ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ב > ריד

ב"ה, שושן פורים, תש"ו

כבוד הוו"ח אי"א נו"מ חו"ב וכו' מוהר"י שי'

שו"ב

שלום וברכה!

שמחתי לשמוע מהתעסקותו הטובה בעניני חזוק התוהמ"צ בכלל, והפצת עניני הדפוס היו"ל ע"פ הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, בפרט.

ובודאי מוסיף אומץ מזמן לזמן בכל הנ"ל וי"ל עפמש"נ באגה"ק (סי' יד) שבכל שנה נמשך אור חדש עליון מבחי' עליונה יותר כו' שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם. והאדם, שהוא מל' אדמה לעליון ג"כ צ"ל באופן זה, היינו, שצריך לעשות כלים מקבלים לאור זה.

וביחוד בעניני הפצת דא"ח, שמועטים המה במדינתו אלו שיכולים להתעסק בזה.

ובטח אם יש ביכלתו למצוא גם בעיירות אחרות שבארצו אנשים שיכולים לעמוד עמהם בקשור בנוגע להוצאותינו (בלה"ק, אידית אנגלית) לא ימנע מלהמשיכם ולקרבם לענין זה; ויודיע גם אותנו עד"ז, ולדידי' ולדכוותי' האריכות אך למותר.

ואסיים בעניני דפוריא: הנה פורים הוא ל' רבים וע"פ פשוט מפני שהפיל פור לימים ופור לחדשים.

והנה פור לימים משמע מפרש"י במגלה דהיינו רק איזה יום בחדש. וצ"ע דא"כ הו"ל לאחרו בכתוב ולאמר: מחדש לחדש ומיום ליום ולא להיפך. אבל באסת"ר ותרגום שני פי' שבתחילה הפיל פור לימי השבוע ואח"כ לחדשים. (וי"ל דכמו שלפי' המדרש מוכרח לומר דהפיל פור אח"כ גם לימי החדש, דהלא קבע גם היום בחדש אדר; כן גם לפירש"י הפיל פור לימים סתם, היינו ימי השבוע ולכן הקדימו בכתוב. ודוחק.)

ולכאורה אינו מובן כלל לאיזה כונה הפיל פור לימי השבוע. כיון שהעיקר הוא קביעות החדש והיום בחדש, ואת"ל שרצה לאמת הענין ע"י שיתאימו כל הגורלות (ע"ד שמצינו בנ"נ בלכתו לירושלים) עכ"פ הו"ל להתחיל בגורל העיקרי היינו לחדשים.

וי"ל דהנה מה שעשה המן ע"י גורל דוקא הוא מפני שרצה להמשיך מלמעלה מההנהגה שע"פ שכל ומשפט, ממקום ששם כחשיכה כאורה, חצוניות המקיף שמשם יניקת או"ה שהם מונים לחמה שאין בה עליות וירידות. משא"כ בנ"י המונין ללבנה והמשכתם ע"פ חשבון דוקא (כ"ז בארוכה קצת בקונטרס ומעין). ומח' הרעה היתה שהמשכתו תתגבר. והנה ימים תלוים במנין לחמה, חדשים במנין הלבנה ומספר הימים בחדש - מחבור שני החשבונות.

וזהו שתחילת הגורל הפיל לימי השבוע דוקא - כי משם השפעתו וכחו, ואח"כ לחדשים.

והנה בנ"י ע"י מס"נ אז הגיעו בפנימיות המקיף, ששם, אדרבה, אין מקום לאו"ה כלל ואין חטא בנ"י תופס מקום, כי לא הביט און ביעקב גו' מפני שד"א עמו (יעיין לקו"ת בי' לבבתני ס"ב וד"ה ולא אבה). ואף שבדעת תחתון לא נמשך זה עד לאחר שמס"נ, אבל במדרי' ששם הכל גלוי וידוע נודע זה גם בשעת הטלת הגורל.

ובזה מבוארת עוד תמי', דבמדרש מסופר דגורל ימי השבוע לא עלה להמן כלל, משא"כ בגורל החדשים הי' מקום לטעות. ולכאורה ע"פ הנ"ל בענין דמונין לחמה כו' צ"ל להיפך.

וע"פ הנ"ל - דבגורל ימי השבוע שמנין זה אינו שייך כלל למעשה התחתונים, מקיף, ובפנימיות המקיף שהגיעו לזה אז הכל גלוי, אין מקום כלל לטעות. משא"כ בגורל החדשים וימים בחדש שיש כאן תפיסת ידי אדם. וכמו שגם לאח"כ הי' בזה חלוק בין עיירות, מוקפין חומה וכפרים מקדימין כו'.

וי"ל שזהו ג"כ ג' הענינים שיש בפורים: בעצמו צ"ל עד דלא ידעי, רישא דלא אתידע ומה שמתלבש בתוכו (ראה לקו"ת סוף דרושי יום הכפורים, כ-פורים) ולמטה מזה אחשורוש שאחרית וראשית שלו. ולאחרים, סדר ההשתל', ב' ענינים: איש לרעהו אף שאינו אביון ואין לו חסרון, סוכ"ע, מדי. ומתנות לאביונים, ממכ"ע, פרס, פרוס לרעב (הוס' לתו"א ד"ה להבין סס"ד).

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה, ובברכת חג הפסח כשר ושמח,

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד הפועל

ריד

נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 335 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

הנוסח הנדפסה הוא מי"ב אד"ש, אל תלמידי התמימים בשאנגהאי. הנוסח שלפנינו הוא משושן פורים, ובאים בו מספר תיקוני לשון.

מוהר"י: אלאי.

במדינתו: אפריקה הדרומית.