ספריית חב"ד ליובאוויטש

שי

ב"ה, כ"ב חשון, תש"ח

הוו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ וכו' מהורמ"ח

שי' שו"ב

שלום וברכה!

מכתבו זה מזמן רב קבלתי. ואתו הסליחה על שנתעכב כתבי ע"ע מרוב הטרדות.

הספרים שבקש נשלחו לו בשתי חבילות. חלק מהשיחות ומאמרים הם על חשבון קרן המצות, כיון שלפי כתבו הם לזכות הרבים ומטובו לאשר קבלת החבילות.

ובמה ששאל, במ"ש במו"נ ח"ב פמ"ב אשר ענין בלעם בדרך ודברי האתון הכל במראה הנבואה ושואל מה הכריחו להוציא מידי פשוטו דברי האתון.

הנה מפורש הטעם בפי' הרלב"ג ר"פ בלק, וז"ל: יש בזה הספור שאלות קשות מאד..

איך יתכן שתראה האתון את מלאך ד' והנה לא יראהו מי שאינו נביא כמ"ש שם בסוף דניאל והאנשים אשר היו עמו לא ראו.. למה לא נדמה לו (לבלעם) המלאך ראשונה וחרבו שלופה בידו ויגיע מזה התכלית המכוון.. לאיזה תועלת הוצרך להתחדש על דרך המופת שתדבר האתון.. והוא מבואר שה' ית' לא יחדש המופתים ללא צורך.. והנה דעת רז"ל הוא שזה הענין הי' כפשוטו ולזה אמרו שפי האתון הי' מהדברים שנבראו ביה"ש.

והנראה בעינינו לפי השרשים.. ומהעיון כו' - ומפרש כמ"ש במו"נ.

והנה במשנה אבות מוכח דהענין כפשוטו. וי"ל בתירוץ קושיות הנ"ל:

א) איך יתכן שתראה אתון את המלאך וזה א"א אלא לנביא וכדמוכח בדניאל כנ"ל.

ול"ק עפמ"ש ברמב"ן (בראשית יח, ב) הובא בפי' האברבנאל במו"נ שם דלראיית מלאך א"צ להיות נביא. או י"ל כפי' הרמב"ן (במדבר כב, לג) שהאתון הרגישה במלאך או ראתה בו ולא ידעה מה הענין אבל נטתה מפני החרב השלופה כמנהג הבהמות.

ואף דבלעם לא הרגיש ולא ראה גם את החרב שלופה, י"ל שהוא ע"פ הידוע (להעיר מתניא פכ"ג) דהמזיקין נעלמים מעיני בנ"א דכיון דבעלי דעה הם יתבלבלו ויזיק להם, משא"כ בע"ח. - וראה ברכות (ו, א) אלמלי ניתנה רשות לעין לראות - בלבד - אין כל ברי' כו'. ומש"פ שם הג' קאצענ' אינו פשוטו של מאמר זה.

ועייג"כ מדרש תלפיות מע' אתון בלעם עוד טעם.

ב) למה לא נראה המלאך לבלעם ראשונה ויגיע התכלית המכוון.

ול"ק ע"פ המבואר הזהר (בלק רו ע"ב ואילך) דידיעת בלעם היתה ע"י האתון, וע"י פעולותיו בה הי' רוצה ויכול להמשיך קללה על ישראל. ולכן הי' צ"ל מתחילה סתירת קסמיו וכשפיו אלו. ויש להעיר ג"כ ממרז"ל (ברכות ז, א) שאילולא כעס הק' כל אותן הימים הי' יכול בלעם להפיק את זממו, דמוכח דראית המלאך לבדה לא הי' מספיק.

ג) לאיזה תועלת הי' מופת דדבור האתון.

וי"ל ע"פ הנ"ל, דע"י האתון הי' רוצה לקלל את ישראל, והי' נס בתוך נס דעל ידה ווכוחה עמו דוקא התחיל בטול מחשבתו (ע"ד מרז"ל - מכילתא שמות טו הובא ביל"ש - בנס דמרה רפואת יחזקי' ומי יריחו. וראה ג"כ יל"ש רמז תשס"ה: התחילו תמהים שרי מואב שראו נס שלא הי' כמותו בעולם).

ובזח"ג (רט, ב): מאי סגי.. בהני מלין (דאתון) אר"י דחייכין בי' אינון רברבין כו' ובאינון מילין דאתנא איתבזא מן יקרי'. ר"ח אמר כו' ובמילי דאתני ידע דאתביר חילי' כו' ואוליפנא דלית חילא בבעירי לאשראה עלייהו רוחא אחרא כו'. (וצע"ק מתנחומא הובא ביל"ש רמז תשס"ה: סתם פי הבהמה שאלו היתה מדברת לא היו יכולין לעמוד בה ועושה ק"ו מויכוח האתון ובלעם). ועייג"כ בזח"ג רא, ע"ב*.

באיווי כט"ס

הרב מנחם שניאורסאהן

מעצמו מובן, שגם להבא מוכן הנני לענות, מה שנלפענ"ד, במה דשאילנא קדמיכון, ובלבד שלא יקפיד על אחור המענה שלי מפני הטרדות.

שי

מהעתק המזכירות.

מהורמ"ח: חייקין. אגרות נוספות אליו - לקמן שלה. ת.

קרן המצות: הפסקת מזוזות ציצית ותפילין ליהודים המוצלים מעבר לים שע"י המל"ח.

*) לאח"ז. ביונת אלם פכ"ט: בלעם ואתונו כלעומת זו"נ דקליפה הוא טעם פתיחת פי האתון כו' כדי שיקטרגו זע"ז בסוד פיזור לרשעים.