ספריית חב"ד ליובאוויטש

קצו

ב"ה, יט אלול, תש"ה

ברוקלין

כבוד הוו"ח אי"א נו"מ וכו'

התמים מוהרר"י שי' שו"ב

שלום וברכה!

מכתבו זה זמן רב שנתקבל, ואתו רוב הסליחה על איחור תשובתי כ"כ, מפני רבוי הטרדות, ובאה כאן התשובה, לפענ"ד, באיזה פרטים בארתי גם מזה שלדידי' ולדכותי' אין נצרך, והוא למען יתאים לסגנון הקובץ, המיועד גם לאלו שאין להם אלא ידיעה קלה בדא"ח, ומטובו לאשר קבלת מכ' זה, ולפלא שאינם משתתפים במחלקת שלום אחים.

פ"ש מכל הנעשה פה יקבלו ע"י ידידנו אי"א נו"נ מר מנדל שי'.

שאלה. בתורה אור (לרבינו הזקן) פ' שמות ד"ה ויאמר אליו ד' מי שם פה (ס"ו) כתב:...ע"י הברכה של המצוה נמשך בחי' המקיף (א) וע"י המצוה עצמה נמשך האור פנימי... ולכן בתפילין של ראש נחלקו הספרדים והאשכנזים - (טוש"ע או"ח סי' כ"ח ס"ה ונ"כ) - אם יברכו עלי' ברכה מיוחדת מפני שהמקיף דתש"ר גבוה מאד ע"כ מנהג ספרד שלא לברך דס"ל שא"א להמשיך המקיף ההוא כו' והאשכנזים ס"ל דיכולים להמשיך, עכ"ל.

וצ"ע, ע"פ זה, איך יתבאר הדין דאם שח בין תפלה לתפלה יברך על של ראש, דאם א"א להמשיך האור, הרי גם אם שח אי אפשר לברך.

הרב יצחק דובאוו שו"ב

מאנצעסטער, אנגלי'

* * *

תשובה. פתרון השאלה י"ל בהקדם תוספת ביאור במחלוקת הספרדים והאשכנזים.

דהנה לכאורה יש לפרש דעתם, דהאשכנזים ס"ל דמברכים על תש"ר ועי"ז ממשיכים המקיף, והספרדים ס"ל דאין ביכולתנו להמשיך המקיף, ולכן אין לברך דאין המקיף נמשך.

אבל האמת אינו כן, וגם להספרדים נמשך המקיף, אלא דס"ל דאין ביכולת מעשה התחתונים להמשיכו, כי אם נמשך הוא מעצמו באתערותא דלעילא, כי הוא אור גבוה כ"כ שאין אתערותא דלתתא מגעת שם, ולכן אין מברכים. והאשכנזים ס"ל דבמקום אור מקיף זה אתדל"ת מגעת, ולכן צריך לברך.

ומפורש הדבר בשער הכוונות (דרושי תפלת השחר דרוש ב) וז"ל: ע"י תש"ר נתקן עולם האצילות. האמנם בענין הברכה (של תש"ר) יש מחלוקת לפי שמר סבר כי גם בעולם האצילות צריך לעשות ע"י מעשנו אור מקיף שלו, לכן צריך לברך גם על תש"ר לעשותו או"מ אליו ומר סבר דאו"מ דעולם האצילות... אינו נעשה על ידינו ומעצמו הוא נעשה כי אין בנו כח לעשותו.

וביתר ביאור בפע"ח ש' התפלה רפ"ה: ע"י תשר (נתקנו) ג' תחתונות דאצילות (ב) בבחי' החיצוניות כי הפנימית אין צריך תקון כלל כי אפילו בפנימית הבריאה לא יש אחיזה לקליפות וגם אור מקיף של חיצוניות א"צ לתקנו ומאליו נעשה ולכן א"צ לברך עליהם, ויש חולקים בפוסקים ואומרים שג"כ צריך לברך עליהם על התפלה של ראש להמשיך או"מ על ידינו ויש בידנו כח להמשיך עכ"ל.

