ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ב > רט

ב"ה יום ז' לחדש שבט, תש"ו

הוו"ח אי"א חו"ב וכו' התמים הרה"ג הר"א

שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו

א) עוה"ב אם יש בו אכילה ושתי'.

הנה בענין היעודים וההבטחות שבתנ"ך ומרז"ל ישנם שלשה זמנים: ימות המשיח.

גן עדן. העולם שאחר תחיית המתים (- ג"ע ועולם התחי' שניהם בשם נקראים עוה"ב, וזה גרם לכמה טעיות).

1) ימות המשיח, שתי דעות בש"ס (ברכות לד, ב) איך תהי' ההנהגה אז: נסיית לגמרי, או שאין בין עולם הזה לימוה"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד. - לענין הפסק בזה ראה כ"מ ולח"מ להל' תשובה פ"ח ה"ז, ויעויין זהר ח"א קלט, א. וזהר ח"ג קכה, א - והנה אף שבכלל כמה פרטים ע"ד זמן דימוה"מ לא נתפרשו בגליא שבתורה וכמ"ש הרמב"ם (הל' מלכים פי"ב ה"ב). בכ"ז פשוט דלשני הדעות הנ"ל יש בימוה"מ אכו"ש וכו' והוא מוכרח בכמה כתובים ומרז"ל ומפורש ברמב"ם (שם) ועייג"כ אגה"ק לרבנו הזקן סי' כו.

2) גן עדן שהוא מדור לנשמות בלא גופים (רמב"ם הל' תשובה פ"ח ראה שם בנ"כ.

תו"א פ' יתרו ד"ה האבות ה"ה המרכבה ועוד). פשיטא שאין שם מקום לאכו"ש שאין שייך אלא לגוף.

3) עולם התחי' שיהי' נשמות בגופים דוקא (ראה במקומות שנסמנו ב"תשובות וביאורים" שבקובץ ליובאוויטש הששי) ארז"ל (ברכות יז, א) העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו', - והנה דעת הרמב"ם (הל' תשובה שם) שמאמר זה קאי על עולם שאין בו גוף, אבל בעולם התחי' יהי' בו אכו"ש (לח"מ ה"ב שם. וכ"כ בפירוש באגרת תחה"מ להרמב"ם) - אבל הרמב"ם לשיטתו, אשר התכלית ועיקר השכר יהי' בעולם שאין בו גוף, כי א"א לנשמה לקבל גודל השכר כשהיא מלובשת בגוף, ולכן דעתו שגם אלו שיקומו בתחה"מ ימותו אח"כ, ויבואו לעוה"ב, ששם הוא עיקר שכר העבודה בעוה"ז (אגרת תחה"מ, וראה ג"כ פיה"מ ר"פ חלק). וכבר נחלקו עליו בכל פרטים אלו גדולי ישראל ובראשם הרמב"ן "בראיות ברורות... דתחה"מ הוא התכלית האחרון... וכן הוא האמת ע"פ הקבלה" (דרך מצותיך מצות ציצית. וראה לקו"ת ביאור לד"ה שובה ישראל הראשון). ובמילא מוכרח אשר מרז"ל העוה"ב אין בו לא אכו"ש כו'. המדבר בתכלית השכר, קאי על עולם התחי'.

ב) בתחה"מ אם יקומו בגוף שלם, או שהבעל מום, ר"ל יקום בעל מום ואח"כ יתרפא.

אמרז"ל (סנה' צא, ב) עומדים במומן (ואח"כ) ומתרפאין, ובאריכות יותר בב"ר (ר"פ צה): וכשם שאדם הולך כך הוא בא, הולך עור ובא עור כו' כשם שהוא הולך לבוש כך הוא בא לבוש כו' ואח"כ אני מרפא אותן. ובזהר ח"א (רג, ב) מוכח דזהו ע"י שמש מרפא דמרז"ל (נדרים ח, ב) - ראה בארוכה עד"ז ומ"ש לקמן בקובץ הבע"ל בקרוב.

ג) בתחה"מ, בנשמות שבאו בגלגול כמה פעמים, איזה גוף יקום בתחה"מ.

