצום.

הערה: אולי ניבאו ול"י מה ניבאו - כי מבואר לפעמים (ע"ד הנ"ל) כי תחלת ז' ימי הבנין - מדת החסד, כי עצם וסיבת הבריאה וכן סיבת הצמצום - מפני שטבע הטוב להיטיב וכו' וגם רוצה שיהי' בערך הנבראים ולכן מצמצם כו', אבל זהו סיבת הענין ולא שבורא בזה וק"ל.

יש מדרש ל ה י פ ך -

אינו. יש מדרש הכולל ב' האפשריות וכמו ב"ר (ספי"ב): אם בורא במדה"ר כו' אם בורא במדה"ד כו' אבל לא להיפך.

ז'שכ

האגרת היא אל מו"ה דובער בוימגרטן, ונכתבה על גליון מכתבו מיום י"ט אייר תש"כ: לומדים אנו כעת שער היחוד והאמונה. והקשה הוא (רח"י לוין) למה שבתחלת פרק ה' מביא המד' שבתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה"ר, הרי כמבואר למעלה בפרק ד' אדרבה הי' מדת החסד מתחלה וזהו העיקר ורק מדת הגבורה היא הטפל כמו שאומר שכשם שאי אפשר להבין מדת חסדו והתפשטותו כך גם אי אפשר להבין מדת גבורתו וכו'. ובפרט שהרי גם יש מדרש להיפך שבתחלה עלה במחשבה במדה"ר וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה"ד ומד' זה הי' יותר נכון.

המלים המודגשות שבתחלת כל קטע הם ציטוט לשון השאלה הנ"ל.