ספריית חב"ד ליובאוויטש

רצה

ב"ה, צום השביעי יהפך לששון,

ברוקלין, נ.י.

כבוד הרה"ג הוו"ח אי"א חו"ב וכו' מהורש"י

שי'

שלום וברכה!

בטח יודע אשר איזה חדשים הייתי באירופא, ובבואי חזרה מצאתי כמה ענינים שנתקבצו במשך זמן זה, נוסף על העבודה הרגילה ובפרט טרדת ההכנה לדפוס מה שהו"ל בקיץ העבר. וכ"ז גרם לאיחור גדול בתשובה על המכתבים אלי (אותם שאינם נוגעים ישר בעבודה בפועל של המל"ח מחנה וקה"ת). ואתו רוב הסליחה.

ולכל לראש, הנני בזה להביע ברכת גמח"ט, לו ולכל אשר לו, לכל מידי דמיטב בגו"ר.

ועתה אבוא להערותיו במכתבו:

א) מעיר, על מה שכתבתי בליקוטי ההגדה ע' 5 "קוראין את ההלל - הלוים", שאין זה פשוט כ"כ, כי לדעת רש"י (פסחים סד, א. סוכה נד, ב) ישראל קראו את ההלל.

- והנה מה שכתבתי הוא ל' סדר ק"פ של היעב"ץ, ואני לא הוספתי מדילי, אלא ציון המקור לתוספתא.

ובגוף הדבר - כבר פסק הרמב"ם (הל' ק"פ פ"א הי"א) שהלויים קוראין את ההלל, ולע"ע, לא מצאתי פוסק חולק בפירוש על דעה זו (וגם בדעת ברש"י ראה לקמן). וידוע אשר רש"י מפרש הוא ולא פוסק ובפירושיו רגיל לפרש יותר קרוב לפשוטו אע"ג דלית הלכתא הכי (ביד מלאכי כללי רש"י המקורים. ועוד).

עוד זאת: מה שהביא דעת רש"י, כנראה נגרר בזה אחרי ל' התוס' בסוכה שם בשטחיותו, ודעת המנ"ח מצוה שצד. אבל א"ת שרש"י בא לומר ולחדש בפי' שהישראלים ג"כ קראו את ההלל, כמה קושיות בדבר: א) למה לא פי' ב"תקעו" מי היו התוקעין. ב) הול"ל "אכתות קאי" ותיבת "כל" מיותרת. ג) והוא העיקר: דעה זו היא היפך מ"ש בתוספתא, וכמ"ש בתוס' סוכה שם. וגם את"ל שכיון שאין כאן יין גם ישראל מותר בשירה זו, ועדמ"ש במנ"ח שם, עדיין צ"ע מה הכריחו לרש"י לחלוק על התוספתא ואיפוא המקור לזה.

והנה מחוייבים לתרץ דברי הראשונים, גם אם נראה לנו שהם בסתירה למרז"ל מפורש. אבל, בד"א כשברור שזהו דעת הראשון, משא"כ כשספק בדבר, ואדרבה.

ובנדו"ד כיון שהסתירה על דעה זו מהתוספתא ברורה, נלפענ"ד שמעולם לא נתכוון רש"י לדעה זו. וכוונת רש"י היא פשוטה - דהנה במשנה (פסחים שם) מבאר כל סדר ק"פ עד גמירא של כת הראשונה, ומסיים "כמעשה הראשונה כך מעשה הב' והשלישית קראו את ההלל אם גמרו כו'". ובשטחיות הלימוד משמע דאינו מדבר אלא בכת ב' וג', דאם גם כת א' קראה את ההלל, הו"ל לשנות זה בסדר כת א' במקומו. ולכן מפרש רש"י " אכל הכתות קאי". והוא מכוון למה שנוגע ברש"י לפרש בסוכה שם ד" כל כת קוראה", דאין נפ"מ בסוגיא שם אם הלוים קוראים או גם הישראלים, כמובן - (ומה שלא שנה "קוראין את ההלל" בסדר כת א', י"ל משום דנפישין מילי, דפליג ר"י) - ורש"י אינו מדבר אלא בזמן אמירת ההלל, שהוא גם בזמן הקרבת כת הא', ובזה מדברת המשנה ג"כ. אבל לא בא לפרש מי הוא הקורא, כמו שלא פירש מי הוא התוקע, כי גם המשנה אינה עוסקת בזה. ועי"ז סרו כל הדיוקים הנ"ל ועוד.

וגם בתוס' סוכה (נד, סע"א), י"ל שלא בא אלא לבאר ל' רש"י, שלא נטעה לומר דכל אנשי הכת קראו, ולא הביא זה התוס' בל' של קושיא ופירכא. ודלא כפי' המנ"ח בדברי הרע"ב.

ב) מקשה במכתבו, במה שכתבתי בלקוטי הגדה ע' 7 "דמוכח במשנה ובירושלמי דגם בזמן ביה[מ]"ק היו לוקחים ב' תבשילין" וכותב ע"ז "דאין שום משמעות במשנה ובירושלמי, א"א שתהי' משמעות כזאת, פשוט שנתקנו אחר החורבן".

והנה: א) ק"ק לי שיחשבני לטועה כ"כ, שאכתוב - ובדפוס - דמוכח במקום ש"א"א שתהי' גם משמעות, ופשוט" להיפך, ובפרט כשציינתי גם המקור לדברי. ב) לא הייתי מאמין שיכתוב כנ"ל מבלי שיראה מקודם, עכ"פ בהעברה בעלמא, במשנה ובירושלמי על אתר.

וז"ל המשנה בבבלי במקומו (פסחים קיד, א): הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין.. ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח. וז"ל הירושלמי במקומו (פסחים פ"י סוף ה"ג): ובגבולין צריכין ב' תבשילין אחד זכר כו'.

הופעת הקובץ נפסקה לע"ע מפני הטרדא בהכנה לדפוס מאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א - מאמרי דא"ח.

ולסיים מענינא דר"ה: מצאתי בספרי' של כ"ק מו"ח אד"ש ספרו "המועדים בהלכה", וראיתי שם, בהעברה, שמביא כמה שקו"ט בהא דאין תוקעין ביו"ט שר"ה שח"ל בשבת גזירה שמא יעבירנו. וחבל דאישתמיטתי', כנראה, חדוש מפתיע של רבנו הזקן (שו"ע או"ח תקפ"ח ס"ד) דהא דאין תוקעין הוא משום עובדין דחול, עיי"ש. ועיי"ז יש ליישב אריכות הל' ברמב"ם הל' שופר פ"ב ה"ו.

בברכת גמח"ט

מ. שניאורסאהן

רצה

נדפסה בהגש"פ עם ביאורים (קה"ת תשמ"ו) ע' סג; סה. והושלמה ע"פ צילום כתי"ק.

בהמשך אלי' - לקמן אגרת שח.

מהורש"י: זוין. אגרת נוספת אליו - לקמן שח.

הופעת הקובץ: ראה לעיל בהערה לאגרת ריט.