כמה פרטים וחילוקים יש בזה, וכללות הענין הוא: מה שנשמה (והכוונה כאן לנר"ן כולם או אחד מהם. ולא לבחי' הנק' נשמה בלבד) באה בגלגול הוא (רובא דרובא) כדי לתקן מה שעדיין לא נתתקנה בירידתה בפעם הא' בגוף, וכיון שכל ישראל מלאים מצות כרמון, הרי בכל ירידה וגלגול נתתקנו כמה בחינות מהנשמה. ובתחה"מ קם כל גוף וגוף עם חלקי הנשמה שתיקן הוא. וז"ל בשער הגלגולים הקדמה ד: אם לא זכה (הגוף) לתקן אותה (הנפש) כולה ומת. הנה כיון שהגוף הזה הא' לא השלים לתקן את כל בחי' הנפש, לכן בעת תחה"מ אין לו לגוף הא' אלא אותו החלק הפרטי אשר תיקן הוא בחיים ולכן כשמתגלגלת הנפש הזאת בגוף אחר להשלים תיקונה... החלקים של הנפש שנתקנו בגוף הזה השני... הם לזה הגוף הב' בזמן התחי'.

ואל יקשה בעיניו שא"כ יהיו כמה גופים שאין בהם אלא איזה בחינות מהנפש בלבד, ולא נפש שלימה, - כי זאת למודעי, אשר כל בחינה כלולה מכל הבחינות, וכל בחי' היא ציור קומה בפ"ע, אף שמצד היותה חלק מנפש יותר כללית, אינה אלא בחי' אחת, וכמו שכללות כל הנשמות אינם אלא נשמה אחת של אדה"ר, וכמרז"ל (שמ"ר פ"מ) עד שאדה"ר מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו כו', וראה תניא פ"ב ופל"ז ועוד בכ"מ.

ד) במקומות שהיום (והלילה) מתארך יותר מכ"ד שעות

- ולהעיר מזהר (ח"ג י, א) וז"ל: ואית אתר דכולי יממא ולא אשתכח בו ליליא בר בשעתא חדא זעירא -

איך ינהגו בשמירת השבת, אם העיקר הוא מנין השעות, או לימים שבמק"א, או לפני זריחת השמש ושקיעתה.

ולא הבנתי שאלתו דאיך אפ"ל שישמרו ע"פ זריחת השמש, והיא לא תזרח אלא כעבור כמה מעל"ע או גם חדשים ואז לא תשקע משך כמה זמן, כן מהו כוונתו שישמרו לימים שבמק"א. ואיזה מקום? כיון - שבלשון הזהר שם - כד נהיר לאלין חשיך לאלין, לאלין יממא ולאלין ליליא.

ופשוט הדבר שבמקומות אלו צריך למנות שעות, היינו כ"ד שעות ליום. והתחלת יום הש"ק שוה הוא בכל המקומות שמדת אורך אחת היא להם, הנמצאים באופק אחד. - וכמדומה שדן בזה בספר הברית, ואינו תח"י -

איברא מה שיש לחקור בכגון זה, הוא: א) בדברים התלוים ביום או בלילה - כמו זמני התפלה - באיזה מקום מתחילים להתנהג ע"פ השעון ולא ע"פ השעות הזמניות, לדוגמא: במקום שאורך היום הוא רק שעה אחת לא מסתבר לומר שתענית י' בטבת דיו בשעה א', וכיו"ב, ב) בנקודת ציר הצפוני או הדרומי אין שייך לומר שם מדת האורך, ואיך יתנהגו שמה, וצ"ע, ואכ"מ.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד הפועל

רט

נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 516 וחלק האחרון בע' 526 והושלמה ע"פ צילום האגרת. הר"א: העכט. אגרות נוספות אליו - לעיל קצ, ובהנסמן בהערות שם.

ב"תשובות ובאורים": לעיל ח"א אגרת פה.

בקובץ הבע"ל: דלעיל אגרת ר.

איזה גוף יקום: ראה בזה לעיל אגרת קצג, ובהנסמן בהערות שם.

והתחלת יום הש"ק שוה.. באופק אחד: ר"ל כיון שזמן חצות היום וחצות הלילה שוה לכל הנמצאים במדת אורך שוה. ולפי"ז כשהיום מתארך (היינו באמצע קיץ שלהם) תהי' השקיעה מתאחרת אצלם עד חצות לילה וכשהלילה מתארכת (היינו באמצע חורף שלהם) תהי' השקיעה מקדמת אצלם עד חצות היום. כנלענ"ד הכוונה. וראה התוועדויות תשמ"ו ח"ב ע' 847.

בספר הברית: פי"א, וכתב שם למנות ששה ימים של כ"ד שעות, אך לא ביאר מאיזה שעה יתחילו הכ"ד שעות.

יו"ר ועד הפועל: מחנ"י.