ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ב > רלח

ב"ה, ה', ה"א תמוז ה'תש"ו

שלום וברכה!

... שאלה: בנגיד ומצוה (בתפלת שחרית) איתא, אשר "בלילה אינו זמן ראוי לצדקה" ולכאורה, אדרבה, כיון שבלילה הוא ענין הגבורות הי' ראוי להרבות בצדקה כדי להמתיקן.

תשובה: יש להוסיף עוד שאלה לשאלתו, והיא: מהו נימוק השינוים שיש בענין זה בכתהאריז"ל, בטעם מה שאין ליתן צדקה בערבית, וכמו שנעתק לקמן.

ולהבין כ"ז, יש להקדים, דהנה במצות וזמן עשייתם ישנם שני אופנים: א) מהות המצוה ומהות זמן עשייתה מתאימים זל"ז, דוגמא לדבר ת"ת בחצות לילה שאז אתי קוב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא בג"ע (זח"א עב, א, ועוד במאמרים שהובאו בסידור בתקון חצות), לא תבערו אש ביום השבת משום דאז כל אשין דאשא קשיא אתטמרו (זח"ב רג, ב, ונתבאר בס' המצות להצ"צ מצות לא תבערו אש) ועוד. ב) מהות המצוה הפכית ממהות זמן עשייתה ובאה לתקנו, דוגמא לדבר תקיעת שופר בר"ה, וכמ"ש בזח"ג (צט, א) דישראל בעיין ביומא דדינא שופר ולא קרן בגין כו' ולאתדבקא דינא לא בעינא.

והנה בעניננו ומצד אופן הא', הרי בבוקר מתעורר החסד (פע"ח ש' התפלה פ"ב ועוד) ולכן "צריך ליתן צדקה בכל בוקר בסוד אני בצדק אחזה פניך קודם שיתפלל י"ח" (שער הכוונות תפלת שחרית ד"א) ו"בזמן המנחה הוא זמן הדינים ואינו כ"כ מוכרח" (שם תפלת המנחה סוף ד"ב) אבל "אין צורך לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים (שם תפלת ערבית ד"א)".

ומצד אופן הב', הנה תפלת המנחה היא "בסוד הגבורה וצריך להמתיק הדינים, ועיקר המיתוק הוא ע"י הצדקה כנודע, ולכן צריך ליתן קודם תפלת מנחה ג"פ לצדקה (סי' קול יעקב, מנחה)", אבל "בערבית אין ליתן צדקה כי אז הוא שליטת דינין גמורין וכתיב לא תחסום שור בדישו, עתה הוא זמן שליטתן ואין זמן ביעורם" (שם ערבית).

ומובן זה ע"פ מ"ש הרמ"ז על הרע"מ (זח"ב מ, ב) ונתבאר בד"ה זה היום תרצ"ה וז"ל: הקליפות וסט"א גם הם נבראו וא"כ הרי בהכרח שיומשך להם איזה חיות, והענין שב' מיני חיות יש לקליפה: הא' מה שנקצב לה בגזירת עליון והב' שמוסיפים החוטאים.

- ולהעיר ממרז"ל (שקלים פ"ה ה"ד): ר"ח בר פפא הוה מפליג מצוה (צדקה) בלילה חד זמן פגע בי' רבן דרוחייא א"ל לא כן אלפן ר' לא תשיג גבול רעך. וע"פ הנ"ל מובן בפשיטות, ואין צורך לפי' קה"ע שהטענה היא מפני שיצא -

ובסי' הר"ש מרשקוב עוד הוסיף על סי' מהרי"ק כי "אין ליתן צדקה בערבית כי אז היא לילה והדינין גוברין ויש פחד מאחיזת החיצונים".

* * *

ומה שיש להקשות בכללות ענין זה הוא שהרי צדקה היא מ"ע שאין הזמן גרמא, ואיך אפ"ל שאינה בלילה.

ולכאורה אפשר הי' לתרץ דבכתהאריז"ל הנ"ל מדבר בחיוב נתינת הצדקה שלפני התפלה, וע"ז דוקא אומר שלפני תפלת ערבית אין ליתן, אבל אינו - כי הרי הטעם שמפרש, כי בלילה הוא זמן הדינין כו', טעם זה בתקפו עומד כל הלילה.

ואולי אפ"ל, דהנה שני אופנים במצות צדקה: א) הרואה עני מבקש, שעליו נאמר לא תאמץ את לבבך גו' וצריך ליתן מיד וכמ"ש בשו"ע (יו"ד ר"ס רמז) ממעשה דנחום איש גם זו, ב) לא ימנע אדם עצמו ממצות צדקה, אף שאין עני בא לבקש מלפניו (ב"ב ט, א, ונפסק בשו"ע שם) - והנה בכתהאריז"ל מדבר באופן האחרון (וראה בשעה"כ שם שהי' נותנה לגבאי צדקה, ולא לעני) משא"כ באופן הא' אין נפ"מ בין לילה ליום, וכמש"נ לא תאמץ גו'.

ואין להקשות דסוף סוף מפני טעם דלילה זמן הדינין וכו' כנ"ל ולא תשיג גבול רעך, מאי שנא בין אופן הא' והב' - דשאני טובא, כי כיוון שמן השמים נזדמן לו עני מבקש, ולא שהוא יצא לבקשו, ה"ז הוראה שאין זה נוגע במה שנקצב להם בגזרת עליון, וק"ל.

* * *

ועדיין צ"ע ע"פ מ"ש רבנו הזקן בהקדמת הסי' ובאגה"ק ס"ח ביאור הענין דיהיב פרוטה לעני והדר מצלי שהוא כדי שתהי' ההמשכה גם בגשמיות, הרי גם בתפילת ערבית צ"ל כן. ואולי אפ"ל דשאני תפלת ערבית שכל ההמשכות התלויות בנו כבר נעשו בשחרית ומנחה וכידוע בענין ת"ע רשות, או אפ"ל דדוקא בשחרית ומנחה שאז המלכות עולה אליו צריך השתדלות מיוחדת להמשיך גם בגשמיות, משא"כ בערבית שאז מל' בבי"ע, ובפרט שבלילה הרי אז זמן שותתן טרף לביתה. ועדיין צ"ע ואכמ"ל.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

בהגדת בחפזון פסח (אות ע' ס"ג דין א') הביא מספר מעשה הצדקה שבכל לילה אחר הספירה צ"ל פרוטה לצדקה לתקן מה שפגם בעולם חסדים העליונים.

והנה איני יודע מיהו בעהמ"ח מעשה צדקה (כנראה מהמקובלים הספרדים), אבל אם בר סמכא הוא וע"פ קבלת האריז"ל, הנה לכאורה צ"ע ממ"ש שיתן צדקה בלילה, ברם ע"פ מ"ש בפנים מתורץ גם זה, כי הוא מדבר ע"ד תקון מה שפגם, וא"כ אינו נוגע במה שהוקצב בגזרת עליון.

רלח

נדפסה בלקו"ש ח"ט ע' 292 והושלמה ע"פ העתקה.