- וי"ל אשר ג' ענינים אלו תלוים זה בזה, כי אור והשפעה כזו, אשר יש בידנו להמשיך, היינו שמעשה התחתונים יש לו חשיבות שם ותופס מקום. וכיון שמעשה טוב תופס מקום למעליותא, הרי עבירה ועון, מעשה רע, ממשיך ההשפעה למקום הרע, היינו שגורם יניקה לחיצונים. והעדר מעשה גורם העדר המשכה -

והנה ב' סוגים בענינים הבאים באתערותא דלעילא מצד עצמה: א) ענינים הבאי םבאתעדל" מצד עצמה ונמשכים בכל מקום בין מוכשר בין אינו מוכשר.

והדוגמא בזה: הרהורי תשובה הנופלים לאדם בלי כל התבוננות והכנה מצדו ונופלים הם לאדם רשע ג"כ.

ב) ענינים הבאים באתעדל"ע מצד עצמה אבל בכל זאת אינם נמשכים אלא באתר שלים.

ואין השלימות מכריחה שיומשך ענין זה - (כמו שבעניננו הברכה על התפלה של יד מכריחה, כביכול, המשכת אור המקיף דבריאה) - אלא רק זאת שע"י השלימות אפשר שיחול שם הענין, וכשהוא חל ה"ז בדרך מתנה ולא בדרך הכרח (ג) - דוגמא לדבר: ענין הנבואה לפי דעת הרמב"ם שכתב (הל' יסוה"ת פ"ז ה"ד-ה): כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם כו' ומתבודדים כו' והם מבקשים הנבואה כו' ואע"פ שמכוונים דעתם אפשר שתשרה שכינה עליהם ואפשר שלא תשרה עכ"ל (ד).

והנה אור המקיף דאצילות אף שכנ"ל, נמשך הוא מעצמו לדעת הספרדים, בכל זה אינו נמשך אלא עי"ז שאיש הישראלי מניח תש"ר, שמזה הוכחה שהוא מהענינים מסוג השני, היינו שאינם נמשכים אלא באתר שלים.

מובן אשר שלימות זו שעל ידה אפשר שיחול אור מקיף זה, צריך שיהי' לה איזה שייכות לו, כיון שהיא דוקא מאפשרת שיחול האו"מ (וכמו בענין הנבואה צ"ל שיכוונו דעתם ומתבודדים ומבקשים הנבואה).

והיינו מה שמקודם מברך על התפלה של יד שעי"ז ממשיך אור המקיף דעולם הבריאה (כמ"ש בכתהאריז"ל שם) שהוא הסמוך לעולם האצילות (בדוגמת יכוונו דעתם ומתבודדים הנ"ל) ומכוון בברכתו גם על התש"ר, היינו שכוונתו שאו"מ הבריאה יהי' הכנה להשראת או"מ האצילות (בדוגמת ומבקשים הנבואה) - כ"ז הוא מעין ושייך לאור המקיף דאצילות הנמשך מעצמו אחר כך.

וכל זה בשלא שח בין תפלה לתפלה, אבל אם הפסיק בין תש"י לתש"ר או כשאין לו אלא תפלה של ראש, שאז חסרה השלימות. אזי צריך לברך על התש"ר. ואין הכוונה שעי"ז יכריח את אור המקיף דאצילות לירד, כי, לדעת הספרדים, אין זה בכחנו, אלא שע"י ברכה זו באה השלימות ויוכל אור המקיף לחול אח"כ.

הפו"ש כל אנ"ש וחותם בברכת כוח"ט לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד הפועל

קצו

נדפסה בקובץ ליובאוויטש חוב' ח ע' 37.

מוהרר"י: דובאוו. אגרות נוספות אליו - לקמן שיד. שסה.

מר מנדל: שנסע, לאחר תום המלחמה, לאירופה בכלל ולאנגלי' בפרט. ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ח אגרות ב'תשנג-ו. ח"ט ב'תתו, ובהנסמן בהערות שם.

ב) במשנת חסידים מס' הנחת תפלין פ"ג מ"ג מבואר דהיינו נה"י דאצילות.

ג) ראה ע"ד כל זה בלקו"ת שה"ש ד"ה להבין ענין הטעם למה שהאתדל"ת ס"הץ.

ד) ועיימ"ש בלח"מ שם ה"א ובמו"נ ח"ב פל"ב.